חידוש החבית

לא היינו בטוחים שזה אפשרי ויתרה מכך- לא חשבנו שנצליח! אבל לפעמים הדרך היא החשובה, והתוצאה - התוצאה הפתיעה גם אותנו.

עברו כמעט שנתיים מאז שהחבית הגיע לידינו לראשונה. אורון לרנר קנה אותה בכדי ליישן בה קוקטיילים אך לפני כן השאיל לנו אותה לשימוש ראשוני. מדובר על חבית קטנטנה (חביתו'ש) של 3 ליטר (3.2 ליתר דיוק) מאלון צרפתי ששימשה ליישון שרי לתקופה קצרה (כך לפחות מציין היצרן). החבית הוזמנה בדואר מפורטוגל ולמיטב הבנתנו פקידי המכס בארץ היו חרוצים ולא התביישו לקחת מס שערורייתי.

השימוש הראשון של החבית היה לברנדי פסיפלורה שזיקקנו בספטמבר 2011. שבועיים וחצי הספיקו בכדי לתת לברנדי צבע מהגוני מרשים וטעמי עץ עדינים וטובים. בשלב זה כבר הגדרנו את החבית כ"חבית טובה". לאחר מכן הכילה החבית ברנדי מוסקט שזיקק רם אוריצקי (מזקק מוכשר בעצמו), סוג של פיסקו ישראלי שיצא נהדר מהחבית תוך חודש יחיד של יישון (אתם יכולים לטעום אותו- יש בקבוק באימפיריאל). אחח, איזו חבית!

מאז חביתו'ש שימשה לשלושה קוקטיילים מיושנים: נגרוני, אל פרזידנטה ומאי תאי. וויניקוטו (סירופ מענבי מרלו) היה הדבר האחרון שיושן בחבית לפני שאורון טס לשבועיים להרצות ב Bar Convent בברלין וב Art of the Cocktail festival  בוויקטוריה קנדה. את הוויניקוטו הוציא אורון מהחבית לפני שטס ובינתיים, החבית שכבה עם מים...

המים המתקתקים (משאריות הסוכר  שנשארו בחבית) שימשו כמצע גידול אידיאלי לכל הבא ליד הנמצא באוויר. אתם וודאי יכולים לדמיין את המחזה שנגלה לאורון בחזרתו: ריח רקב מתקתק/חמצמץ ועדין שמילא את המטבח ו"ברחשים" מעופפים מסביב. ואיך החבית נראתה? מבחוץ היא נראתה כרגיל, אך מבפנים, את זה אתם לא צריכים לדמיין - הנה התמונה.

חביתו'ש מזוהמת, מראה קשה...

 לא היינו בטוחים שניתן לחדש את החבית, הרי הרחנו אותה (סירחון מתקתק). אפילו אם נצליח לפרק אותה, האם יהיה באפשרותנו לחברה מחדש? והאם תהיה אטומה? וכיצד מחדשים? וגם אם את כל הפעולות נעשה היטב, מה יהיה טעמה? האם נצליח באמת להביא אותה למצבה הקודם - כחדשה? 

יאללה, למשימה!

"תיאוריה טובה היא הדבר השימושי ביותר שיש לפרקטיקן" פרופ' גופר היה אומר. גם אצלנו כל משימה מתחילה בלימוד מעמיק, תיאוריה. מובן שלא המצאנו דבר - המידע נמצא ברשת. מפוזר, מבוזר, אך זמין.

בכתבה זו ניסינו לחסוך לכם את המאמץ, אתם יכולים למצוא כאן את התיאוריה לחידוש חביות שזורה בתוך הסיפור האישי שלנו.   

בשלב ראשון יש לייבש את החבית עוד בשלמותה ויש לעשות זאת עד שהיא יבשה לחלוטין. המטרה היא  לשמור על תצורת הקרשים המרכיבים אותה- שיעור זה למדנו על בשרנו. התחלנו לייבש את החבית בשלמותה אך עוד לפני שהתייבשה לחלוטין פירקנו אותה מכיוון שסברנו שמפורקת היא תתייבש מהר יותר. היא באמת התייבשה מהר יותר, אך במהלך הייבוש חלק מהלוחות שינו מעט את צורתם. בשלב זה כמעט והתיאשנו- הרי כשראינו זאת כבר לא ממש האמנו שנצליח לחבר את הלוחות בחזרה לחבית שלמה. למרות הכל, המשכנו בחידוש, לפעמים זו הדרך שהיא המטרה...

בשלב השני יש לגרד את כל השכבה הפנימית של החבית, את כל אותו העץ המשומש/ מזוהם/ מסריח. לאט לאט ובזהירות גירדנו ושייפנו את כל השיכבה הפנימית כך שלא נשאר זכר לשכבה הקודמת (הערה אישית: זה השלב שבו בת זוגתי לא הסכימה להיכנס לחדר העבודה בגלל הניחוח "המתוק" ששרר בו, נמרוד). לא עצרנו שם. עתה, באמצעות מבער קטנטן (כמו של קרם ברולה) חרכנו את השכבה הפנימית באופן יסודי עד לרמה של Alligator skin, כלומר כך שהפחם נראה מחורץ בדומה לעור של תנין. בשלב זה נראה כי לא נשאר זכר למצבה הקודם, לוחות החבית שוב הריחו נפלא.

חורכים את החבית

 השלב הבא בהחלט היה הטריקי ביותר - לחבר את החבית בחזרה. חבית, אם אתם לא יודעים, מוחזקת אך ורק על ידי חישוקי המתכת שלה. ללא ברגים, ללא מסמרים ובטח ללא דבקים. הלחץ שיוצרים הלוחות אחד כלפי השני הוא זה ששומר על תצורת החבית מלהתפרק. הפאזל היה קשה להרכבה. צריך קודם להרכיב את החבית כמעט בשלמותה בתוך החישוקים ואז להדקם מבלי שהחבית תתפרק, כדי שהלחץ ישמור על צורתה.

לוחות החבית לאחר חידושם

הלוחות השונים התחברו אך לא בדיוק הרצוי והיה צורך לגלפם במעט כך שיתאימו אחד לשני. גם את המסילות שאליהן נכנסו שני ראשי החבית העגולים היה צריך לגלף ולהתאים לראשים שתפסו צורה מעט קמורה בזמן הייבוש. ראש אחד נכנס והשני הפך לאתגר. נדרשו כמה התאמות נוספות, כמה גילופים נוספים וגם הרטבה וייבוש מחדש בלחץ של הראש בכדי ליישרו, עד שהחבית שבה לצורתה. פשש... נגד כל הסיכויים הצלחנו! אולם, לא תמה המלאכה.

כל שנותר היה לנפח את החבית. כן, לנפח, לא עם אוויר אלא עם מים. המים נספגים בעץ ומנפחים אותו, וכך לוחות העץ מתהדקים עוד יותר אחד כלפי השני ואוטמים את החבית. זה השלב להחזיק אצבעות טוב טוב ולקוות. מילאנו את החבית במים, אך זו דלפה בקצב מהיר, מהיר מדי בכדי לשמור את המים בתוכה ליותר מכמה שעות.

בעיה!

הפתרון נמצא בהטבעת החבית במים לכמה ימים, טבולה במים היא ספחה מהם והתנפחה. כל יממה החלפנו את המים בכדי שלא יתפתח שוב עובש - נוהג ידוע.  כעבור מספר ימים החבית התנפחה כך שהיא כמעט ונאטמה. "כמעט", כפי שאתם יודעים, לא ממש נחשב כאשר רוצים ליישן נוזל למספר חודשים. לכן, המשכנו לנפחה, אך הפעם כאשר היא מלאה מבפנים. קצב הזליגה,  שהלך ופחת  מיום ליום סימן לנו שאנו בדרך הנכונה... במשך שבועיים עקבנו מקרוב אחרי הזליגה, ולבסוף היא נאטמה!

כאן זה המקום להכניס קריאת שמחה!

אבל מה טעמה?

בכדי לענות על שאלה זו ולהבין האם באמת הצלחנו לחדשה, החלטנו להכניס לחבית אלכוהול ניטראלי, כלומר אלכוהול שמקורו בתירס מזוקק ל 96%. דיללנו אותו ל 70% אלכוהול (כפי שנהוג בחלק ממזקקות הגריין הסקוטיות) והכנסנו לחבית. העובדה שהאלכוהול שנכנס לחבית היה נקי תסייע לנו להבין בדיוק את טעמה של החבית, ללא השפעת טעמים נוספים שמקורם במשקה המזוקק.

החבית הכילה 3.2 ליטר של נוזל ב 70% אלכוהול שהתיישן בתוכה 44 ימים.

למה 44 ימים? כובע!

בתום תקופה זו הוצאנו מהחבית 3.1 ליטר של נוזל ב 66.5% אלכוהול. חישוב מהיר יגלה כי הפסד של 100 מ"ל גם אם הוא ב 100% אלכוהול לא מסביר את אחוז האלכוהול הנמוך של הנוזל הסופי. אחוז אלכוהול זה נבע בעיקרו מהמים ששכנו בתוך לוחות העץ ודיללו את האלכוהול שנכנס לחבית.

שלמה ומלאה בנוזל, חבית שמחה

קצב האידוי של הנוזל מחבית הוא משתנה מעניין נוסף שבדקנו. חישוב מהיר הראה כי קצב האידוי של הנוזל מייצג אידוי של 25% בשנה. הסקוטים מכנים את הנוזל שהתאדה לאורך השנים "חלקם של המלאכים" (angle's share, יש אפילו סרט חביב בשם זה). בסקוטלנד חלק זה עומד על כ 4% בשנה. מהחבית שלנו, המלאכים כנראה יהיו מאוד מרוצים!

כמובן שאת קצב האידוי המהיר ניתן לייחס לאקלים החם של ישראל, אך בעיקר לנפחה הקטן של החבית. בחביתו'ש, שטח הפנים ביחס לנפח הנוזל גדול בהרבה מיחס הנפח לשטח הפנים שקיים בחביות הברבן המשומשות הנפוצות בסקוטלנד שנפחן 225 ליטר.

אבל מה טעמה אתם שואלים שוב?

להלן הרשמים:

אלכוהול ניטראלי שיושן 44 ימים בחבית מחודשת,  66.5% אלכוהול

צבע: מהגוני, אדמדם. הצבע חזק אך לא "עמוק".

ניחוח: מרציפן, שקדים, קינמון, ציפורן, ווניל, מעט קוקוס קלוי. מזכיר יותר ברנדי מאשר וויסקי (יישון באלון צרפתי אכן מאפיין ברנדי ולא וויסקי).

בפה: עוקץ, טאני במקצת, הרבה קינמון מרציפן ושקדים, גם פלפל אנגלי חזק ובולט. ווניל ועץ חדש. שוב מנעד טעמים המזכיר ברנדי.

פיניש: מתחיל מריר וקינמוני, הקינמון מחמם את הפה ונשאר בו לאורך זמן. משאיר תחושה יבשה בפה.

לסיכום: הצלחנו לחדש את החבית! האלון הצרפתי נקי ונעים והתוצאה היתה פיצוץ של טעמי עץ טובים אך אגרסיבים כפי שצפוי לקבל משימוש בעץ חדש (להזכירכם את הברנדי פסיפלורה יישנו בחבית החדשה רק שבועיים וחצי, והברנדי מוסקט שנכנס לחבית לאחר מכן ישב בה רק כחודש  אחד). 

האלכוהול שיצא מהחבית, הפילטר לא שינה את צבעו של הנוזל

לא היינו בטוחים שזה אפשרי ויותר מכך- לא חשבנו שנצליח...  אך לבסוף פרוייקט חידוש החבית הוכתר בהצלחה!