בג'ורג'יה, ששטחה גדול בערך פי שבע משטח מדינת ישראל, יש כעשרה מיליון איש. מכאן, שברוב המדינה, אין כלום. הנופים שראינו בדרך היו של עצים ירוקים (שינוי מהנה ביחס לעצים העירומים של הצפון), שדות שמגיעים עד לקו האופק ואגמים. מלא מלא אגמים.
 |
| בדרך במרחבי ג'ורג'יה |
המדינה ידועה לשמצה בשל הלך הרוח הגזעני שבה (טרם מלחמת האזרחים האמריקנית האוכלוסייה של המדינה הורכבה מ-50% עבדים. שחורים, כמובן). מזג האוויר חם ודביק, והאווירה הכללית היא של שממה מוזנחת. כשיוצאים מהערים הגדולות, דוגמת אלטנטה, רואים שכונות טריילרים עצובות, ערים קטנות מנומנמות ומוזנחות, והכל תחת מעטפת של אבק ועייפות. ממש קל לתאר את עצמכם ישובים על כסא נדנדה מעץ (הם באמת מצויים בכל מרפסת), מנפנפים בעצלתיים זבוב טועה, ובעוד רגע ייצא השריף על הסוס מפינת הרחוב, ויתחיל קרב יריות, בעוד ענני אבק מתעופפים סביב... אבל נסחפנו.
בפועל, מייד שכחצינו את הגבול למדינה, טרחו המקומיים לבאר לנו היכן אנו נמצאים. על הכביש, שני בחורים מטנדר בגודל של משאית עשו לנו תנועה מגונה. בהמשך, עצרנו ליד אגם יפה כדי לעשות לידו סיבוב רומנטי. בעודנו מסיימים את הצעידה מסביב לאגם באווירה הפסטורלית (אם כי מלאה יתושים) ייצא אלינו איש מבוגר, רכוב על רכב גולף, שצעק כי אנחנו נמצאים בשטח שלו (private property, y'all!) ואם נואיל בטובנו לעשות את כל הסיבוב חזרה (בחום ודרך היתושים) כדי שחלילה לא תדרוך כף רגלנו בשטח (הריק!) שלו.
בשלב זה החלטנו שהרעיון המוצלח ביותר הוא להישאר בג'טה שלנו עד שנגיע קרוב ליעד – Richland Rum Distillery, למצוא מלון וללכת לישון. המזקקה נמצאת בעיר Richland (כן כן). אולם ה"עיר" אינה עיר, אלא רחוב אחד, שבו יש מזקקה, חנות אנטיקות כושלת ושפע של חנויות ריקות עם השלט "למכירה". מהרחוב הזה יוצא רחוב נוסף, בו יש מלון, פיצה, ו-Piggly Wiggly, הסופר-מרקט הדרומי והידידותי מהסרטים האמריקאיים, עם סמל החזיר.
כששאלנו את בעל המלון החביב היכן ניתן לאכול ארוחת ערב, הוא הצביע על הפיצריה. כששאלנו אותו על ארוחת בוקר, הוא הצביע, שוב, על הפיצריה. אם כך, נאכל פיצה. מיותר לציין, ללא חיבור Wifi.
בבוקר המחרת, קיבלנו כמה שיחות טלפון מבלבלות מאשתו של המזקק: "אתם יכולים להגיע עוד חמש דקות?" "לא, עוד לא קמנו מהמיטה" "אולי בכל זאת? זה חג!" כן, סוף סוף הגיע יום ראשון, הוא Easter Sunday המפורסם, שליווה אותנו כל הסופ"ש.
 |
| ה"מעבדה" והמשרד במזקקה |
במזקקה, אליה הגענו כעבור כחצי שעה, פגש אותנו Erik, הבעלים והמזקק. Richland Rum Distillery קיימת באופן חוקי כחמש שנים. אריק התחיל לזקק כתחביב שנים רבות קודם לכן, ואפילו בנה מזקקה קטנה במו ידיו. הוא שייך לאסכולת המדענים החובבים ובעזרת האוניברסיטה של ג'ורג'יה הוא זיהה זן של קנה סוכר אידיאלי לאקלים הג'ורג'ייני- Georgia Red. כחלק מתהליך הניסויים שלו הוא גם פיתח זן שמרים משלו – מוטציה של שימרי שמפניה.
במזקקה עצמה שני דודי אלמביק פורטוגליים הראשון בנפח 800 ליטר והשני 1000. הרום מותסס מדיבשת קני סוכר (מיץ קני סוכר מצומצם) בעזרת זן השמרים הייחודי למקום. הרקע של אריק כמזקק ניכר וניתן לראות כי את לב הזיקוק הוא בוחר בקפידה בכל זיקוק וזיקוק מחדש, הכי בוטיק שיש!
 |
| שני דודי האלמביק במזקקת ריצ'לנד |
הרום מתיישן בחביות ברבן (Wild Turkey) אך יש גם אחוז קטן של חביות יין מבורגנדי במיקס. כרגע למזקקה מוצר אחד המתיישן כשנה בחביות ומבוקבק ב 43% אלכוהול, אך בעתיד מתכננים להוציא גם רום מיושן יותר זמן ממיץ קני סוכר טרי (רום בסגנון אגריקול) מחביות שכבר מתיישנות במקום.
 |
| חביות הרום במזקקה, על הצד של החביות ניתן לראות את צורת הרישום של תכולתן |
בשל חוקי המדינה לא ניתן לטעום את הרום במזקקה וגם לא לרכוש במקום בקבוקים, לכן נסענו לחנות ליקרים בעיירה הקרובה (חצי שעה נסיעה) בכדי לטעום מהנקטר המקומי. להלן רשמי הטעימה:
Richland Rum 43% ABV
ניחוח: רום, ווניל, קרמל וקוקוס לצד פרחוניות מעניינת המכילה צוף, יסמין ופריחת הדרים. ניתן להבחין בניחוח עשבוני נעים עם המזכיר גרניום לצד ניחוח מיץ קנה סוכר טרי וגם בפירות הדר ממש עם אשכולית ולימון. ניחוח ההדרים מתגבר עם הזמן בכוס.
טעם: גוף קל מאוד ממש כשל רום לבן, מתקתק ומעט מריר. מרגיש צעיר מאוד, עוקץ בפה אם כי יורד סופר חלק בגרון. הטעמים ממשיכים את הניחוח עם ווניל, קוקוס וקרמל לצד הפירחוניות ההדריות והעשבוניות שהופיעו באף.
פיניש: מתקתק-מריר ובינוני באורכו עם פרחוניות, גרניום קוקוס וצוף בסוף.
לסיכום: היה קשה לעמוד על טיבו של רום זה. הטעמים הבולטים בו הם הקלאסיים למשקה: רום, ווניל, קוקוס וקרמל. אך יש בו גם פירחוניות בולטת שאינה אופיינית ואשר לקח זמן לפרק אותה למרכיביה - והם מרתקים בהקשרם: גרניום והדרים לא מופיעים בהרבה משקאות מזוקקים (פרט לג'ין כמובן). עוד אלמנט מעניין ברום הוא הגוף הקל שלו (שאינו כל כך נפוץ ברומים מיושנים) והחלקות שלו לעומת העקיצה בפה שמזכירה לנו את גילו הצעיר.
בתום החוויה, יצאנו שוב לדרך, שש שעות נסיעה לטמפה, פלורידה, היעד האחרון, ואנו כבר מרגישים את הסוף קרב ובא.
בפוסט האחרון נספר לכם על מבשלת Cigar City, רובע Ybor הצבעוני וההזוי, ועל הרמת הכוסית לסיום הטיול בטיקי באר אותנטי וחוויתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה