להזכירכם, זה עתה יצאנו מ-Dogfish, השעה שמונה בערב, ואנו שתויים קלות, במרחק של כשלוש שעות מוושינגטון DC. למחרת תוכננו לנו ביקורים בשתי מזקקות במרחק של כשעה אחת מהשנייה, ועוד שש שעות נסיעה לצפון קרולינה. לכן, למרות השעה, העייפות והאלכוהול בדם, החלטנו לנסוע. כצפוי, הגענו לאזור בתשישות מוחלטת, ועם חרדה אמיתית מכניסה לעיר עצמה (פקקים, אגרת כניסה לעיר, מלונות יקרים וכדומה). בהחלטה של הבזק שנייה יצאנו מהכביש המהיר למחלף לא מוכר. כעבור כחצי שעה של הסתובבות במקום (מילולית, הג'י.פי.אס היה מבולבל כהוגן ואנחנו היינו עייפים), מצאנו מלון.
החיסרון: אלוהים כמה יקר לישון ליד וושינגטון.
היתרונות:
- סופ"ש של חג (Easter Sunday), המחירים זולים יותר מאמצע שבוע (אזור שמיועד לתיירים "עסקיים", יש פחות לקוחות בחג).
- היינו במרחק של מייל יחיד מהיעד הבא, מזקקת A.S. Bowman.
האומנם?
בבוקר המחרת, רעננים ומרוצים נסענו מייל אחד מהמלון והגענו לנחל.
חיפשנו מאחוריו, מלפניו, ומסביבו, אך מזקקה לא מצאנו.
התקשרנו.
"שלום, באנו לסיור אצלכם, אנחנו ליד נחל אבל אין כאן מזקקה"
"מה הכתובת שנסעתם אליה?"
"1875 Old Reston Ave., Reston, Virginia, כפי שמופיע באתר"
"אה," צחקוק, "זו הכתובת הישנה שלנו. הכתובת החדשה שלנו היא.."
"אוקי, אנחנו באים. כמה רחוק זה?"
"אה", צחקוק, "50 מייל", צחקוק.
"מה???"
50 מייל זה בערך המרחק מת"א לזיכרון יעקב.
ולמה טעינו? כתבנו בגוגל "A S Bowman" והגענו למה שהסתבר שהיה הדף הישן של המקום, ע"ע הכתובת הלא קיימת. מאוחר יותר גילינו כי רק כאשר נכתב A Smith Bowman גוגל כיוון את המחפשים למקום הנכון. אכן, תקלה רצינית בעסק. נציין, כי מאז שהתחלנו לכתוב את הפוסט ועד יום פרסומו, האתר הישן ירד. אולי בזכותנו.
 |
| חביות וויסקי ב- A Smith Bowman |
יתרה מכך, באותו הבוקר נמרוד דיבר עם ידידתו אשלי, המתגוררת במערב ווירג'יניה והחלטנו "לקפוץ" לבקר אותה. עלות הביקור – תוספת של חמש נסיעה וקיצוץ הביקור ב- Asheville בחצי (הפוסט הבא, סבלנות).
למרות שבע שעות הנסיעה המתוכננות לאותו היום, ותוספת השעות למחרת, החלטנו לא לוותר.
גם המיקום החדש של המזקקה, נמצא ליד נחל והאזור יוצא דופן ביופיו. בפנים, חיכו לנו מדריכים מקומיים, שאינם יודעים רבות על זיקוק וניכר כי למדו את הטקסט לתיירים בע"פ. כך שלענות על שאלות הם לא ידעו, אך בכל זאת שמענו סיפורים מעניינים. המזקקה נפתחה על ידי מר בוומן בשנת 1934 באופן חוקי (אם כי נרמז כי גם במהלך תקופת היובש האמריקאית הבחור עבד וייצר אלכוהול). היא הועברה למיקומה הנוכחי בשנת 1988 (זו הכתובת הישנה שהיינו בה). המאסטר דיסטילר נפטר חודשיים לפני הביקור שלנו, ונכון לאותו זמן עוד לא היה ברור מי ייקח את המושכות.
 |
| חבית ברבן נסיונית שמתיישנת לאיטה במזקקה (תוצאות הניסוי עוד 7 שנים) |
גאוותה של A Smith Bowman היא מזקקה דודית (בנפח של 6,800 ליטר) בעלת עיצוב מיוחד שנקראת "Mary" והסיבה טמונה בכך שהמזקקה הזו היא בעצם לב העסק. הם לא מיצרים את בעצמם את הוויסקי מהדגנים (תירס, שיפון ולתת) אלא קונים את התזקיק שלהם כבר לאחר זיקוק שני ממזקקת באפלו-טרייס (Buffalo Trace) ופשוט מזקקים אותו פעם שלישית בעזרת "Mary".
 |
| גאוותה של A Smith Bowman טמונה ב- Mary |
במהלך הסיור לא יכולנו לראות את המזקקה עצמה כיוון שהמבנה בשיפוצים אך בקשנו שיצלמו לנו את המזקקה המיוחדת (התמונה לעיל). הסיור לקח אותנו לחדר החביות הענק, שם עמדנו על מרפסת מוגבהת שהם קוראים לה "The Angel’s porch". המחזה מלמעלה ללא ספק מעורר התפעלות. בכדי לאמוד את גודל המחסן והכמות המרשימה של חביות הברבן המתיישנות, הסתובבנו בין החביות ושמענו קצת על הניסויים השונים בעץ שנערכים במזקקה ולבסוף הגיע הזמן לטעימות.
 |
| חדר החביות כפי שהוא נשקף ממרפסת המלאכים |
המבחר כולל וודקה, ג'ין ורום המבוקבקים במקום (אך אינם מזקקים אותם). את הג'ין לא טעמנו והוודקה היתה... נו ... וודקה. הרום שלהם, שמיובא ממקור "סודי" בקריביים הרגיש עולל - ולא כזה עם עתיד מבטיח.
לעומת זאת, הברבן (זה שהם מזקקים פעם שלישית בעזרת מרי) ראוי ביותר וכולל שתי גרסאות שמבוקבקות באצוות קטנטנות של 8 חביות בכל פעם:
Bowman Brothers Small-Batch המבוקבק לאחר 8 שנות התיישנות באצוות קטנטנות של 8 חביות בכל פעם ובחוזק אלכוהולי של 45%.
John J. Bowman Single Barrel המבוקבק ב-50% אלכוהול לאחר 10 שנות התיישנות בחבית ובקבוק שלו עשה עלייה ארצה. להלן הרשמים:
John J. Bowman Single Barrel (50% abv)
ניחוח: ניחוח בולט וחזק של רום מיושן, ווניל וקוקוס קלוי. מתוק מאוד וקרמלי עם לקטיות (חמאתיות) שמזכירה ריבת חלב או סוכריות וורטרס אוריגינל. עץ מבושם ונוכח מלווה את האף וחושף את 10 השנים שבילה הוויסקי בחביות האלון. ניחוח מזמין מאוד.
טעם: גוף קל עד בינוני עם ווניל, קוקוס קלוי, סוכריות קרמל, וורטרס אוריגינל וכמובן הרום שהיה נוכח באף. ברבן חמאתי, עגול וחלק למרות 50% האלכוהול שבו.
פיניש: בינוני באורכו ומתקתק עם קוקוס קלוי, רום, ווניל ועץ. מרירות מורגשת לקראת הסוף.
סיכום: ברבן חלק, מתוק ומזמין שמכיל ניחוחות רום בולטים (יש לנו השערה לגבי הסיבה אך לא כאן המקום לתיאוריות) לצד מתיקות המזכירה סוכריות קרמל וריבת חלב. לא מאוד מורכב, אבל כן מאוד טעים.
לאחר שרכשנו גם את רוטב הברביקיו החריף שלהם המיושן בחביות ברבן משומשות, והצטלמנו על נוף הנחל, יצאנו שוב לדרך - שעה נסיעה לכיוון היעד הבא, מזקקת Copper Fox. הכביש התפתל סביב גבעות נטולות אנשים ודרך עיירות קטנטנות הנותנות תחושה כללית של סוף העולם שמאלה (כמובן שהכל יחסי, כפי שנלמד בקרוב). פתאום, בעודנו שועטים קדימה במהירות של כ-45 מייל לשעה (כ-70 קמ"ש) באזור של 20 מייל לשעה (כ-30 קמ"ש), ראינו רכב של שריף לצד הכביש.
באמריקה כמו בסרטים, כעבור כחצי דקה השריף היה מאחורינו, מסמן לנו לעצור. בתנועה מהירה וחדה העפנו את הג'י.פי.אס ממקום מושבו על חלון הרכב לרצפה (המכשיר המשוכלל מראה בפירוש את מהירות הנסיעה המותרת בכל כביש). השוטר ציווה "license & registration please", עשה לנו "נו נו נו" ואנחנו בתגובה התחנחנו "לא ידענו, סליחה, כה מצטערים, תיירים סתומים, רכב שכור, חופשה, ידה ידה ידה". שוחררנו עם אזהרה וזחלנו את שארית הדרך במהירות המותרת, כשאנו צופים בהולכי רגל, חלזונות וצבים עוקפים אותנו בסיבוב.
בתום הזחילה הממושכת הגענו סוף-סוף לחור נידח באחוריה של צפון ווירג'יניה, שם אפילו קליטה סלולארית לא הייתה. ל- Copper Fox Distillery יש היסטוריה קצרה בהרבה מ- Bowmen ותחילתה בשנת 2000 במוחו של מייסד המזקקה ריק ווזמונד (Rick Wasmund). ריק טס להתמחות קצרה במזקקת באומור (Bowmore) בסקוטלנד. לאחריה חזר לארה"ב והתחיל בכתיבת התוכנית העיסקית ובעריכת ניסויים לבניית המוצר שלו. ריק, נסיין מעט משוגע, הגה רעיון להכין וויסקי על ידי שימוש בלתת המעושן ע"י עשן עץ (ולא עשן כבול כנהוג בסקוטלנד) וכן שימוש בשבבים של עצי פרי ליישון הוויסקי.
 |
| חדר הכניסה המזמין מאוד של מזקקת Copper Fox |
ב-2003 ריק הוציא את הוויסקי הראשון שלו לשוק בעזרת שימוש במתקניה וברשיונותיה של מזקקה אחרת. היה זהו הוויסקי המסחרי הראשון בעולם שיושן באמצעות שימוש בשבבים של עץ תפוח - חדשני בהחלט. ב-2005 עבר ריק למזקקה הנוכחית, קיבל רשיונות והתחיל לזקק.
התהליך של הוויסקי במזקקה אכן יוצא דופן. ב Copper fox עושים שימוש אך ורק בשעורה מקומית שפותחה מקומית
ב-Virginia Tec (הזן נקרא Thoroughbred). צוות המזקקה מלתת את השעורה ברצפת ליתות המיועדת לכך (בהתאם למסורת הסקוטית) ולאחר מכן מעביר אותה לייבוש ועישון בעזרת עשן של עצי דובדבן, תפוח ואלון. כמובן שטעמנו את התוצאה והלתת נהדר ולמרבה הפלא העשן עדין ולא אגרסיבי.
 |
| ריצפת הליתות של המזקקה |
לאחר הייבוש הלתת נטחן לקמח ועושה דרכו למיכל מאש (Mash) מאולתר ומעניין מאוד (לא נכביד בתיאורים טכניים) ומשם למזקקה דודית סופר יוצאת דופן גם כן, המורכבת משני חלקים. החלק הראשון הינו דוד זיקוק המאש (בירת המזקקים = Mash) העשוי נירוסטה ובעל קיבולת של 1890 ליטר. דוד הזיקוק הזה מוביל ישירות לחלק השני שהינו דוד זיקוק נוסף – דוד אלמביק (בדומה לדוד זיקוק של קוניאק) העשוי נחושת. צורת זיקוק זו מעניינת מאוד ולדבריהם מעבירה את הוויסקי בעצם זיקוק דודי כפול- טענה שנוייה במחלוקת, אך התהליך בהחלט מייצר תזקיק איכותי.
 |
| מיכל המאש בפעולה |
לבסוף מגיע הוויסקי לחדר החביות, חדר מרשים מאוד, עמוס חביות על מדפים המגיעים לגובה רב, כאשר בין החביות הגדולות מבצבצות גם חביות קטנטנות. הריח משכר (תרתי משמע) וההרגשה נהדרת - להיות מוקפים סביב סביב בכל כך הרבה חביות מלאות.
 |
| בכניסה ל"חדר" החביות... |
 |
| חדר החביות העמוס מכיל גם כמה מלאכים שלקחו את חלקם |
גם תהליך היישון יוצא דופן. ב-Copper fox היישון מתבצע אף הוא בשני שלבים. בשלב הראשון משתמשים בחביות משומשות ממזקקת באומן (Bowmen) בהן קודחים "דלת" קטנה ומכניסים לתוכן שבבים של אלון קלוי, עץ תפוח קלוי ועץ דובדבן קלוי. גם השבבים עצמם כוללים בתוכם תערובת של שבבים משומשים ושבבים חדשים. בשלב השני מוציאים את הוויסקי מהחבית הראשונה בה היה ומעבירים אותו לתקופה נוספת בחביות ברבן משומשות (שוב ממזקקת באומן), אך ללא שבבים. חבית הוויסקי הזאת נכנסת "לחדר הזעה" בו שומרים על טמפרטורה גבוהה על מנת להאיץ את תהליך היישון. הם מבקבקים את הוויסקי שלהם בבאצ'ים קטנים, כאשר משך זמן היישון הכולל נע בדר"כ בין 12-16 חודשים (אך יש להם באצ'ים צעירים בהרבה וגם מבוגרים יותר).
 |
| הדלת בחבית והשבבים שתלויים באמצעות חוטים |
הבחור הצעיר שעשה לנו את הסיור עובד במזקקה כמעין כולבויניק. הוא סיפר לנו כי לאחר שסיים את לימודיו הגיע בטעות לאזור, דפק על הדלת וביקש עבודה. הוא מעורה בכל וידע לענות על כל השאלות שלנו, ומכיוון שהיינו נחמדים והתעניינו מאוד, הוא הראה לנו גם את הבר הסודי. מאחורי שתי דלתות ענק, המוסוות כקיר, יש מדפים על גבי מדפים עמוסים בשלל משקאות אלכוהוליים שונים ומשונים אפילו לנו... ביניהם תוצרי המזקקה.
בשלב זה יש למזקקה שני סוגי וויסקי מיושנים: סינגל מאלט ו-Rye Whiskey, וגם גירסה לא מיושנת לשניהם: תזקיקי סינגל מאלט ו-Rye Whiskey המגיעים בקיט עם חבית קטנטנה (2-3 ליטר) ליישון עצמי בבית. הם עובדים כעת על ג'ין ניסיוני שלצערנו לא יצא לנו לטעום. להלן ההתרשמות שלנו משני סוגי הוויסקי, לפני ואחרי יישון.
 |
| בכוסות שני סוגי הוויסקי שמציעה המזקקה |
Wasmund's Single Malt Spirit
תעודת זהות: עשוי מ-100% שעורה מזן מקומי (Thoroughbred) המולתת במזקקה ומיובש בעזרת עשן עץ תפוח ודובדבן. מזוקק לכ-75% ומדולל באמצעות מים ל-62% אלכוהול לפני כניסה לבקבוק.
התרשמות: התזקיק מורגש בניחוח ובטעם עם תפוח ירוק, פירותיות ופנולים מורגשים היטב. העשן בהחלט נוכח באף אך בולט יותר בפה. בחוזק מלא עוקץ בגרון ומשאיר פיניש של עשן, תפוח ופנולים. עם הוספת מים העקיצה נרגעת והתזקיק מתרכך. סה"כ תזקיק עשוי היטב אשר בולטים בו טעמי העשן והתפוח.
Wasmund's Single Malt Whisky
תעודת זהות: מיושן בשיטה המיוחדת של המזקקה (המתוארת למעלה) ומדולל ל 48% אלכוהול. אנו טעמנו את אצווה מספר 85- איננו זוכרים כמה זמן היא התיישנה.
התרשמות: גילו הצעיר של הוויסקי נוכח מאוד עם ניחוחות של עשן, תפוח ירוק ולחם. בפה הוויסקי מתוק מאוד, דבשי עם העשן והתפוח מקדימה ומאחורה פירותיות המזכירה יישון בחביות שרי (Sherry). מעט עוקץ בגרון אך עם פיניש שמפצה על כך המשאיר את כל מרכיבי הוויסקי בפה לאורך זמן. סה"כ מאוד מורכב ומאוד מעניין אבל צעיר, צעיר מדי.
 |
| תזקיק השיפון, תווית מפורטת ויפה |
Wasmund's Rye Spirit
תעודת זהות: עשוי מ 2/3 שיפון מקומי ו-1/3 של הלתת המעושן. מזוקק לכ75% ומדולל ל 62% אלכוהול.
התרשמות: ניחוח תזקיקי ונעים עם הקשה של הלחם והתבלינים המאפיינים וויסקי שיפון. בפה הוא מתוק ומפולפל, השיפון סופר בולט אך יש גם מעט עשן. השיפון חוזר בגדול גם בפיניש וכן הפלפל השחור והעשן. תוספת של מים מדגישה את מתיקות התזקיק. תזקיק נהדר עם שיפון בועט ועשן עדין המלווה אותו.
Copper Fox Rye Whisky
תעודת זהות: מיושן בשיטה המיוחדת של המזקקה ומדולל ל 45% אלכוהול. הבאץ שאנו טעמנו בוקבק ב-5 בפברואר 2013 לאחר 14 חודשי יישון.
התרשמות: ניחוח נהדר, מתוק עם הקשה של הלחם, השיפון ותפוח ירוק. בפה התפוח כבר אדום ומתוק לצד דבש, ווניל, מייפל וקצת עשן. הגוף מלא והפיניש מתוק עם שיפון ודבש. וויסקי שיפון מיוחד במינו אשר הגיל הצעיר ניכר בו רק במעט- קנינו בקבוק*.
הסיור היה מאלף, סיור בו ניתן לגעת, לחוש וללמוד על כל התהליכים המעורבים ביצור וויסקי. היה לנו מאוד כיף. חוויה מומלצת בחום!
רק סעו במהירות המותרת...
יצאנו מהמזקקה וחיפשנו את הכתובת של ידידתו של נמרוד בג'י.פי.אס. אבוי - גילינו כי היא לא קיימת. מסתבר שמדינת מערב ווירג'יניה היא חור עוד יותר גדול מהאזור בו היינו כעת, ועיירות שלמות בה אינן קיימות על המפה. ביקשנו מהידידה הוראות הגעה, כיוונו את המכשיר לעיירה הכי קרובה שה-GPS זיהה (אין הרבה כאלו) והתחלנו לנסוע את חמש השעות המתוכננות. כלומר, התחלנו להעפיל על הר מעלה - מעלה במשך חמש שעות.
מצאנו את עצמנו על שרשרת הרים אינסופית, מעפילים לפסגות ויורדים לעמקים וחוזר חלילה, בנוף מרהיב ועוצר נשימה שאין מילים מספיקות לתארו – עצים, שלג ושממה. מאוחר יותר גילינו, כי חצינו את הרי האפלצ'ים. מסתבר, כי מדינת מערב ווירג'יניה נמצאת רובה ככולה בתוך שרשרת ההרים המאסיבית, יש בה יותר מ-150 פסגות הרים הנעים בין גובה של 1200 ל-1500 מטר. כתוצאה מכך, במדינה ששטחה הוא יותר מפי שלוש מגודלה של מדינת ישראל, יש פחות משני מיליון תושבים.
כעת, דמיינו אותנו נוסעים לאט בין ההרים, בפולקסווגן ג'טה הקטנה שלנו, בזמן סופת שלגים. כן, סופת שלגים. בכבישים החלקלקים, בפסגות, כאשר הטמפרטורה נעה בסביבות ה-0 מעלות, וצונחת ככל שהערב מתקדם. מפלסות שלג עושות דרכן הלוך חזור סביבנו.
 |
| הנוף מהמכונית |
לקראת שמונה בערב, בפסגת אחד ההרים, בעקבות חשש מבוסס מאוד מהחלקה על הכביש הקפוא, נשברנו ועצרנו במלון דרכים. בבוקר המשכנו את הנסיעה לעיירה כפר של שלושה וחצי אנשים בו אשלי גרה (תודה על האירוח החם), ובצהרים יצאנו שוב לדרכים ולהרים, הפעם לצפון קרולינה, שם ציפתה לנו אחת הערים המסקרנות ביותר במסע הזה, Asheville.
ועל כך, בפוסט הבא.
* הבקבוק שקנינו מגיע מבאץ אחר שבוקבק חודש אח"כ (לאחר 15 חודשי יישון) אך ההתרשמות שלנו ממנו שונה מאוד: העשן הרבה יותר מורגש אך גם הגיל הצעיר של הוויסקי הרבה יותר מורגש והיישון בעץ אגרסיבי מדי. וויסקי שיפון יוצא דופן אך פחות מוצלח מהזיכרון שנשאר מהטעימה של הבאץ הקודם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה