גראפה לעשירים

אחרי הערב הזה הבנתי שגראפה בארץ זה משקה לעשירים, קראתם נכון- זה אולי נשמע לכם סותר, אבל זה לא! 

בעשרים שנה האחרונות חל רנסאנס של איכות במשקה האיטלקי העשוי מהפסולת של תעשיית היין, וניתן למצוא מספר לא מבוטל של מזקקות בוטיק איטלקיות שמייצרות גראפה נהדרת. בטיול לאיטליה לפני כשנתיים ביקרתי במזקקה כזו - "מזקקת ברטה" - הממוקמת ממש צמוד למחוז פיימונטה באיטליה (המחוז שמייצר את יינות ברולו המפורסמים). שם גיליתי כי המשקה הזה יכול מדהים באיכותו, לא פחות מקוניאק משובח או מוויסקי סינגל מאלט. למעשה, הגראפה הינה התזקיק הארומתי ביותר כיוון שהיא עשויה מזגי הענבים, בהם מצויים כל חומרי הארומה של היין. הדבר מקנה לה יתרון משמעותי על משקאות מזוקקים אחרים מכיוון שכבר בצעירותה היא מאוד ארומתית, מורכבת ומעניינת ללגימה איטית ומעמיקה... 

מזקקת ברטה

את חברת "גראפס" הכרתי לפני כשנה בתערוכת סומלייה 2011. הם הביאו לתערוכה את המאסטר דיסטילר של מזקקת פולי, יעקובו פולי, שעמד מאחורי הדוכן ובאנגלית עם ניגון איטלקי הנעים את זמנם של האורחים. שאפו על היבואן, חשבתי, והחלטתי להמשיך ולהעמיק בהבנתי את המשקה שלמדתי להעריך באיטליה. התיישבתי על הבר (הדוכן בתערוכת סומלייה) שאלתי שאלות והתחלתי לטעום. להפתעתי הבחנתי במספר בקבוקים של מזקקת ברטה, שלאחר הביקור בה שמור לה מקום חם בלב שלי... אהבתי את רוב הטעימות בתערוכה, אולם כבר אז הבנתי כי יש סגנונות גראפה שאני מתחבר אליהם יותר וכאלו שפחות. למרות זאת, לא יצאתי מהתערוכה עם ההרגשה כי אני שולט בעולם הזה - רק הגעתי לשלב שבו הבנתי כי רב הנסתר על הגלוי...

בינתיים, זיקקנו גראפה, זיקוק באמצעות אדים ולאחר מכן זיקוק דודי נוסף. לא נלאה בפרטים אך באופן כללי כיוונו לסגנון כפרי/מסורתי – עולם ישן. התוצאה היתה כמעט לשביעות רצונינו. הכמעט הזה שיגע אותנו והתחבטנו הרבה לגבי הדרך לזקק גראפה טובה יותר, ושוב, רב הנסתר על הגלוי...

דודי הזיקוק במזקקת ברטה

לאור כל האמור לעיל, כשעלתה ב"פורום האלכוהול" של תפוז הצעה לערוך ערב מסודר של טעימת גראפה בר"ג, בחנות "יינות וטעמים", לא היססתי לרגע. הערב כלל 10 גראפות שונות באדיבות חברת "גראפס", אירוח עם גבינות ולחמים והעלות 150 ש"ח- שווה! לחבר שהזמנתי הגדרתי את הערב ככזה "שעד סופו תכיר גראפה לעומק" קצת הגזמתי חשבתי לעצמי לאחר שהמשפט הזה יצא מפי, אך למעשה כך באמת הרגשתי בסיום הערב.

הערב התחיל בהרצאה של מנחה הערב, יואב שמעוני, הבעלים של חברת גראפס. יואב הוא בחור כריזמתי, עמוס בסיפורים על איטליה, שהנחה את הערב באופן משביע רצון. היתה חסרה לי מעט הבנה מעמיקה לגבי תהליך ההכנה של גראפה- ציפיתי לכך מהבעלים.אך ייתכן שהחוסר נובע מנקודת מבטי, הבוחנת את הפן היצרני ומדלגת מעל הרומנטיקה והסיפורים..

כעת אספר על השתלשלותו של הערב דרך רשמי טעימה שיהיו מתובלים במחשבות, תהיות ומסקנות שעלו לי בעקבותיו, כולל מענה לשאלה שבוודאי שאלתם עוד במהלך המשפט הראשון בפוסט: מדוע בארץ גראפה הינה משקה לעשירים? 

התחלנו בטעימת גראפות לא מיושנות, שקופות וללא השפעת עץ, בכדי שנבין את מוצר הבסיס בצורה הנקייה שלו. לאחר מכן, הגיעו הגראפות המיושנות בעץ. סדר הטעימה נקבע על פי סדר עולה של עוצמת הארומות והטעמים על מנת שגראפה מסויימת לא תעפיל על האחרות, ויאללה הגיע הזמן להתחיל: גראפה ווילה פראטו ג'יובאני של מזקקת ברטה פתחה את הטעימה .

Villa Prato Giovane, Berta Distillery

תעודת זהות: גרסת הבסיס של מזקקת ברטה. רשום עליה כי היא מיזוג הגראפות הטובות ביותר שזוקקו בשנה האחרונה. בעקבות המיקום שלה (צמוד לפיימונטה), ניתן להניח כי היא מורכבת בעיקר ממסך זני זגי ענבים הכולל: נביולו, ברברה ודולצ'טו. 41% אלכוהול, נפח הבקבוק בארץ הוא של ליטר. המחיר בארץ עומד על כ-550 ש"ח (815 ש"ח ב"איש הענבים"). באיטליה לעומת זאת, המחיר עומד על 21.5 יורו (קישור לקנייה). כלומר, מחירו של הבקבוק בארץ הינו פי 5 ממחירו באיטליה... 

רשמי טעימה:

ניחוח: מתוק מאוד עם אגסים והמון מלון, אולי אפילו לכיוון של מסטיק מלון, יין מוסקט ומעט ניחוח צימחי ירקרק.

טעם: חלק, מעט שמנוני ונעים מאוד. שוב הרבה מלון ומסטיק מלון לצד יין מוסקט, מעט מרירות בסוף.

פיניש: ארוך, ומתוק עם טעם בולט של מלון.

סיכום: גראפה נהדרת, כגרסת הבסיס של מזקקה היא יוצאת דופן באיכותה. נראה כי כל היושבים סביב השולחן מאוד התרשמו ממנה וזו היתה דרך נהדרת לפתוח את הטעימה על צד ימין. לגבי המחיר שלה בארץ - לעשירים בלבד.

המזקקה הרציפה במזקקת ברטה

 Villa Prato Elevata, Berta Distillery

תעודת זהות: דומה לגרסה הקודמת של המזקקה, אך מיושנת בעץ במשך שנתיים לפני הבקבוק. אמנם זאת הגראפה השישית שטעמנו אך הגיוני להעמיד אותה כאן בכדי להבין את השפעת העץ על המשקה. 41% אלכוהול, נפח הבקבוק בארץ הוא של ליטר, המחיר באיטליה זהה (קישור) המחיר בארץ לא זמין ברשת. 

רשמי טעימה:

ניחוח: תה שחור, גרניום לימוני, פירחוני עם אלמנט הדרי.

טעם: חלק, מעט שמנוני ונעים. פירחוני עם גרניום לימוני ותה לימון. 

פיניש: גרניום לימוני חזק וארוך.

סיכום: גראפה טובה המרגישה שונה לחלוטין מהגרסה הלא מיושנת. באופן אישי העדפתי דווקא את הגרסה הקודמת.

הגראפה הבאה היתה ממזקקת פולי, כנראה מזקקת הבוטיק האיטלקית המוכרת ביותר בעולם. התחלנו מסדרת הבסיס שנקראת PO'-di POLI עם הפו-די-פולי ארומטיקה.

PO'-di POLI Aromatica

תעודת זהות: מיוצרת מגפת ענבי גוורצטרמינר ובעלת 40% אלכוהול. נמכרת בארץ בבקבוק 700 מ"ל ב-420 ש"ח ובאיטליה ב 23.5 יורו (קישור) כלומר בקבוק יעלה לכם בארץ "רק" פי 3.5 ממחירו באיטליה.

רשמי טעימה:

ניחוח: מאוד ארומטית, בהתאם לשמה, עם ניחוח מוסקטי ופרחוני חזק לצד ניחוח גרידת לימון, גרניום לימוני וקמומיל.

טעם: שמנונית וחלקה, עם סבון לימוני- אני יודע שזה נשמע לא טוב אך הטעם נהדר.

פיניש: חלק חלק וארוך עם המוטיב החוזר של גרניום לימוני.

סיכום: טובה מאוד ומהנה. היו כאלו בשולחן הטעימה שהעדיפו אותה על הברטה ווילה פרטה ג'יובנה (הלא מיושנת) והיו שלהפך.

פולי ארומטיקה

הגראפה הבאה שנטעמה היתה ממזקקת ברונו פרנצ'סקיני שמייצרת גראפה בסגנון עולם ישן, על פי דברי היבואן, והיא מיוצרת מהגפת של יין האמרונה - יין אותו מכינים מענבים מיובשים כמעט לרמת הצימוקים.

Grappa di Amarone Bianca, Bruno Distillery

תעודת זהות: עשוייה מזגים של יין האמרונה המפורסם, בעלת 45% אולכוהול ועשוייה בסגנון עולם ישן- כלומר כפרית וגסה יותר. נפח הבקבוק בארץ הוא של 700 מ"ל, והמחיר שוב מגוחך, 760 ש"ח. באיטליה לעומת זאת הגראפה עולה 19.5 יורו (קישור). שבנו למכפלה מטורפת של מחיר- הפעם אם תקנו את הגראפה בארץ תשלמו פי 7.5 מהמחיר באיטליה.

רשמי טעימה:

ניחוח: זיתים, תה שחור, ריקבון ומעט בננה.

טעם: מתוק ועוקץ עם תה שחור, וורדים, פטרול (ניחוח של תחנת דלק) וגומי.

פיניש: וורדים ופטרול..

סיכום: לא אהבתי, מזכירה ביקור במוסך. זאת לא דעת יחיד- לפי התרשמותי רוב היושבים סביב השולחן לא נהנו ממנה.

Grappa di Amarone Oro, Bruno Distillery

תעודת זהות: הגרסה המיושנת של הגראפה אמרונה. על פי אתר היבואן התיישנה שנתיים בחביות יין האמרונה לפני שנכנסה לבקבוקים. נטעמה שביעית אך נמצאת כאן לצד הגרסה הלא מיושנת. בעלת 45% אולכוהול  עם נפח בקבוק בארץ של 700 מ"ל. המחיר בארץ כבר סביר יותר 385 ש"ח (קישור). באיטליה הגראפה עולה 21.5 יורו (קישור), הפעם אנחנו במכפלה סבירה יותר של פי שלוש במחיר. 

רשמי טעימה:

ניחוח: עץ חזק ומחוספס, פטרול, גיר וסבון.

טעם: פטרולי, מתוק ומריר,הרבה עץ וטאנינים לצד גומי ורקב.

פיניש: מריר עם גומי, דלק ועץ. 

סיכום: לטעמי דומה לאחותה הלא מיושנת ושוב לא אהבתי, אבל הפעם היתה זו דעת יחיד- היושבים סביב השולחן מצאו בגראפה ניחוחות שוקולד, מרציפן, אפרסק וקנמון. היא  דורגה  גבוה - הם כנראה יותר מתחברים לסגנון של העולם הישן בגראפות, בניגוד אליי...

שוב אנחנו חוזרים לסדרת הבסיס של מזקקת פולי הפעם עם פו-די פולי סארפה.

PO'-di POLI Sarpa

תעודת זהות: גראפה לא מיושנת המורכבת ממסך של 60% זגי מרלו ו-40% זגי קברנה סוביניון. 40% אלכוהול, נפח הבקבוק בארץ הוא של 700 מ"ל והוא יעלה לכם כ-350 ש"ח (470 ש"ח ב"איש הענבים"). באיטליה לעומת זאת, המחיר עומד על 18.5 יורו (קישור). כלומר מחירו של הבקבוק בארץ הינו פי 3.5 ממחירו באיטליה.

רשמי טעימה:

ניחוח: מתוק מאוד עם תה ואגסים.

טעם: שמנוני מתוק ועגול. מזכיר לי את התה השחור המתוק שאני רגיל לשתות אצל סבי בליווי של קינוח אגסים מבושלים.

פיניש: חלק וארוך עם אגסים מבושלים שמתחלפים לתה שחור.

סיכום: גראפה נהדרת- כמו שגראפה צריכה להיות! בסוף הטעימה היו בין היושבים בשולחן שרכשו בקבוק הביתה.

כעת אנו עולים סדרה במזקקת פולי לסדרה של יעקובו פולי- זאת עם הבקבוקים היפים. רק לראות את הבקבוקים עושה חשק לקנותם ובמקביל מפחיד להחזיק אחד כזה פן ישבר...

Jaccopo Poli – Vespaiolo

תעודת זהות: הגראפה הזו עם הבקבוק היפה אינה מיושנת ומורכבת מבציר יחיד של זגי זן הוספיאלו , 40% אלכוהול ונפח בקבוק של 500 מ"ל. המחיר בארץ 760 ש"ח. באיטליה הוא עומד על 45.4 יורו (קישור), כלומר בקבוק בארץ עולה מעל לפי 3 ממחירו באיטליה.

רשמי טעימה:

ניחוח: פריחה של וורדים, תה שחור ולימוניות מובחנת. גראפה יותר ארומטית ומלאה מהגראפה הקודמת.

טעם: גוף מלא ומתוק, מאוד שומני עם המון מי וורדים, תה שחור ואגסים מבושלים. טעים מאוד!

פיניש: ארוך של עלי וורדים ואגסים.

לסיכום: ניחוח עלי הוורדים המלווה את הטעימה מתחילתה עד סופה פשוט משכר! בליווי של גוף מלא ומתיקות זאת גראפה נהדרת שהפיקה קריאות התפעלות מהרבה מהיושבים סביב השולחן.

יעקובו פולי וספיאלו

הגראפה הבאה ממזקקת ברטה היא חלק מסדרה אזורית וזנית, בה כל זן ענבים מזוקק בנפרד ומיושן בין עשרה חודשים לשנה. כשהייתי במזקקה באיטליה יצאתי ממנה עם בקבוק של גראפה שרדונה שלהם שהיתה נהדרת. כעת טעמנו את הסנט-אנטונה המיוצרת מזגי מוסקט. 

Sent’ Antone, Berta Distillery

תעודת זהות: מזוקקת מ 100% זגי זן המוסקט הארומתי ומיושנת בין 10 חודשים לשנה.  40% אלכוהול ומצוייה בארץ בנפח של 700 מ"ל (באיטליה יש גם בקבוקי ליטר וחצי). המחיר שלה בארץ הוא 590 ש"ח ובאיטליה 22.4 יורו (קישור לקנייה), שוב אנחנו מעל מכפלות של 5.

רשמי טעימה:

ניחוח: מבושם מאוד ועוצמתי עם ניחוח פרחני חזק, ניחוח יין מוסקט נהדר, בושם, מי וורדים ומרמלדה. ניחוח מתוק.

טעם: שמנוני, מתוק ופירחוני, כמעט סירופי בפה עם מעט חמאתיות והרבה מוסקט.

פיניש: ארוך מאוד ומתוק של מוסקט ושערות סבתא.

לסיכום: גראפה ארומתית בטירוף וסופר מורכבת, עם כל הרחה מתגלה ניחוח חדש. הרבה מהיושבים בשולחן חשבו שזו היתה הגראפה הטובה ביותר בטעימה ובין אילו שלא היא דורגה בשלישייה המנצחת. הגראפות הבאות של הערב היו יותר מיושנות באופן משמעותי  והעובדה שהצעירה הזו (בקושי בת שנה) לקחה את הטעימה הינה מרשימה ביותר. אם אתם באיטליה - זו הגראפה לקנות, ועדיף בבקבוק של ליטר וחצי!

יש להם את העוגיות הכי טעימות בעולם במזקקה,
לא יכולנו להתאפק וקנינו הביתה 

Tre Soli Tre 2002, Berta Distillery

תעודת זהות: גראפה המיושנת במשך שמונה שנים ומצויינת על הבקבוק גם שנת הבציר. הגראפה מיוצרת מ 100% זגי נביולו המגיעים מאיזורי היין הנחשבים בפיימונטה: אלבה, ברברסקו וברולו. מכאן גם מגיע שמה. מגיעה בדקנטר יפה שנפחו 700 מ"ל ובעלת 45% אלכוהול. בארץ הגראפה עולה 2090 ש"ח וזו לא טעות דפוס. אם אתם רוצים לקנות את הבקבוק בארץ תאלצו להפרד ממעל לאלפיים שקלים. באיטליה לעומת זאת, הבקבוק עולה בין 65-80 יורו כלומר ניתן לקנות את הגראפה באיטליה בשישית מהמחיר שתשלמו עליה בארץ (הנה קישור לבקבוק ב-65.5 יורו)  

רשמי טעימה:

ניחוח: תה שחור, וורדים, ווניל וקפה לצד ניחוחות של יקב (ביקור בחדר חביות של יקב יאפשר להבין למה הכוונה) 

טעם: סירופי ומתוק עם תה שחור, וורדים וטעם בולט של דובדבנים טריים. יש גם פירחוניות מורגשת וניחוח של עור משופשף (כמו של ארנק עור ישן).

פיניש: ארוך ומתוק של תה שחור.

לסיכום: גראפה נהדרת, שוב מהשלישייה הפותחת ומתמודדת רצינית על המקום הראשון בטעימה, רק חבל שהמחיר שלה בארץ הינו מחיר לעשירים בלבד.. 

ברטה טרה סולי טרה

הגראפה האחרונה זוקקה בממזקקת ברונו פרנצ'סקיני ולדברי היבואן אמורה להיות העוצמתית ביותר בטעימה.

Stravecchia di Recioto Amarone, Bruno Distillery

תעודת זהות: כמו כל הגראפות ממזקקת ברונו פרנצ'סקיני, גם זו עשוייה בסגנון עולם ישן, וכמו הקודמות גם היא מזוקקת מזגי יין האמרונה ובעלת 45% אלכוהול. אך זו כבר מיושנת זמן רב יותר, מעל ל-5 שנים היא בילתה בחביות צרפתיות שיושן בהם יין האמרונה לפני שנכנסה לבקבוקים. הבקבוקים יפייפיים ומגיעים הן בנפח של חצי ליטר והן בנפח של שני ליטר (כן קראתם נכון- 2 ליטר).  הגראפה הזו בטעימה נמזגה מבקבוק של שני ליטר. בעיני חוויה כיפית למזוג מבקבוק כה מרשים וגדול. היא הוצעה למכירה בבקבוקי 500 מ"ל ונתנה עודף מ-700 ש"ח, בהחלט משתלמת יותר למי שהפרוטה בכיסו. רק לצורך השוואה  מצאתי חנות מקוונת בגרמניה שמציעה את בקבוק של שני הליטר פחות או יותר במחיר זהה (קישור).

רשמי טעימה:

ניחוח: הרבה עץ עם קפה שחור ווניל, לתת קלוי ואולי אף מעט שרוף. אוממי עם ניחוחות של בשר חרוך, זיתים ויין שרי. מעניין ונעים.

טעם: גוף מלא, מתוק ומריר. תרכיז של תה שחור, קפה, ווניל ויין שרי. מרירות וטעם שמזכירים גרעיני ענבים. 

פיניש: ארוך וטאני עם תרכיז תה וקפה שחור.

לסיכום: לאחר חמש שנים בחבית, סגנון העולם הישן הופך ליצירת אומנות. משקה זה מתרחק מהגראפות האחרות ומתקרב לאופי של ברנדי מיושן. אמנם היא לא היתה חביבת הקהל, אך היתה הסכמה כי זהו משקה מצוין וסיום הולם לטעימה.

ברונו אמרונה רזרבה

אם הגעתם בקריאה עד כאן (מגיע לכם כל הכבוד על ההתמדה) לבטח שמתם לב לפערי המחירים המשמעותיים. בארץ, בכדי להינות מבקבוק גראפה, עלינו להוציא בממוצע בערך פי 4 מהמחיר מעלות בקבוק זהה באיטליה. בישראל קיים מיסוי דרקוני על אלכוהול, אך עדיין מכפלת מחיר שכזו היא חריגה אפילו בנוף שלנו, עובדה המחזירה אותנו למשפט הראשון: גראפה בארץ הינה משקה לעשירים.

דבר נוסף שבלט בטעימה זהו ההבדל בין סגנונות העולם החדש (מזקקות פולי וברטה) לעומת העולם הישן (מזקקת ברונו). לא התחברתי לסגנון העולם הישן ומאוד אהבתי את הגראפות המודרניות, שבעיני הן כל כך ארומטיות ומעודנות שהן ממש מבושמות. בעקבות הטעימה הבנתי מה הפריע לי בגראפה שזיקקנו בעליית הגג- היא יותר מדי עולם ישן. בפעם הבאה נכוון את הגראפה לכיוון אחר, פחות כפרי ויותר מודרני, ואת הסיפור שלה נספר בפעם אחרת.

לבסוף רציתי להודות ל- Desert seagull  מפורום האלכוהול של תפוז על ארגון הערב, לחנות "יינות וטעמים" שאירחה אותנו באופן מכובד, נעים ומפנק, ולחברת "גראפס" על ערב מעניין, ארומטי ויותר מכך - ממש מלמד! ומילה לקוראים: אם יש לכם אפשרות להשתתף בערב כזה של חברת גראפס, אל תפספסו, זאת היתה חוויה נהדרת!