 |
| הליין-אפ של הערב |
התחלתי לקרוא ולהרחיב את הידע על רום וסגנונותיו השונים ונגלה בפני עולם שלם של סיפורים והיסטוריה ששלובים במשקה הזה. ייצור הרום באיים הקריביים התחיל במאה ה-17, עם הגעת המתיישבים האירופיים הראשונים. האקלים והקרקע התאימו מאוד לגידול קנה סוכר, ממנו ידעו להפיק סוכר לבן שהיה מצרך נדיר ויקר באותה התקופה. המתיישבים הבינו את הפוטנציאל הכלכלי העצום והדרישה הבלתי נדלית לסוכר באירופה והקימו מטעים וחוות לגידול קנה הסוכר על כל אי שאליו הגיעו. העבדים שעבדו בחוות גילו שאת תוצר הלוואי של תעשיית הסוכר, מולאסה, ניתן להתסיס ולזקק ליצירת אלכוהול זול וזמין. האי הראשון בו זוקק רום הוא ככל הנראה ברבדוס, ומותג הרום הראשון הוא מאונט גיי, שמוזכר לראשונה ב-1703 ואף קיים עד היום ולקח חלק בטעימה שלנו.
עם שגשוגן של חוות הסוכר והתגברות כוחן של המעצמות הקולוניאליסטיות באיזור, החוות הפכו מטרה לפלישת מעצמה אחרת או לפשיטה של שודדים. לכן, בעלי החוות רצו בנוכחות ספינות הצי שישמרו עליהם, והם שילמו למלחים בין השאר ברום. בצי הבריטי היה נהוג שחלק ממשכורתם הקבועה של החיילים היא מנת רום יומית. מנהג זה שרד עד שנת 1970 אז הוחלט להפסיקו. שנה זו ראתה את מספר הפורשים הגדול ביותר בתולדות הצי...
פריט היסטורי מעניין נוסף שהתחיל ברום והתפשט לכל עולם האלכוהול הוא המונח המוכר אך לא ברור "Proof", שניתן למצוא על בקבוקים רבים ומתייחס לחוזק האלכוהולי שלהם. מכיוון שרום שימש כסחורה בעלת ערך וכאמצעי תשלום, סוחרים ומעסיקים מסויימים היו מדללים אותו במים. אך המלחים גילו שאם מספיגים את הרום באבק שריפה הוא ישרף רק אם אחוז האלכוהול הוא 57.15% (בחוזק גבוה יותר הרום יקרא Over Proof). זו הפכה להיות הוכחה מקובלת לכך שהרום אינו מדולל, ומכאן המונח Proof. ההגדרה הבריטית נשארה של 57%, אבל עם הזמן ההגדרה האמריקאית הפכה להיות 50%.
בעולם הרום אין כמעט חוקים כפי שניתן למצוא במשקאות אחרים, לדוגמת וויסקי או קוניאק. מיץ קנה סוכר או מולסה (שאריות מזיקוק הסוכר), זיקוק דודי או רציף, יישון בעץ חדש או משומש - הכל מותר. בזמן היישון ניתן להוסיף לרום תבלינים שונים, החל ממקלות וניל ועד אננסים שלמים. התוצאה היא תחום רחב של טעמים וריחות, שהופכים את הרום למשקה מגוון שניתן לשתות נקי או בקוקטיילים שונים ורבים, וטעמו העשיר מאפשר לו לבלוט ולא להיבלע בערבוב.
נהוג לחלק את הרום למשפחות (בהיר, כהה, מיושן, אגריקול ומתובל), ובכל משפחה להבחין בין האופי השונה של הרומים לפי האי בו הם מיוצרים. ניתן לאגד את פרופילי הטעם השונים במידה מסויימת לפי השפה בה מדברים בכל אי (כמאפיין לאנשים והתרבות).
 |
| מפת הקריביים, מוקפים בעיגול המדינות/איים שמהם נלקחו הרומים שנטעמו בערב המדובר |
בערב הרום שקיימנו, הבקבוקים אוגדו לפי החלוקה הנ"ל. בחרנו רומים המייצגים היטב את האיזור אליו הם שייכים ובטעימה זה מול זה מאפשרים לעמוד על ההבדלים בין הקבוצות ובין רומים באותה קבוצה.
נמרוד הכין לנו הרצאה ומצגת שליוותה את הטעימה. ההרצאה כללה מידע ורקע על כל אחד מהבקבוקים בטעימה והמזקקות המייצרות אותם. להלן רשמי הטעימה שלי, לפי הסדר:
תחילה טעמנו רומים בסגנון האיים דוברי הספרדית. אלו רומים מוכרים ומבוססים, בעלי גוף קל ופרופיל טעם חלק, קלאסי ולא כבד. הם שימשו סטנדרט אליו הרומים הבאים ניתנים להשוואה.
הוואנה קלאב, 7 שנים (קובה, 40%)
ריח: סוכר חום, וניל.
טעם: גוף בינוני, מתוק ומעט עוקץ. קרמל דובדבנים וסוכר חום, מעט טופי.
פיניש: חלק ובינוני באורכו, באותם קווים של הריח והטעם.
ריח: עשיר וסמיך, וניל, עור.
טעם: גוף מלא ומתוק יותר, אך גם יותר עוקץ. מולסה, סוכר חום, עור.
פיניש: חם, וניל וקוקוס, וגם מעט גרידת לימון. קצר יחסית.
מאונט גיי XO (ברבדוס, 43%)
מדובר באי דובר אנגלית, אך הסגנון דומה יותר לספרדיים.
ריח: ריח עדין יחסית, תמצית רום, דבש וקקאו.
טעם: צורב, אבל הוספת מעט מים מסירים את הצריבה כמעט לגמרי. קוקוס, דבש, ומעט וניל.
פיניש: בינוני. דועך מהר, אבל נשאר בעוצמה פחותה זמן רב. דבש, וניל, "ברבן".
סט הרומים הבא בטעימה הוא מסוג אגריקול, מהאיים דוברי הצרפתית. על ייצור רום אגריקול יש הגדרות וחוקים בשונה מרומים אחרים, למשל ריכוז האלכוהול המותר במוצא הזיקוק ובזמן הביקבוק. רומים אלו מיוצרים ממיץ קנה הסוכר ולא ממולסה, ומתאפיינים בטעם תרופתי ועשבוני השונה מאוד מרומים אחרים.
לפני הטעימה נמרוד הגיש לנו רום לא מיושן בסגנון אגריקול שיוצר במזקקת סיינט ג'ורג' בארה"ב – "אקווה ליברה". הרום היה תרופתי ועשבוני, בלטו ריחות של זיתים וכימיקלים. קשה לומר שהוא היה טעים, אבל בהחלט העביר היטב את האופי המיוחד של רום אגריקול.
סיינט ג'יימס 12 שנה (מרטיניק, 43%)
 |
| בעליית הגג בציר 2008 (4 שנים) |
ריח: מעט יוד, עור, תבלינים (ציפורן, קינמון), פטרוזיליה. ריח מורכב ועשיר מאוד.
טעם: טעם חזק וסמיך, מתחיל מתוק והופך למר. שוב תבלינים, עגבנייה.
פיניש: עוקץ, מלוח-מתוק, יוד. בינוני באורכו.
רום "בעליית הגג" 4 שנים (ישראל, 46%)
ריח: מעט יוד, עשבוני, סוכר חום ווניל.
טעם: פירות טרופיים כמו בננה ופפאיה, וניל, עשבוני. חלק מאוד ולא עוקץ.
פיניש: ארוך, חלק, הוניל והסוכר חום מתחזקים וברקע מעט עשבוניות.
בהשוואה אובייקטיבית מול הקודמים בטעימה, מדובר ברום מצויין ומתוחכם, שלוקח קצת מכל סגנון ומשלב אותם היטב. כל הכבוד!
החלק השלישי בטעימה הורכב משני מותגי רום מאיים דוברי האנגלית, רומים חזקים יותר בטעם ובצבע, אך גם ארגסיביים יותר ופחות מעודנים.
אפלטון אסטייט אקסטרה 12 שנה (ג'מייקה, 43%)
ריח: חזק ועשיר. הדרים (במיוחד קלמנטינות), עץ, קרמל.
טעם: מתקתק מלוח, מעט עוקץ, טעמים רבים שמתערבבים זה בזה. בולטים מעל השאר תפוז, סוכר חום ועור.
פיניש: ארוך יחסית, סוכר חום ותמצית רום שדועכים בהדרגה ומשאירים מליחות עדינה.
אנגוסטורה 7 שנים (טרינידד, 40%)
ריח: וניל מודגש, מעט תמצית רום, אלכוהולי. נקי מטעמים אחרים, מאוד ברור וחד.
טעם: גוף קל, ונילי וקצת מר ועוקץ. מעט טופי וקרמל.
פיניש: קצר ומחוספס, מרגיש מדולל. שוב בעיקר וניל.
החלק האחרון בטעימה הורכב מרומים כבדים ומאוד מתוקים, רומים שבשל מתיקותם ראוי שיחתמו את הטעימה.
רון זאקאפה סולרה 23 (גוואטמלה, 40%)
גאוטמלה היא קולוניה ספרדית ולא בריטית, אבל הסגנון של רון זאקאפה דומה יותר לאנגליים.
ריח: מתוק מאוד, קרמל וסוכר חום, פירות אדומים ורימון.
טעם: מתוק וסירופי, חלק ונעים מאוד.
פיניש: ארוך, סוכר חום ואגוזים.
אל דוראדו 12 שנה (גויאנה, 40%)
ריח: סמיך ועשיר מאוד, מורכב מהזאקאפה. מעט עשבוני ומלוח, ועם זאת מאוד מתוק.
טעם: גוף מלא, חלק, מליחות עדינה ועשבוניות מאזנים את המתיקות הרבה של הוניל, סוכר חום, מולאסה, עור, קוקוס וקרמל.
פיניש: ארוך, אותם טעמים ואליהם מתווסף משהו פלסטיקי – נפט עדין (הרבה יותר טוב ממה שזה נשמע) שגורם לרצות לקחת לגימה נוספת בשביל ההתחלה המתוקה.
רון זאקאפה XO (גוואטמלה, 40%)
ריח: דומה ל-23, בתוספת קוניאק, עור וספרים ישנים. סמיך ומורכב יותר.
טעם: גוף מלא ועגול. קצת פחות מתוק מה-23, אך מרוכז וחלק יותר. טעמי עור בולטים.
פיניש: ארוך מאוד, מזכיר את ה-23 עם רימון מודגש ועור.
את הטעימה ליוו לחמים וגבינות שונות, שמן זית משובח תוצרת בית שהביא אחד המשתתפים, חומץ בלסמי איטלקי מצויין, פסטו וחמאה. לא היה חסר דבר, אירוח נהדר.
לסיכום, היה ערב מהנה ומוצלח. הרום השאיר חשק לנסות ולטעום מותגים נוספים, והוכיח שהוא משקה ראוי ומהנה לא פחות מוויסקי או קוניאק. בעוד מחירי הוויסקי מזנקים בעולם, רום הופך לאלטרנטיבה משתלמת, מעניינת ומגוונת.
תודה לאורון על הסיפורים והידע הרחב שחלק איתנו, ל-Desert Seagull על האירגון המשותף, לכל מי שהביא בקבוק והשתתף בטעימה, ותודה לנמרוד על האירוח וההרצאה המעניינת, ועל ההזדמנות לכתוב כאורח בבלוג המצויין של "עליית הגג".
אסף אראל
מהנדס אלקטרוניקה ופיזיקאי
חובב אוכל טוב, בירות בלגיות וויסקי
פעיל כשנה תחת השם ValeronDeportivo בפורום יין ואלכוהול של תפוז
כתוב מעניין ואינפורמטיבי, מינון מדויק שמאזן בין האורך לבין התוכן והיסודיות.
השבמחקנשמע שפספסתי טעימה חבל על הזמן, לצערי היו לי תוכניות שאי אפשר היה להזיז.