הטיול בחוף המזרחי חלק 5 - BrewTopia

עזבנו את מערב ווירג'יניה אחרי חציית הגשר המפורסם New River George Bridge ונסיעה של חמש שעות בין הרים מושלגים, נפרדים סופית מהשלג. מנקודה זו דרומה, מזג האוויר הלך והתחמם, ונופי ההרים המושלגים המנוקדים בעצים עירומים התחלפו בעמקים ומישורים אינסופיים, ירוקים ומלאי גידולים חקלאיים.

New River George Bridge

במהלך הנסיעה, התקשרנו לכל המקומות בהם קבענו פגישות לתאם את הגעתינו. רוב הטלפונים הוכתרו כהצלחה, למעט חווה בה התכוונו לבקר. הגברת שהחווה בבעלותה הבטיחה כי מנהל החווה יחזור אלינו, אך לא קיבלנו ממנו טלפון.

בירידה ההררית האחרונה, בסביבות שמונה בערב, נפרשה העיר Asheville בפנינו. בשנים האחרונות, העיר מקבלת תשומת לב רבה מהתקשורת האמריקאית ותיירי האלכוהול בעולם, בשל התפתחות מאסיבית של תנועת מבשלות בוטיק בה. בשנת 2012 הוכתרה כ"עיר הבירה" של ארה"ב, או בשמה השני BrewTopia.

באשוויל יש מבשלות קטנות כגדולות, מגוון רחב של בירות בוטיק מקומיות ומארבעת קצוות תבל, חנויות המתמחות בבירות ובבישול בירה, חמישה פסטיבלי בירה בשנה ואף מוצרים מקומיים בטעמי בירה (גלידה, סבונים ועוד). 

מאחר והגענו בשעה מאוחרת וזמננו היה קצוב, התקשר נמרוד לעמית (זוכרים מהפוסט של על איפסוויץ'?) על מנת להתייעץ עמו בנוגע לניצול מיטבי של זמננו. עמית נתן לנו טלפון של חבר, דניאל, המתגורר בעיר (תודה עמית, שוב!). דניאל, בלי להסס כלל, הציע לנו לבלות אצלו את הלילה. וכך, הגענו בחשיכה לביתו של דניאל, שנמצא בין ווילות מפוארות אל מול מגרש גולף בגודל של רעננה.

לאחר שיחת הכירות קצרה ומעניינת, יצאנו לסיבוב בארים בעיר. דניאל מתגורר ב-Asheville כבר מספר שנים ומכיר את הסצנה היטב ואת כל המקומות השווים בעיר. צעדנו ברחוב הראשי של העיר, ומכל מקום ניבטו אלינו brewpubs בשפע.

המקום הראשון בו עצרנו היה  Wicked Weed Brewing. פאב ענק ומואר עם שתי קומות, עמוס צעירים. המבשלה ממוקמת בקומה התחתונה ועל הקיר לוח גיר ענק מלא במגוון הבירות המוצעות לשתייה. המקום מתהדר בתוכנית נרחבת של יישון בירות בחביות  והתוצאה נהדרת- מומלץ בחום! 

חלק מלוח הגיר ב Wicked Weed Brewing, שימו לב לבירות המיושנות בחביות

לאחר טעימה של שלוש בירות מצויינות, קפצנו ל- The Southern Kitchen & Bar. זהו באר בסגנון שונה לחלוטין, עם חדר אחורי בסגנון של Dive Bar. למי שלא מכיר, זהו סגנון של בארים "צ'כונתיים"  שנראים כאילו היו צריכים להיות ממוקמים בתחנה המרכזית הישנה בת"א - הכל חשוך, אפל, דביק ומוכתם. גם האוכלוסייה במקום הייתה שונה והורכבה רובה ככולה משיכורים. ישבנו בחוץ (למרות הכפור העז ששרר בחוץ) ושתינו בירות. למרבה הצער עוררנו את סקרנותם של כמה מהשיכורים במקום, שמייד הצטרפו אלינו (ללא הזמנה) וחפרו: "מה הייתם בצבא man?" "man, עשיתם שם קרב מגע?" "ישראלים man, כולם יודעים קרב מגע" "קרב מגע, Man", "Yeah man, ישראל man" וכדומה. בשלב זה הכפור ומלמולי השיכורים העכירו את האווירה, ולכן שמנו פעמינו ל Barley's Taproom & Pizzeria.

ה Barley's Taproom & Pizzeria הוא עוד פאב ענק, בשתי קומות המלא באמריקאים פיכחים לבושים יפה ומשחקים ביליארד. אמנם זהו אינו brewpub אך גם כאן ישנו לוח גיר ענק המכיל מגוון רחב של בירות בוטיק מקומיות ועולמיות. ישבנו בקומה השנייה ואכלנו את הפיצה הטעימה ביותר ביקום, לצד מספר בירות חביבות- גם הבאר הזה מומלץ בחום!

בבוקר המחרת, נפרדנו מדניאל, לא לפני שהוא נתן לנו שפע של המלצות מצוינות (וזה המקום לומר תודה על האירוח החם!) ושמנו פעמינו העירה...

ביסקיט- מזון הדגל של הדרום

היעד הראשון בבוקר היה בית קפה מקומי, בו אכלנו את מזון הדגל של הדרום – Biscuit. זוהי לחמנייה פריכה ושומנית (נו, מה. אמריקה) שניתן למלא בכל טוב. גם אשלי וגם דניאל המליצו בחום ואכן, היה משובח ושמנוני- בדיוק מה שהרופא רשם לפני יום של שתייה מרובה. בינתיים, התקשרנו שוב לחווה בה רצינו לבקר, כדי לבדוק האם בכל זאת יהיה ניתן להגיע בבוקר. הזכרנו ל-Julie, בעלת החווה, שהיא לא חזרה אלינו ביום האתמול. היא הסבירה לנו כי מכיוון שזהו חג (סופ"ש של Easter Sunday) אין עובדים בחווה ולכן אין מי שיעשה לנו סיור. אבל מכיוון שממש ביקשנו, היא הבטיחה לבדוק עם Tracy, מנהל החווה. לאחר כמה דקות היא חזרה אלינו עם תשובה חיובית (הידד!) ואמרה שהוא מצפה לנו. ואז, היא הרצינה. "יעל ונמרוד", היא אמרה בקול חצי תקיף חצי מרחם (באנגלית כמובן, להלן תרגום חופשי), "אני יודעת שאתם מישראל, אך אל תהיו מנומסים. החוות עמוסות כעת, ואתם לא יכולים לחכות שיחזרו אליכם. אל תהיו מנומסים."

יש לשער כי זו הפעם הראשונה (והאחרונה) בהיסטוריה בה אמריקאי מבקש מישראלי להיות פחות מנומס..

 בשלב זה, וודאי אתם שואלים את עצמכם - למה לכל הרוחות כל כך רצינו לבקר בחווה? מה לחווה ולטיול האלכוהול שלנו? החווה המדוברת נקראת Echo View והיא נמצאת כ-20 דקות מ Asheville, בעיירה שנקראת בשם המקסים Weaverville. שם העיירה מרמז על אחת מהפעילויות המרכזיות של החווה, גידול כבשים לצמר. בנוסף, יש בחווה מגוון בעלי חיים וגידולים חקלאיים, ביניהם – הנה זה בא – כשות. 

פרחי הכשות (Hops) הם המעניקים לבירה את המרירות שלה ועוזרים לבירה להישמר מפני מזהמים (הכשות עובד כמעין חומר משמר). בישראל, לצערנו, אין גידול מסחרי של כשות ומבשלי הבירה המקומיים משתמשים בכשות מיובאת. כאן, לראשונה, הייתה לנו האפשרות לראות שדה שלם של הצמח הזה. 

חלקת גידול כשות,  העמודים משמשים לתליית כבלים שעליהם יטפס הכשות

הגענו לחווה נרגשים ושמחים. שוטטנו בין האסמים ומבני העץ השונים, עד שמצאנו את Tracy. ספרנו לו על העניין שאנו מגלים בכשות והוא לקח אותנו לראות את השדות. בשלב זה, הכשות רק ביצבץ מהקרקע, ממש בתחילת מחזור הגידול השנתי שלו, אך קיבלנו הסבר מלא ומפורט על תהליך הגידול ולמדנו על הציוד הנדרש לעיבודו. בנוסף, Tracy הראה לנו את החיות השונות שהיו בחווה – מטווסים ואווזים לעיזים ואלפקות (!), ועד לחתולת הבית המהממת. בנוסף, הוא הראה לנו את המבנה בו מייבשים ואורזים את הכשות (ובמקרה מכיל גם ציוד להכנת בירה, כמובן!). הסיור היה מהנה ביותר ו  Tracy היה אדיב ומקסים. לקינוח, הוא נתן לנו שתילונים של כשות (hops rhizomes), לצורך נטיעה בארץ.

כשות מציץ מהאדמה

ישן על המרפסת של Echo View

בפסקת סוגריים נספר כי הכשות נשתל לפני כשלושה חודשים, פרץ החוצה ירוק ורענן, כמעט פרח את נשמתו בגלל אדמת עציצים בעלת ספיגה גבוהה מדי של מים, ולאחר תוספת של טוף לאדמה הפגין התאוששות מדהימה ומעוררת השתאות. היום כשותון - כך נקרא במחוזותינו - כבר מעל לגובה של 2 מטר וידו עוד נטויה. מאחלים לו חיים ארוכים ושיזכה לתבל לנו את הבירה. וכמובן, תודה ל- Tracy!

כבר עברו חודשיים מאז שהתמונה נלקחה, ניתן לראות איך הכשות מטפס במעלה החבל

לאחר הסיור המדליק בחווה, שבנו ל-Asheville. ביקרנו בחנות הבירות הידועה Bruising Ales ובחנות של ציוד לבירה, שם רכשנו שמרים נוזליים וסוגי כשות שאינם זמינים במחוזותינו. השעה כבר הייתה שעת צהריים, ולפנינו שש שעות נסיעה ליעד הבא, מזקקת רום בג'ורג'יה, בה תיאמנו פגישה למחרת הבוקר. בצער עזבנו את בירת הבירה, ויצאנו לדרך דרומה...