הסינגל מאלט הישראלי הראשון יוצא לעולם - טעימה עיוורת

כבר זמן רב אנו מעוניינים בהערכה אובייקטיבית של המשקאות שלנו. הבעיה טמונה בכך שאנו משוחדים, וכך גם מכרינו. גם בקרב טועמים חדשים אנו יודעים שיש השפעה ממשית של הסיפור מאחורי הוויסקי על תפיסת הטעם.

יש הטוענים כי אין משמעות לטעימה עיוורת מכיוון שמהות ההנאה ממשקה מסוים (או מאכל לצורך העניין) הינה בדיוק החוויה הסובייקטיבית, המושפעת מהסיפור לא פחות מאשר טעמו של המשקה שבכוס.

יש בזה אמת אבל,

יש אמת גם בחוכמת המונים (או בחוויה הקולקטיבית). כלומר, ניתן לחשב את "הטעם השכיח" שהינו אובייקטיבי - הוא אינו מתאר אף אחת מהחוויות הספציפיות בדיוק, אך הוא הערך הקרוב ביותר אל כולן. בהתאם, החלטנו לערוך ניסוי, ולהשתמש בערכים סטטיסטיים (מדדי מיקום מרכזי ומדדי פיזור) לצורך חישוב חווית הטעם אובייקטיבית.

להלן המתודולוגיה:

מה טעמנו: סינגל מאלט שזוקק במרץ 2011 ובוקבק ביולי 2014. למיטב ידיעתנו זהו הסינגל מאלט הישראלי הראשון שזכה ליותר משלוש שנות יישון.

איך טעמנו: טעימה עיוורת למספר טועמים מנוסים. הקבוצה כללה תשעה מחברי מועדון MMI Malt Mongers Israel - מועדון של חובבי וויסקי ישראלים.

הסינגל מאלט הישראלי הראשון, התמונה באדיבות שי גלבוע

איך חושבו הרשמים: 

1. רשמי הטעימה סווגו לחוש הריח, הטעם ולסיומת (פיניש).
2. התיאורים לכל סיווג חולקו לקטגוריות. למשל: ניחוחות הדרים, ניחוחות שמקורם ביישון בעץ וכדומה.
3. לכל סיווג חושבה "מידת הסולידאריות" של התיאורים = סך התיאורים בתוך קטגוריה חלקי סך כל התיאורים (כלומר ככל שהסולידאריות הייתה גבוהה יותר כך הרשמים כללו יותר תיאורים מהקטגוריה הספציפית).
4. קטגוריה ספציפית נכנסה לרשמי הטעימה רק אם לפחות שני טועמים חזרו עליה. 
5. יתרת האחוזים מייצגת תיאורים שלא נכנסו לרשמי הטעימה, כלומר את מדד "חוסר הסולידאריות" - כמה החוויה הייתה סובייקטיבית.
6. חשוב לציין כי  חלוקת התיאורים על פי קטגוריות הינה סובייקטיבית - אך נעשה מאמץ לעשות את החלוקה על פי קטגוריות שכיחות בתחום.

הסינגל מאלט הישראלי הראשון (3 שנים, 50% אלכוהול)

צבע: הייתה הסכמה גורפת לגבי הצבע. 83% מהתיאורים הגדירו את הצבע כזהוב אדמדם, בשילובי תיאור משתנים, בין אם זה היה זהוב-נחושת או למשל אבן ענבר (Amber).

ניחוחות:

שתי משפחות של ניחוחות נמצאו הכי שכיחות: 

• האחת, ניחוחות תבלינים שמקורם מהעץ (אגוז מוסקט, פלפל אנגלי, קינמון, ווניל, הל וציפורן).
• השנייה הייתה למרבה הפתעתנו הדרים, עם בולטות גבוהה לניחוחות תפוז ולימון. 

ניחוחות המוגדרים כ"פירותיים" חזרו על עצמם יותר מכל המשפחות, אך משפחה התחלקה לשלוש תתי קבוצות:

• ניחוחות ענבים  (ענבי מאכל או ניחוחות ייניים).
• ניחוח בננה.
• הורגשו גם פירות נוספים כגון: תותים לא בשלים ולדר משמש...

מתיקות  הייתה מאפיין בולט (אשר למעשה מובלע גם בניחוחות פירותיים) וצוינה בנפרד עם תיאורים של קרמל, סוכריות, פודינג, טופי וכדומה.

אצטיות שהוגדרה לרוב קלה הורגשה גם כן וכן גם ניחוחות של אגוזיים וג'ינג'ר. 

הניחוח האחרון שהורגש ע"י יותר מאדם אחד בטעימה היה ניחוח פרחים שלמעשה הרגישו 2 טועמים שונים.

12% מהתיאורים לא סווגו לאף אחת מהקטגוריות הנ"ל וניתן להתייחס אליהם כשוני בין טועמים שונים.

טעמים: 

הטעם הבולט ביותר היה של תבלינים אשר מקורם ביישון בעץ עם קינמון, פלפל שחור ותחושה "ברבנית" כפי שהגדיר אותה אחד הטועמים.

הקבוצה השנייה של התיאורים התייחסה ספציפית למתיקות הגבוהה של הוויסקי.

טעמים "פירותיים" חזרו על עצמם גם בטעם  ושוב היוו את החלק הגדול מסך התיאורים כאשר החלוקה הכילה בעיקר משמש ובננה לצד טעמים פירותיים נוספים.

טעמי הדרים, טעם חמצמץ וטעם אצטי חזרו על עצמם גם כן.

11.5% מהתיאורים לא סווגו לאף אחת מהקטגוריות הנ"ל וניתן להתייחס אליהם כשוני בין טועמים שונים.

פיניש: הפיניש הוגדר ב-27% מהתיאורים כמתוק. 23% מכלל התיאורים שעסקו בפיניש ציינו שהוא ארוך (או ארוך מאוד) כאשר רק 2 מתוך 9 טועמים הגדירו אותו כקצר. טעמים שיוריים נוספים של תבלינים ומרירות קלה חזרו על עצמם ב-9% מהתיאורים כל אחד.

29% מהתיאורים של הפיניש היוו שוני בין טועמים שונים.


סגנון: שוב הפתעה, עם 40% מהתיאורים של וויסקי בחבית/פיניש יין שרי ו-40% שחשבו שהוא וויסקי יפני.

הגיל הממוצע שניתן לוויסקי בין כולם היה 10.5 שנים כאשר הטווח נע בין 6 ל-15 שנה.

האלכוהול הוסווה היטב בוויסקי, כאשר הממוצע שניתן לו על ידי הטועמים היה 44.5% (למרות 50% האלכוהול שלו) הטווח נע בין 40% ל-52%.

התמונה באדיבות שי גלבוע

הניתוח לעיל מפורט מאוד ובתקווה מסביר את התהליך היטב, אך השורה התחתונה היא לא פחות חשובה. לכן, סיכמנו את רשמי הטעימה בקצרה בפורמט הישן והמוכר המלווים לבסוף במסקנותינו.

רשמי הטעימה בקצרה

צבע: זהוב נחושת (ענבר)

ניחוח: הדרים (תפוז לימון), מגוון תבליני אפייה, פירותי עם ענבים /יין ובננה, ניחוח מתוק של קרמל, מעט אצטון, אגוזים וג'ינג'ר.

טעם: גוף מלא וסמיך, התבלינים עוברים לחזית, מתיקות גבוהה, פירותי עם בננה ומשמש, הדרי, חמצמץ ומעט אצטי.  

פיניש: מתוק, ארוך, מתובלן ומעט מריר. 

גיל ואחוז האלכוהול: בגרות משוערת של 10 שנים ואלכוהול הנטמע יפה בוויסקי.

מה למדנו על הוויסקי?
הטעימה לימדה אותנו רבות על הוויסקי שזיקקנו. בפרט, למדנו כי שלוש שנות יישון בארץ שוות ערך לכעשר שנים בסקוטלנד. ניכר כי הזיקוק נעשה בקפידה מכיוון שהאלכוהול נטמע בוויסקי לצד פיניש ארוך. הטעמים היו טובים ובסגנון אליו כיוונו, אם כי האצטיות הייתה גבוהה מדי, ויצרה לצד שילובים מעניינים גם כאלו של תרופה, מתיקות כימית וכדומה.  שאפנו לוויסקי בעל גוף מלא ומתוק ושמחים על כך שהצלחנו. מעט העץ החדש היה בולט מאוד ברשמי הטעימה והשימוש בחבית הרום החמיא לוויסקי ולא השתלט עליו, למעשה כנראה וניחוחות ההדרים שנבעו ממנו.

עוד על הסינגל מאלט הישראלי הראשון

תהליך הכנתו של הוויסקי - הסינגל מאלט הישראלי הראשון
רשמי טעימה בגיל שנתיים - הסינגל מאלט כבר בן שנתיים
רשמי טעימה של בלוגרים סקוטיים בגיל שנתיים וחצי - הסינגל מאלט בעין ביקורתית

________________________________________________________________
תודה לחברי MMI  שהשתתפו בטעימה ותודה מקרב לב לאסף אראל שבלעדיו טעימה זו לא יכלה להתקיים. 

אירוע נאלבקי חיפאי 2.12

אמנם אנו לא נוטים לפרסם אירועים אך הפעם אנו שמחים לפרגן ולהמליץ על אירוע מעניין ומיוחד מאוד, במיוחד בסצנה החיפאית...

נאלבקי זהו השם הפולני לליקרים ביתיים המיוצרים על ידי השריית פירות, ו/או חומרי גלם טבעיים אחרים, באלכוהול. 

גם בישראל יש לא מעט יצרני בוטיק ואנשים המייצרים במטבח הביתי מיני משקאות אלכוהוליים בסגנון דומה. במסגרת שבוע האוכל הפולני יתקבצו לראשונה יצרני נאלבקי ישראלים תחת קורת גג אחת, בבר הסינקופה בחיפה, לאירוע נאלבקי ישראלי מיוחד.

• במהלך האירוע יוכל הקהל הרחב לטעום ולקנות מיני ליקרים, משקאות ותזקיקים שרוח פולין שורה עליהם. במסגרת האירוע תוצע טעימה מודרכת של מיני נאלבקי פולנים ומקומיים, בהנחיית הסומלייה אבירם כץ ובהשתתפות חברי אתר האלכוהול "סנהדרינק". 
• טעימה מאתגרת שתערך בצורה עיוורת בה מנסים המשתתפים לנחש את מרכיבי הנאלבקי (הטעימה תערך בשעה 20:30 בערב ומותנית בהרשמה מראש ובתשלום סמלי של 30 שקלים). 
• הילה אלפרט, העיתונאית ומחברת ספרי הבישול, תתארח באותו ערב בבר החיפאי ותגיש תפריט זקונסקי, מבחר מנות המלוות שתיית אלכוהול חברתית, על פי מיטב המסורת המזרח אירופאית.

נאלבקי ישראלי, 2.12, 18:00-23:00. בר הסינקופה, נתנזון 1 העיר התחתית חיפה, 054-6142643

התמונה באדיבות רונית ורד מתוך כתבתה "שמש כלואה בבקבוק"

לבסוף, אם אתם יצרני ליקרים ביתיים והייתם רוצים להציג ממרכולתכם בטעימה, אתם מוזמנים לפנות אלינו בפרטי ונעביר את פרטיכם למארגנים. 

פסטיבל היין בירושלים 2014 (פוסט אורח)

ה-1 עד ה-4 לספטמבר , מוזיאון ישראל, ירושלים. 

כבר מספר שנים שאני אומר, למי שמוכן לשמוע, שאם לחבורה (או ליחיד\ה) יש בחירה של מספר מצומצם של אירועי יין אליהם חבריה יכולים ללכת במהלך שנה, פסטיבל היין בירושלים חייב להיות אחד מהם. כבכל שנה, גם פסטיבל היין ה-11 היה מרשים ומהוקצע כקודמיו. קיום הפסטיבל בתחילת ספטמבר השנה, בשונה מאוגוסט בעבר,  הביא איתו  גם את האוויר הירושלמי הקריר והמשלים לאווירה הנינוחה והעטופה בצלילי מוזיקה חיה, המלווה את הפסטיבל לאורך שנות קיומו.

טעמו יין, עכשיו משוויצות ברשתות באייפון

בין היקבים הקבועים המתארחים בפסטיבל (בקצרה אזכיר את יקבי רמת הגולן, יקב תבור, כרמל, יקב מוני, אמפורה, תשבי, שילה ועוד), היה מרענן לפגוש השנה מתארחים חדשים ומסקרנים, כגון יקב מונטיפיורי והיקבים במתחם יקבי הדרום וביניהם יקב דוכתא, יקב קדמא, יקב צפרירים ועוד.

יקב שילה מציג מרכולתו

מוזיאון ישראל, המארח בגן הפסלים שלו את הפסטיבל, משלב בכל שנה מיצג או תערוכה באווירת הפסטיבל. השנה היה זה מיצג ה- Big Bambu, פרי יצירתם של האמנים התאומים מייק ודאג סטאן. מבנה הבמבוק הענק עמד כצופה על דוכני היין והמבקרים בהם והשגיח ביינות המתערסלים בכוסות. לבאי הפסטיבל הכניסה  הייתה סמלית בעלות 10 ש"ח למיצג (בנוסף לכרטיס הכניסה לפסטיבל שעלותו 85 ש"ח המלווה כמובן בכוס טעימה) והטיפוס עליו, הטיול בו והמנוחה בפינות הנחבאות בתוכו היו חווייתיים, שונים ומהנים (להוציא לאורחים שהגיעו עם כפכפים, עקבים או ילדים קטנים).

מיצג הביג במבו, ענק המחביא בתוכו פינות חמד

לצד דוכני היקבים שהטעימו ממיטב מרכולתם, היו דוכנים נוספים של מזון, שוקולד, ומשקאות אלכוהוליים אחרים (באסטר סיידר, אפרול שפריץ, איש הפסיפלורה). דוכן שונה ומעניין עמד ממש בכניסה, תחת השם Wine Space, ועליו פיקח ג'סי בודק, סומלייה עטור פרסים, האחראי על לא מעט תפריטי יין בארצנו. בדוכן העביר ג'סי הדרכות לבאי הפסטיבל על כיצד טועמים יין ומדוע ,תוך הדגמה ויזואלית ושימוש ביד כאביזר הדרכה המדמה את מבנה הלשון שלנו. בהחלט מעניין למי שלא עוסק ביין או מבלה באירועי יין והשקות לרוב.

ג׳סי בודק באתנחתא מלימודי טעימה

אני חייב להודות שלא טעמתי מכל היקבים השנה, לא יכולתי למשימה הפעם. כמו כן לא רשמתי לי את הריחות והטעמים שחשתי בהם לצד כל יין שכן טעמתי, אך מאילו שהרשימו אותי נמנו:*

יקב אמפורה – ריטון 2011, בלנד מלא, עוצמתי ומרשים, תאווה לחיך.

יקב דוכתא – שיראז 2012, טעים ופירותי.

יקבי רמת הגולן סירה 2011 סדרת גמלא השמורה – יין לטעמי פשוט מושלם.

יקב תמיר לב הכרם, שומרה 2011 בלנד מעניין ומסקרן שהייתי רוצה לנסות שוב עוד שנה שנתיים.

אמפורה סובניון בלאן ריטון 2013 מצטנן בבריכה

אכן, פסטיבל היין ה-11 בירושלים, כבשנים שעברות היה תאווה לחיך, לעיניים והשנה נערך גם בטמפרטורת סביבה יותר נינוחה, הנאה צרופה לחובבי היין.

תודה שקראתם, ותודה לעליית הגג על האירוח.
לחיים!

שי גלבוע
---

שי הוא חובב יין, ויסקי, צילום וסיגרים ומשתדל לשלב בין הדברים כמה שיותר. הוא נמצא עמוק בעולם היין מזה כעשר שנים, קורא, לומד, אוסף, מיישן, מבקר בארועי יין ויקבים בארץ ובעולם והכי חשוב שותה ונהנה בעיקר עם חברים. מדי פעם שי כותב ומשתף בחוויותיו מעולם היין ככותב אורח אצל משוגעים חברים לעולם היין והאלכוהול. למידע נוסף על שי ויצירת קשר http://about.me/shokkas


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------
*אם נראה שיש פזמון חוזר ברשימה הקצרה הנ"ל, דהיינו שרובם סירה או שיראז, הדבר אינו יד המקרה. לאחרונה אני מתעניין ביינות סירה ושיראז ומנסה להכיר מספר רב של יינות מזן זה מיקבים וסגנונות שונים.

זהב נוזלי- ליקר זרעי שסק

אחד מהליקרים המוצלחים ביותר שלנו הוא גם זה שקוטף את התגובות הכי מוזרות. כשאנחנו מספרים על ליקר זרעי השסק אנו רגילים לקבל שתי תגובות אופייניות, האם זה טעים בכלל? ואיך לעזאזל מכינים ליקר מזרעים של שסק?

התשובה שלנו לשאלה הראשונה היא בדרך כלל לספק טעימה מהליקר הנהדר הזה, שטעמו שקדי- שוקולדי. התשובה לשאלה השניה, שנחלוק כאן בהמשך איתכם, היא כי באמת מדובר פה בזהב נוזלי אשר הכנתו הינה תהליך ארוך מאוד (מינימום 20 חודשים) ותמיד יש ממנו מחסור.

הסיפור שלנו עם הליקר מתחיל כמו הסיפור של הרבה ליקרים אחרים - עם עץ השסק שאנו מגדלים בגינה. מקורו של השסק בדרום מזרח סין ובאנגלית הוא נקרא לוקוואט (Loquat)*. למרות הדמיון השמי לקומקוואט (תפוז סיני), השסק קרוב יותר לתפוחים ואגסים מאשר לפירות הדר. השסק הוא הראשון להניב פרי בסוף החורף (התהליך מתחיל כבר במרץ), אך חיי המדף שלו קצרים מאוד ושמירתו בקירור פוגעת בטעמיו. 

ליקר זרעי השסק היה אחד הליקרים הראשונים שהכנו וכפי שציינו, תמיד היה מעט מדי ממנו. הסיבה לכך טמונה בזה שלהכנת הליקר אנו צריכים גרעינים טריים - ואלו מהווים פחות מ20% מנפח הפרי. מעט מאוד בהתחשב בכך שהפרי עצמו קטן מאוד (צורתו אגסית ואורכו בין 3-5 ס"מ). למשימה זו אנו מגייסים את אמנו האהובה, שאוספת באופן קפדני כל גרעין מכל שסק שהיא אוכלת (למרבה המזל, אמנו צרכנית שסק די כבדה).

עד כאן עם ההקדמות, הגיע הזמן להציג את המתכון לפי סדר שלבי הכנת הליקר.

השלב הראשון הינו איסוף הגרעינים הטריים ושטיפתם. חשוב מאוד להשתמש בגרעינים טריים מאחר וגרעינים לא טריים נוטים להעלות עובש, בעיקר בתנאי רטיבות ולחות. לאחר שהושגו די גרעינים טריים (חצי קילו לפחות) יש לשטוף אותם היטב מכל שאריות הפרי. שאריות פרי על הגרעינים יגרמו הן לטעמים לא רצויים והן לעובש. 

השלב השני הוא שלב ייבוש הגרעינים. פורסים אותם על צלחות ומייבשים אותם כך לכמה ימים (יום עד שלושה ימים) תוך כדי מתן תשומת לב לניקיונם. גם זה שלב שנועד למנוע התפתחות עובש על ידי צמצום הלחות שבגרעינים וכן ריכוז טעמיהם.

זרעי השסק מונחים לייבוש.

השלב השלישי כולל השרייה של הגרעינים בסוכר. לוקחים צנצנת מעוקרת וממלאים אותה שכבה גרעינים- שכבה סוכר עד שהיא מלאה. אוטמים ומניחים במקום קריר (תמצית הסוכר משתמרת טוב יותר בטמפ' קרירה) כגון ארון במרתף קריר או אפילו במקרר הביתי. אנו מניחים את הצנצנות הללו לישון ביחידת הקירור שלנו הנמצאת בעליית הגג (טמפ' ממוצעת של 15 מעלות). כעת, כל מה שנותר לעשות זה להמתין - להמתין זמן רב - כשנה שלמה.  

זרעי השסק עם הסוכר, מספר שבועות לאחר תחילת השרייתם.

תהליך מיצוי הגרעינים באמצעות הסוכר הינו תהליך איטי מאוד. הסוכר שמסביב לגרעינים יתחיל לספוג את מעט הנוזלים שנשארו בתוך הגרעינים וכך לאט לאט הגרעינים יתכווצו ויצטמקו. הסוכר שמסביבם יהפוך למי סוכר עדינים המלאים בטעם המזכיר שקדים. מכיוון שתהליך זה איטי מאוד ואנו מעוניינים למצות את כל הטעמים מהגרעינים, מומלץ לחכות כשנה (כן כן... שנה) לפני תחילת השלב הבא. 

מספר חודשים לאחר מכן.

השלב הרביעי הינו דילול מי הסוכר עם אלכוהול. לשם כך מסננים את מי הסוכר מהגרעינים. את הגרעינים זורקים לפח ואת מי הסוכר מדללים עם וודקה איכותית (בבאץ' האחרון השתמשנו ברוסקי סטנדרט גולד) לפי יחס של 50/50, כלומר שמים לב שהנפח הסופי הינו פי 2 מכמות הוודקה שמוסיפים. בהנחה שהוודקה הינה ב 40% אלכוהול,הליקר יהיה בעל 20% אלכוהול.

הסוכר כולו התמוסס, רגע לפני הוספת הוודקה.

השלב החמישי והאחרון לפני הביקבוק הינו שלב החיתון והיישון וגם בו יש משמעות לאורך הזמן. אנו ממליצים על זמן חיתון של לפחות שמונה חודשים עם שבבי אלון אמריקאי, מאחר ושמנו לב כי הליקר מרוויח מאוד מיישון ארוך. בעבר, גילינו כי תהליך של סך הכל עשרים חודשים הפיק באצ'ים בעלי טעמי שקדים ואגוזים נהדרים, אך טעמים שוקולדיים עדינים נוספים התחזקו עם הזמן. כלומר, בליקר זרעי השסק התפתחו טעמי שוקולד מדהימים לצד טעמי השקדים והאגוזים. הוא פשוט מתפתח והופך טעים יותר ככל שעובר הזמן!

ועכשיו, מעט פרטים על הבאץ' האחרון והגדול ביותר שהכנו עד כה, מלווים ברשמי טעימה.

קטיף גרעיני השסק לבאץ' האחרון התבצע חלקו בחולון בעץ המשפחתי, עוד באפריל 2009, אך החלק הארי של הקטיף התבצע בחצר בחיפה, באפריל 2010, מעץ שנטע סבינו לפני כשישים שנה. מהעץ הזה אכל אבינו פירות כשהיה ילד קטן.

העץ עדיין מניב פרי מדהים ובכמויות גדולות, אך רק פעם בשנתיים. ההשרייה בסוכר ארכה עד מרץ 2011 (כלומר השרייה של 23 חודשים לעץ מחולון ו-11 חודשים לעץ מחיפה) כאשר כמות קטנה מהסוכר היה סוכר קנים חום (השרינו בנפרד את שני סוגי הסוכר).

במרץ 2011 דיללנו את מי הסוכר באמצעות וודקת רוסקי סטנדרט גולד (הוודקה בדיוק הגיעה בתקופה ההיא לישראל. היא דומה לרוסקי סטנדרט הרגילה, אך מתובלת במעט ג'ינסנג). תקופת החיתון הראשונית התבצעה בנפרד לשני סוגי הסוכר עם שבבים של אלון אמריקאי קלוי (Heavy Toast) למשך 13 חודשים עד לאפריל 2012. בסוף שלב הזה בנינו את הבלנד שאהבנו ביותר משני הסוגים (7% סוכר חום, 93% סוכר לבן). הבלנד הסופי התיישן עד אוקטובר 2012.

תהליך הכנתו של הבאץ' המדובר ארך שנתיים וחצי...כן, שנתיים וחצי ולמרות זאת החלטנו לגנוז את הבקבוקים עד עתה. הסיבה לכך נעוצה בכך שהליקר הזה ממשיך ומתפתח בבקבוק ועם הזמן אותם טעמים שוקולדיים מתחזקים והליקר נעשה טעים בהרבה. אנו מכירים מעט מאוד ליקרים שמשתבחים עם זמן יישון כל כך ארוך** אך הזהב הנוזלי מזרעי השסק הוא בהחלט דוגמא טובה לליקר שכזה.

ליקר זרעי השסק לקראת הטעימה המיוחלת. 

עתה לאחר שנתיים בבקבוקים (ויותר מארבע וחצי שנים לאחר תחילת הכנת הליקר) הגיע הזמן לפרסם רשמי טעימה.

ליקר זרעי שסק, 20% אלכוהול

ניחוח: אם תעצמו את העיניים ותריחו את הכוס תהיו בטוחים ששמו לכם מתחת לאף מרציפן מצופה בשוקולד, כזה של הבֶּיוֹקֵר.

טעם: סמיך ושמנוני מאוד, עוטף את הפה עם אותם הטעמים של מרציפן, שקדים ושוקולד. משהו פרחוני מצטרף לחיך מאחור.

פיניש: מרציפן מעט חמצמץ ומתוק המתחלף לאחר מספר שניות לשקדים מרירים. 

לסיכום: לא מדובר במשקה מורכב מאוד, אך מדובר בקינוח טעים בצורה יוצאת דופן, בטח גם הבאץ הזה יאזל לנו מהר מדי...




-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
* שמו לקוח מסינית קנטונזית (סינית מאיזור קנטון או בשביל הפשטות איזור הונג-קונג).
** יש הטוענים ששארטרז הוא ליקר שכזה והם מישנים אותו לאורך עשורים.

ארבעה סוגי שמרים, שנתיים של יישון ורום אחד (רום בציר 2011)

רום בציר 2011 התחיל ביולי והסתיים באוקטובר. באותה השנה השתמשנו בארבעה סוגי שמרים: שמרי יין לבן, שמרי שמפניה, שמרי רום ושמרי לחם. התססנו וזיקקנו בנפרד כל סוג שמרים וניסינו ללמוד את תכונותיו.

אתם מוזמנים לקרוא על השמרים השונים ואת סיפור הכנתו של הרום ברשומה הבאה: ניסוי השמרים הגדול.

לאחר שזיקקנו בנפרד כל אחד מסוגי הרום, ערבבנו את כולם הוספנו כהרגלינו מעט שיכר קנה סוכר ויישנו בשילוב של חבית אלון אמריקאי ומעט שבבים שיצאו מיין הקברנה סובניון שלנו.

לבסוף, כעבור יותר משנתיים הגיע העת (והפנאי) להכניס את הרום לבקבוקים, ואכן בנובמבר 2013 ביקבקנו חלק מהרום לאחר 25-28 חודשי יישון (כאשר חלקו השני של הרום נכנס ליישון בשיטת הסולרה).

התמונה באדיבות שי גלבוע, תיכנסו אליה - האיכות מדהימה

נרגשים לפתוח ולטעום את התוצאה הסופית, להלן רשמי הטעימה.

רום בעליית הגג בציר 2011, 46% אלכוהול, 25 חודשים 

בפתיחת הבקבוק: עולים ניחוחות קרמל, תבלינים חמים (הל ציפורן ופלפל שחור) והרבה ווניל לצד טבק ואבק שריפה המזכירים רום קובני.

ניחוח: מאוד מתוק כאשר בתחילה עולים לאף חלקים שווים של עץ מבושם, קרמל ווניל. בהרחה שנייה מתגלים ניחוחות מתובלים עם הרבה פלפל שחור אך גם ציפורן והל. פרחוניות, צוף ודבש, ריבת חלב המזכירה וורטרס אוריגינל, צמר גפן וורוד ומתוק ומעט מהטבק והפנוליות של אבק שריפה. במאמץ (או שכנוע עצמי) ניתן למצוא גם ניחוחות דשא קצוץ המאפיינים רום אגריקול.

טעם: גוף בינוני עד מלא, מתוק קרמלי ועגול (כמובן ללא תוספת סוכר). התבלינים מהניחוח חוזרים בעוצמה בפה ויש ברום גם טעם מובחן של לתת בירה קרמלי (המזכיר סינגל מאלט). דבש, צוף ופריחה. סוכר חום ושוב צמר גפן מתוק.

פיניש: ארוך מאוד, מתפתח עם הזמן ומתוק. מתחיל עצי עם קרמל שרוף המתפתח לאבק שריפה, טבק (רמזים לשיכר קנה הסוכר) ועץ מעט מריר ומסתיים מתוק עם ריבת חלב וסוכר חום.

לסיכום: שמרי הלחם הקנו לרום טעמים המזכירים סינגל מאלט והשתלבו יפה עם המתיקות המודגשת והפנוליות שהגיעה משיכר קנה הסוכר ושמרי הרום הייעודיים (שיחדיו נתנו מאפיינים של רום קובני). ניתן היה להרגיש כמעט את כל סוגי השמרים ברום, אך התחושה הייתה "נקייה", תחושה של טעמים המשתלבים היטב. הניחוחות האגריקוליים כמעט ונעלמו עם הזמן אך בעקבות המורכבות הרבה של הרום  - הם אינם חסרים.

בציר יוצא דופן ומוצלח מאוד, תודה לכל החברים שעזרו בהכנתו.

בעליית הגג בכלכליסט

אנו שמחים לספר לכם על כתבה שהתפרסמה ממש לאחרונה בעיתון כלכליסט. בכתבה, העוסקת בתזקיקים בישראל, גלי וולוצקי כותבת באריכות על עליית הגג שלנו... אז למה אתם מחכים? אם עדיין לא קראתם - היכנסו לקישור: "צמאים לזיקוקים".

כאן בפוסט, לא נחזור על המתואר בעיתון, אך נציג לכם מספר תמונות שלא מצאו את דרכן לכתבה, אשר חשבנו כי הן יפות מדי מכדי לא לחשוף אותן. את התמונות צילם טומי הרפז המוכשר (כפי שתראו להלן) שביקר בעליית הגג עם מצלמתו והוציא מרגליות.

שנינו מדגמנים בעליית הגג (מביך)

מבחר משקאות מעליית הגג: שני סוגי רום, ברנדי אפרסקים  ויין קברנה סוביניון

אתם מוזמנים לקרוא קצת יותר על המשקאות שבתמונה: ברנדי אפרסקים (שהיה מאתגר מאוד להכנה), רום מיושן בשיטת סולרה (רשמים בפוסט עתידי), קברנה סוביניון בציר 2010 ומאחור ניתן לראות בקבוק של רום לבן מבצבץ, שלצערנו גם עליו עוד לא הספקנו לכתוב.

ברנדי האפרסקים בתמונת יחיד 

רום מיושן בשיטת הסולרה

בירת המרווה - הביקבוק המסחרי היחיד שלנו עד כה

אם מעניין אתכם סיפור הגיית המתכון של בירת המרווה אתם יכולים למצוא אותו כאן: בירת המרווה, את סיפור הכנת הבאץ המסחרי ניתן לקרוא כאן: בירת המרווה עושה דרכה לחנויות.

מימין ליקר הקרמבולה לצד שיכר קנה סוכר מתובל 

בתמונה אתם רואים את ליקר הקרמבולה. מתכון לליקר נמצא כאן: ליקר קרמבולה. משמאל, ניתן לראות את שיכר קנה הסוכר המתובל או בשמו העממי "ליקר מונוקרייב". את הסיפור מאחורי הגיית שיכר משוגע זה ניתן לקרוא כאן: פורצים גבולות - שיכר קנה סוכר מתובל.

לבסוף, אנו רוצים להודות מקרב לב לגלי וולוצקי על הכתבה המפרגנת ולטומי הרפז על התמונות המהממות.

וויסקי לייב ישראל, מה מחכה לנו שם?

כששמעתי על כך שנפתחת תערוכת וויסקי לייב בארץ התרגשתי מאוד (נמרוד), החוויות מהתערוכה בלונדון עדיין חזקות בזיכרוני, ועברו כמעט 4 שנים.

רוצים לדעת איך היה בוויסקי לייב לונדון?

וויסקי לייב לונדון - היום הראשון

וויסקי לייב לונדון - היום השני

שמועות החלו להתרוצץ בין חברים והמידע על הצפוי בתערוכה הגיע מפה לאוזן... לכן פניתי לתומר גורן, הרוח החיה מאחורי התערוכה ואדם רב פעלים בתחום האלכוהול בארץ, בכדי לברר מיד ראשונה מה צפוי לנו באירוע החלוצי הזה, שסוף סוף הגיע לארצנו הקטנה.

בעקבות החששות שריחפו להם באוויר ורצוני לעזור לתיאום הציפיות בין האורחים לייזמי התערוכה, ביקשתי ממספר חברים לשלוח את השאלות המסקרנות אותם ביותר.

להלן השאלות ותשובותיו של תומר עליהן (הדברים מובאים כלשונם)

תומר התחיל את המייל שלו בהקדמה:

"אני עונה לא מתוך רצון לרצות מישהו אלא מתוך כוונה לתאם ציפיות, שמראש אני אומר לכם שלא יספקו אתכם. יש לנו הרבה מאוד מגבלות בהרצת התערוכה הזו בארץ ואנחנו באמת משתדלים לעשות את המיטב אך לפעמים - ללא הועיל. יש דברים שתכננו באופן שונה אך הנסיבות הובילו אותנו לאיך שזה עומד להיות... הרצון שלנו הוא טוב, הוא להחיות קצת את התחום בארץ, שיתפוס תאוצה ושיותר אנשים יתחברו למשקה המדהים הזה."

1. האם כרטיס הכניסה כולל כוסות טעימה (גלנקירין)? באם כן, האם הן ממותגות?
"כרטיס הכניסה כולל כוסות גלנקיירן ממותגות."

2. פינוי יומיים שלמים לצורך התערוכה עלול להיות כרוך במאמץ רב לרוב האנשים. לכן, ההחלטה על כמה חופש לקחת, ובאיזה מועד ושעות, מתבסס על אירועים שונים שיתרחשו במסגרת התערוכה. מתי תתפרסם תכניית התערוכה על מנת שניתן יהיה לתכנן את הזמן בהתאם?

"אני מניח שאתה מתכוון ל- MASTERCLASSES, זה תלוי בחברות המציגות שיעבירו אלינו את הסדנאות שהם רוצים לעשות. היה צריך כבר להתפרסם ואני מניח שבימים הקרובים זה יתפרסם. הסדנאות יעלו 20 ש"ח."

בינתיים התפרסמה תכניית הסדנאות, ניתן להירשם לסדנאות בקישור הזה.

3. כמה סדנאות (master class) מתוכננות בתערוכה? והאם יגיעו אורחים מחו"ל להעביר את הסדנאות?

"כרגע מתוכננים שני אורחים מחו"ל - נציג של מקאלן והמאסטר דיסטילר של מילק אנד האני. הם שניהם מתוכננים להעביר סדנאות. אני מניח שסה"כ הסדנאות יהיו בערך 4 ביום, של כחצי שעה עד 40 דקות כל אחת."

4. האם במסגרת התערוכה תהיה החשיפה של מזקקת אראן בארץ?

"שקד זרקו לנו שאולי הם מתכננים להפתיע עם זה אך זה לא  משהו שמוצהר ולכן כרגע אני נאלץ לאמר - לא. אני מאוד מקווה שהם יציגו את אראן בסוף."

5. האם יתקיימו אירועים "למתקדמים" במסגרת התערוכה? אם כן אילו אירועים?

"לא מתוכננים אירועים מעבר לסדנאות (למתחילים) והתערוכה עצמה. כן מתוכנן אירוע יח"צ של חברה כלכלית כלשהי, אבל זה לא אירוע למתקדמים."

6. מה ההבדל במבחר/סוגי הוויסקי בין המתחם הרגיל למתחם ה VIP?

"במתחם ה- VIP יהיו כ- 30 וויסקים שהבאתי במיוחד לתערוכה מחו"ל. לכם לא הייתי ממליץ על כרטיס VIP. הוא גם כולל כיבוד קל במהלך התערוכה."

7. האם יחולקו בקבוקי מים בתערוכה? באם יהיה צורך נוסף, האם ניתן יהיה לרכוש בקבוקי מים במתחם?

"יהיו מים שאנחנו נספק למציגים בבקבוקים גדולים בכדי שיתאפשר לשטוף את הכוסות. בנוסף יהיה היכן לרכוש בקבוקי מים קטנים."

8. האם יוצגו ביטויים מבוגרים של המזקקות השונות (16-30 שנה)?

"אני מניח שלמעט הפתעות פה ושם, הוויסקים שיוצגו יהיו הוויסקים שמיובאים לארץ."

9. מהו שוויו של קופון? האם קופון אחד יספיק לטעימה של סינגל מאלט בסיסי? כמה קופונים ידרשו לטעימה של סינגל מאלט בדרג הביניים (16-18 שנה)? כמה קופונים ידרשו לטעימה של סינגל מאלט מבוגר (21-30 שנה)?

"קופון עולה 5 ש"ח. 3 מקבלים עם הכרטיס כניסה (גם עם הזמנות). החברות יוכלו לתמחר את הוויסקים לפי ראות עיניהן כשההמלצה שלנו היא על קופון אחד לוויסקים הבסיסיים, 2 לוויסקים בני 12 שנה בערך ו- 3 לוויסקים יותר ישנים. הטעימות יהיו של כ- 20 CC."

10. האם עישון יהיה מותר במתחם היכל התערוכה? ואם כן, היכן?

"לא יתאפשר לעשן במתחם התערוכה אך ניתן יהיה לצאת ולהיכנס באמצעות חותמת ביציאה. יש רחבה מחוץ לגלריה וניתן לעשן בה."

11. האם ה"מילק אנד האני" הולכים להטעים בתערוכה, ואם כן, אילו תוצרים?

"מילק אנד האני - כנראה יוטעמו אבטיפוס לליקרים, בעיקר בכדי לקבל את רשמי הציבור והערות. זה עוד לא סופי."

12. האם התערוכה תספק מענה גם לחובבי הוויסקי האמריקאי (ברבן/וויסקי שיפון)?

 "וויסקי שיפון לא יהיה. המותגים הם המותגים שמופיעים בדף המציגים באתר."

13. האם תהיה מכירת וויסקי בתערוכה?

"תהיה חנות של בקבוקי וויסקי בתערוכה. התמחור הוא על החברות המציגות."

14. האם יהיו בקבוקי וויסקי מיוחדים שיגיעו לארץ ספציפית לתערוכה?

"לא יהיו ביקבוקים מיוחדים שיגיעו במיוחד לתערוכה."

תומר סיים את המייל במילים הבאות:

"לסיום... חשוב לי, כאחד שמתפרנס מתחום האלכוהול והוויסקי, לקדם פה תרבות כלשהי וחשוב לי לאפשר לאנשים שאוהבים וויסקי אך שותים רק מותגים מוכרים - להכיר קצת יותר מהמגוון שמגיע היום לארץ.

רצינו מאוד להביא מזקקות מחו"ל, אך גם אלו שכבר רצו להגיע, והן לא רבות כי השוק בארץ לא מפתה, נתקלו בבעיות מכס. רק היום קיבלתי מייל מוויסקי לייב, ששלחו לי 60 בקבוקים לתערוכה וקיבלו את החבילות שלהם בחזרה כי המכס לא היה מוכן להכניס אותן לארץ... כולכם מוזמנים ליהנות מאירוע וויסקי, אוירה טובה וקצת מינגלינג עם אנשי התעשייה בארץ."

פרטים נוספים:
תאריכים: 5/3-6/3/2014 (ימים רביעי – חמישי)
שעות פתיחה: 12:00-21:00
כרטיסים: 119 ₪ ליום / 199 ליומיים. 199 VIP ליום / 339 VIP ליומיים.
הרשמה לקהל המקצועי: בקישור הזה.
כתובת: גלריה מאירהוף, רחוב דובנוב 8, ת"א.

הסינגל מאלט שלנו בעין ביקורתית

שנתיים וחצי עברו מאז הכנו את הסינגל מאלט הישראלי הראשון. לאורך תקופת היישון עקבנו בדריכות אחר התפתחותו וכשמלאו לוויסקי שנתיים פרסמנו את רשמי הטעימה שלנו, על מנת שגם אתם תוכלו לעקוב איתנו אחריו.

אם שכחתם את סיפור הכנתו: הסינגל מאלט הישראלי הראשון
רוצים להיזכר ברשמי הטעימה שלנו? הסינגל מאלט כבר בן שנתיים

הטיית האישוש* הינה תופעה פסיכולוגית המתארת את הנטייה לחפש, לזכור ולפרש מידע  המאושש את תפיסותינו הראשוניות, ובמקביל להתעלם או לייחס משקל נמוך לממצאים הסותרים אותן. 

מכאן, מכיוון שהתפיסה הראשונית שלנו את הוויסקי שהכנו הינה חיובית (בעקבות הרצון העז שלנו ליצר וויסקי איכותי), כשאנו טועמים את הסינגל מאלט שהכנו - אנו "משוחדים", וכך גם רשמי הטעימה שלנו. לכן, בכדי לקבל ביקורת אמיתית על הוויסקי, הבנו כי רצוי לשלוח אותו לאנשים שאינם קשורים אלינו ויתייחסו אליו כמו אל כל וויסקי אחר שהם טועמים.

בעזרתו של יואב גלבפיש, בלוגר וויסקי** וחבר יקר, שלחנו דוגמיות מעבר לים למספר בלוגרים אותם מעולם לא פגשנו ולא היה לנו קשר עימם. המטרה הייתה כי הם יטעמו את הוויסקי באופן עיוור (ללא ידיעה איזה  וויסקי  הם טועמים) ויחוו את דעתם.

לפני שנציג את תוצאות הטעימות,  נזכיר לכם באיזה וויסקי מדובר, בכדי שתוכלו בעצמכם לשפוט את רשמי הטעימה של הבלוגרים - אל מול הנוזל שהיה להם בכוס.

הסינגל מאלט הישראלי הראשון: הוויסקי בן השנתיים וחצי התיישן במשך השנתיים הראשונות לחייו בשילוב של אלון אמריקאי וצרפתי, ובחצי שנה האחרונה עבר פיניש בחבית רום (בה התיישנו מספר בצירים של הרום שלנו). הוא בוקבק לטעימה ב 50% אלכוהול.

הסינגל מאלט הישראלי הראשון בגיל שנתיים וחצי

רשמי הטעימה הראשונים שהגיעו היו של טום תומסון, בלוגר סקוטי מוכר, שמאז אפריל 2012 העלה מעל ל-600  פוסטים ומעל 350 רשמי טעימה של סוגי וויסקי שונים.   

אתם מוזמנים להתרשם מהאתר שלו כאן: Toms whisky reviews

כשטום העלה לפייסבוק את הפוסט הוא כתב את את הטיזר הבא שעשה לנו חם על הלב:

If this is a sign of things to come, then Israeli whisky is going to be damn good

ההקדמה בבלוג מובאת כלשונה,

On a recent trip to Scotland my good friend Yoav (@yoavgel) brought me a little mystery sample. 

Tasting blind, my notes below, i was really impressed and even more so when I discovered this was a 2.5yr old Israeli Spirit (not quite whisky yet) matured in a Rum cask. 

Made by the Rosenblatt Brothers (Hebrew blog but use google translate) this shows fantastic potential as I would happily have bought a bottle of this now. 

Keep up the good work guys, I really am looking forward to seeing this when it's actually bottled.

רשמי הטעימה עצמם:

Upon opening:  Oh wow fruity but very familiar

Nose: Sweetness, demerera sugar & treacle scores with a very familiar feeling. An underlying maltiness & hints of Xmas cake spices with a gentle hint of acetone in the background.

Taste: sweet & spicy demerera sugar & cough medicine with nutmeg.

Finish: Nutmeg and cough Medicine.

Thoughts: mystery dram is unusual fruity and familiar...(Here I revealed what's is it):  Wow yeah a cracker. It's the rum that's familiar. It's lovely. Needs a little longer but not much its' lovely.

אתם מוזמנים להתרשם מהפוסט כאן: 2.5 Year old rum cask whisky

רשמי הטעימה של טום מראים את ההשפעה החזקה של פיניש הרום על הוויסקי. הוא מציין כי לוויסקי דרוש עוד מעט זמן להתפתחות- אנו מסכימים עם כל זאת ומתכננים לבקבקו עוד כחצי שנה, כשימלאו לו 3 שנים. תודה לטום על חוות הדעת הכנה, שמחנו לקרוא.

לאחר מכן, התקבלו רשמי הטעימה מזוג בלוגרים סקוטיים (קירסטי וסטוארט) הכותבים יחדיו בלוג חדש יחסית בשם WhiskyCorner. בבלוג, כל אחד מהם מציג את חוות דעת האישית, וניתן להתרשם מדו השיח בין חוות הדעת השונות.

אתם מוזמנים להתרשם מהבלוג שלהם כאן:  WhiskyCorner.co.uk

להלן רשמי הטעימה:

Blind Tasting of Israeli Whisky

We were, very kindly provided with a mystery sample from our good friend Yoav (@yoavgel) to taste blind.

Kirsty’s Notes 

Nose: Initial big rum hit, then in comes tangerines, honey, freshly mowed lawn, fresh mint but sweeter, like candy canes, vanilla marches in next, with a burnt toffee edge with a black pepper zing at the back.

Palate: Totally different on the palate, I was pretty sure from the nose it was rum, but changed my mind now, quite a gentle heat, dissipates quickly, bitter, almost sour, creaminess, pepper and cloves, little ginger, green apples, with a softer stewed pear, slight acetone taste as it starts to finish. Robust, chewy, and slightly drying.

Guess at the abv 47%, definitely rum cask, age is either going to be really young or really old.  I’m going guess at about 22yo.

Stewart’s Notes

Nose: Orange boiled sweets, hint of chocolate sauce, slight boiled milk.

Palate: orange sweets, hot, new leather shoes, slight spice, salt and pepper and honeyed apple.

Guess at the abv 51.6%, bourbon cask, finished in rum, age 17yo.

Observations

We both agreed that the nose and the palate do not match, but this was a really enjoyable dram.  Stewart in particular was a very big fan, so much so we agreed we would not finish the sample as it was so good.  We would both definitely try this again and would highly recommend this.  

אתם יכולים לקרוא את הפוסט שלהם כאן: 2.5 Year old rum cask whisky

רשמי הטעימה של קירסטי וסטוארט מעידים כי הם זיהו את היישון בחבית הרום והעריכו בקירוב את אחוזי האלכוהול. הם גם הסכימו על כך שהריח שונה משמעותית מהטעם. בריח, ניחוחות הרום הם השולטים, ובטעם האלמנטים של וויסקי מופיעים. למרות שאנו מסכימים רק חלקית עם התרשמותם זו, אנו למדים על גודל ההשפעה שיש לפיניש הרום על הוויסקי. לבסוף, הזוג הניח כי הוויסקי הרבה יותר מבוגר מכפי גילו, 17 ו-22 שנה היו הערכותיהם. אמנם גם כאן לציפיות מוקדמות יש הרבה השפעה על תפיסת גילו של הוויסקי, אך עצם ההשערה כי מדובר בוויסקי כה מבוגר בטעימה עיוורת – מחמיאה מאוד. 

זה השלב להודות גם להם על הביקורת ועל רשמי הטעימה, שמחנו לקרוא.
אגב, הם גם טעמו את הרום שלנו מבציר 2010: 2010 Vintage Rum
וגם את ברנדי האפרסקים: Peach Brandy

הפוסט הזה התאפשר בזכותם של הרבה אנשים וזה המקום להודות להם: תודה יואב על כך שהעברת את הדוגמיות לטעימות העיוורות ותודה בשנית לקירסטי, סטוארט וטום על רשמי הטעימה, למדנו רבות. 



-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
* הטיות בחשיבה הינן טעויות שיטתיות שאנשים עושים בשיפוט והערכה של סיטואציות שונות. הטיות אלו נובעות מחשיבה אינטואיטיבית והיוריסטית, שמטרתה לקצר דרך ולהשקיע פחות זמן ומשאבים בהחלטות ושיפוטים יום יומיים.

**הבלוג של יואב גלבפיש, מומלץ בחום: Whisky Gospel

קיץ בכוס - ברנדי קרמבולה

הניסיון שלנו עם זיקוק ברנדי מעץ הקרמבולה השוכן בגינתנו, התחיל בסוף שנת 2010. באותה התקופה עוד לא היה לנו נסיון רב עם זיקוק ברנדי מפירות שונים, והברנדי לא יצא כפי שרצינו. לימים, למדנו כי באותו הזיקוק פיספסנו את החתכים (cuts)* העדינים הנדרשים בכדי להוציא את הלב של הברנדי המיוחד הזה... 

העץ שבחצר ביתנו.

עץ הקרמבולה הגדל אצלנו בחצר הינו מזן "גולדן סטאר" (Golden star). זן חמצמץ זה מקורו בהשבחה שנעשתה בפלורידה ב-1965. העץ נותן פרי פעמיים בשנה (באביב ובתחילת החורף) והפירות מבשילים רגע לפני שהם נופלים מהעץ. כתוצאה מכך, הקטיף הדרגתי, ולכן בעייתי מאוד, במיוחד כיוון שאחוז הסוכר בפרי 'קופץ' רק כאשר הפרי מבשיל לחלוטין. למזלנו, על אף שאחוז הסוכר בפירות נמוך בדרך כלל ונע בסביבות ה 3-8%, העץ שלנו נותן פירות מתוקים יחסית עם מעל 8% סוכר - ובהתאם מעל 4% אלכוהול ביין המיועד לזיקוק.

צורת הכוכב המושכת של הקרמבולה 

הקטיף.

תחילת דרכו של הברנדי היא בקטיף הקרמבולות מהעץ. אנו משתדלים לקטוף רק את הקרמבולות הזהובות כאשר הקצוות מתחילים להשחים- כך הן בשיא בשלותם וזהו הסימן כי בקרוב הן יתחילו ליפול מהעץ. לאחר מכן, יש לשטוף את הפירות היטב, מכיוון שצורת הכוכב הכל כך מושכת את העין- גם מושכת אבק המצטבר בין צלעותיו. 

הקרמבולות מהעץ שטופות לפני סחיטה

הסחיטה.

סחיטת הקרמבולות הינה קלה ביותר מכיוון שהן עסיסיות מאוד (כמעט 90% מים). אנו מתסיסים את הנוזל עם שמרי יין לבן לתקופה של בין שבוע לשבועיים, יחד עם הקליפות, בכדי למצות את הטעמים גם מהן. התוצאה - יין קרמבולה שיעשה דרכו לזיקוק.

יין הקרמבולה.

על אף שהמטרה הסופית הייתה לזקק ברנדי, הפוטנציאל לייצור יין מהקרמבולה לא חמק מעינינו. שמרנו בקבוק אחד מהיין במשך שנה וחצי לצורך טעימה, בכדי להבין את הפוטנציאל הגלום בנוזל. 

יין הקרמבולה בכוס

היין זהוב וצלול כמעט לחלוטין. הוא מעט מוגז בעקבות הכנסה לבקבוק אחרי תסיסה יחסית קצרה ובעל ניחוח דבשי משכר. הבוקה כולל ריחות של דבש, סוכריות דבש (כאלה שהיו בקופסת פח מצופים באבקת סוכר), פירחוני, צוף וגם ירקרקות נעימה אך בולטת, הממתנת את המתיקות של הבוקה ומגדירה לצד הדבשיות את ניחוח הקרמבולה. הניחוח מתפתח עם הזמן וניתן להריח את היין שעות. בפה קיימת הרגשה יבשה, מינראלית מאוד (מינראלית מדי), גוף רזה והגזה נעימה. החמיצות משתלבת היטב ואינה אגרסיבית כפי שהיה ניתן לצפות מזן חמוץ זה, הטעמים הדבשיים והמתוקים (צוף פרחים) מממשיכים גם לפה. ליין פוטנציאל גבוה מאוד, אך מתלווה לטעם ירקרקות מוגזמת ומרירות קלה ולא נעימה... הפיניש מינראלי ויבש ומשאיר טעמי צוף לאורך זמן רב בפה.

נראה כי ניתן להגיע ליין קרמבולה איכותי ועתה עלינו לפתח מתכון שונה שיתאים ליין קרמבולה הנועד לשתייה -  את זה עדיין לא עשינו.. והפוטנציאל גדול.

בחזרה לברנדי.

הנסיון השני עם זיקוק ברנדי קרמבולה התבצע במאי 2011. בשלב זה כבר ידענו כי עלינו לשנות את שיטת הזיקוק ולכן חילקנו את התזקיק למנות קטנות לכל אורך הזיקוק השני, כדי לקבל תמונה מדוייקת של החתכים שעלינו לעשות. לאחר טעימה מדוקדקת של (כמעט) כל החתכים בנינו את הברנדי והחזקנו אצבעות - הרי נדע אם הצלחנו רק כשנה וחצי מאוחר יותר.

חלוקת תזקיק הקרמבולה למנות קטנות למען בחירת החתכים שיכנסו לברנדי  

הצלחנו.

בטעימות, עוד לפני שהברנדי נכנס לבקבוקים, כבר ידענו שיש לנו ברנדי מדהים בידיים. אורון לרנר (המיקסולוג שאתם וודאי מכירים אם אתם קוראים של הבלוג) קרא לברנדי באחת מהטעימות המוקדמות "קיץ בכוס". גם לעניות דעתנו, אין שם הולם מזה לברנדי.

היישון.

הברנדי התיישן באלון צרפתי בקלייה בינונית ולאחר כשנה וחצי עקבנו אחרי התפתחותו באדיקות. שאפנו להוציא אותו בנקודה בזמן בה הוא יתעדן ויקבל מאפיינים של ברנדי בוגר, אך לפני שיאבד את האופי המאוד מיוחד שלו, אופי עדין, פירחוני וקייצי שיכול היה בקלות להיעלם מאחורי שכבות של עץ.

27 חודשי יישון (שנתיים ורבע), זאת היתה אותה נקודה קסומה עבורנו. הברנדי התיישן והתעדן עד כדי שניתן היה לשתות אותו בקלות גם בהיותו ב-50% אלכוהול.  החלטנו להשאירו בחוזק זה. אמנם 50% זהו חוזק אלכוהולי גבוה במיוחד עבור ברנדי, אך  ברנדי הקרמבולה קטיפתי ונעים גם בחוזק זה וכך הוא מאפשר קילוף שכבות של ניחוחות באופן הדרגתי עם הוספת מעט מים בכוס.

לבסוף, ברנדי הקרמבולה בבקבוקים

רשמי טעימה.

ברנדי קרמבולה מעליית הגג (בציר מאי 2011, 50% אלכוהול)

ניחוח: פרחוני מאוד (חרציות) אך לא מתוק מדי, ניחוח עלווה ירוקה ממתן את המתיקות הנתפסת. דבש וצוף לצד אוסף תבלינים של ווניל, קוקוס ופלפל אנגלי. מעט עור מעובד, עץ מבושם ואגס ירוק.

טעם: מתקתק ועגול עם צוף פרחים טרי, דבש פרחי בר, חרציות וגם דשא קצוץ טרי ומנטה ושוב העץ המבושם. 

פיניש: דשא קצוץ המתחלף לפרקים בדבש, צוף ופרחים. עור מעובד והפירחוניות חזקה נשארת לאורך זמן רב.

סיכום: ניחוח כבד של פרחים לצד ירקרקות שמאזנת את החוויה. אלמנטים של קוניאק ככינור שני עם פלפל אנגלי ועור מעובד, סימן להתיישנות בעץ צרפתי.

העתיד.

בינתיים עשינו נסיונות עם זנים שונים של שמרי יין לבן בכדי לייצר ברנדי שניחוחותיו יצעקו אפילו חזק יותר "שדה פרחים", ומצאנו זן שמרים שבעזרת משטר תסיסה קפדני מצליח להדגיש אפילו יותר את הטעמים והניחוחות הפירחוניים. הברנדי הראשון ששהכנו באמצעותו התחיל את דרכו במרץ 2012 ובעוד מספר חודשים נטעם אצווה נוספת של "קיץ בכוס".

מה עוד ניתן לעשות מקרמבולה.

ליקר קרמבולה מתוק ודבשי: מתכון לליקר קרמבולה 

ערק קרמבולה לחובבי האניס: מתכון לערק קרמבולה

פורט קרמבולה מתקתק ומורכב: מתכון לפורט הקרמבולה 

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

* בזיקוק נהוג "לחתוך" את התוצר הסופי למקטעים על פי סדר היציאה של התזקיק מהמזקקה. כך ניתן להפריד את "הלב" של הזיקוק הרצוי בתוצר הסופי מהחתכים הראשונים והאחרונים של הזיקוק שאינם רצויים ואף יכולים להיות מסוכנים לשתייה. 

סוף הטיול בחוף המזרחי: פלורידה, סיגר סיטי וטיקי

לטמפה, פלורידה, הגענו אחר הצהריים, לאחר שש שעות נסיעה מריצ'לנד ג'ורג'יה. התנועה באזור אורלנדו (דיסני, למי שלא מכיר) הייתה מעט עמוסה, והוויב הכללי שליווה אותנו מהרגע שחצינו את הגבול לארץ הדקלים, הייתה של תיירות מיוזעת. 

טמפה עצמה עשתה רושם של עיר אמיתית, בניגוד לעיירות המדומות בעלות הרחוב האחד שראינו ביממה הקודמת. התחלנו בחנות מרשימה לציוד בישול בירה ויין, Southern Brewing & Winemaking. החנות גדולה מאוד ומרווחת (ממש כמו סופר מרקט קטן) ועמוסה בכל טוב, עם מבחר מרשים של שמרים נוזליים, שמרי יין, כשות בכופתיות ובפרחים, ציוד לחביות, תסיסה, נקיונות ועוד... הצוות בעל ידע רב ויש גם מיני-מבשלה וגינת בירה מאחור בה ניתן ללגום מתוצרי המבשלה.

השלט בכניסה, אם אתם מבשלים בירה או מכינים יין- שווה לקפוץ.

 הבחור שעזר לנו המליץ על ביקור במבשלה-מסעדה במקום שנקרא Ybor (נהגה: אי-בור). כשמשכנו בכתפינו הוא התפלא "לא שמעתם על אי-בור??" הסברנו שאנחנו לא מקומיים והוא הודיע לנו שזה לא תירוץ. אז הכנסנו את הכתובת ל GPS ויצאנו לדרך.

Ybor היא שכונה היסטורית בטמפה, שהוקמה על ידי חברות הסיגרים אי שם בסוף המאה ה-19. היא יושבה בעיקר על ידי מהגרים – קובנים (ברור, סיגרים), ספרדים, איטלקים ויהודים. המישמש האקזוטי והמשובח הזה הוביל לפיתוח תרבות עשירה, מרכזים עם אתניות מגוונת ושפע של מסעדות וחנויות. היום זו שכונה תוססת וחיה, מלאה במסעדות, חנויות סיגרים (כל חנות שנייה), מוסיקה ומועדונים, חיי לילה עשירים, והמון אנשים מאוד הזויים.

האווירה ב Ybor וגיחה אישית לבלוג...

 התחלנו על פי ההמלצה שקיבלנו ב-Tampa Bay Brewing, המבשלה הראשונה שהוקמה במדינת פלורידה ב-1896. היום זוהי תפלצת הכוללת מיקרו-מבשלה, פאב ומסעדה ענקית, עם תפריט משובח ביותר. היה טעים מאוד ומומלץ לנסות גם את הקינוחים (Deep dish apple Crisp - עדין נזכרים במנה בערגה). לאחר ששתינו ושבענו קפצנו לאחת מ-500 חנויות הסיגרים ברחוב, שם שתינו שתייה חמה (קפה-שוקו צ'ילי חריף ומפתיע). ישבנו על כסאות במרפסת חנות הסיגרים וצפינו בתהלוכה הביזארית והפריקית שחלפה ברחוב – אנשים בתחפושות חושפניות לא ברורות ונטולות הקשר, נשים (וגברים) עם שמלות מיני קצרות ועקבים בגובה של כ-30 ס"מ, מכוניות ואופנועים מקושטים שצופרים ומאירים ועוד.

האווירה – שמחה.

הריחות – עשן ועוד קצת עשן.

המוסיקה – לטינית ברובה.

Ybor – אם אתם באזור, ובלי ילדים קטנים תמים וזכים – מומלץ.

למחרת בבוקר יצאנו אל עבר היעד הנכסף והאחרון בתוכנית יצרני האלכוהול – Cigar City Brewing. למבשלה היסטוריה קצרה בהרבה (הוקמה ב-2008) אבל שמה כבר יוצא למרחקים, ובניגוד מוחלט להייפ סביב Dogfish, כאן (לדעתנו) המוניטין מוצדק. ב-Cigar City מערכת בישול בירה בנפח של כ-1700 ליטר ומיכלי תסיסה בנפח כולל העולה על 66,000 ליטר. המבשלה תופסת תאוצה בקצב מהיר - היא כבר נמצאת בשלבי הכפלת הגודל הפיסי שלה (כיום יושבת על שטח של כ-600 מ"ר).

סיטי סיגר, חביות, בקבוקים על הקירות ושקי לתת.

התרגשנו מאוד לקראת הסיור במבשלה. Cigar City ידועה כמבשלה אקספרימנטאלית העושה שימוש בשבבים מעצים שונים ליישון חלק מהבירות שלה, ואף יש לה סדרה הנקראת יומידור, בה הבירות מיושנת עם ספירלות מעץ ארז ספרדי - העץ המשמש ליצור תיבות סיגרים.

ספירלות מעץ ארז- הריח משכר!

הגענו מייד עם פתיחת המקום, ועוד לפני הסיור מזגו לכל אחד מאיתנו פיינט בירה. לגברת  Florida Cracker - בירת חיטה עשויה היטב, שההתרשמות שלה סוכמה כבננה מסוכרת נוזלית. לאדון Whiskey Dry Stout שהיה יבש, קלוי, קפה, ומאוד קל לשתייה.

עם כוס בירה ביד, ומשקפי הגנה (למקרה שפרח כשות יצמיח רגליים ויקפוץ מאחד המיכלים ישר לעיניים שלנו), התחלנו את הסיור במבשלה.

הסיור היה קצר וחביב עם אחד העובדים שמבשל גם בבית. הוא נתן לנו לטעום ישר ממיכלי התסיסה – בירת Passion Fruit Porter, שהריחה נהדר, נטעמה מעט חמצמצה ומתקתקה והייתה סה"כ טובה. המדריך סיפר לנו שהבעלים היה פעם מבקר בירה, מה שהסביר את אוסף בקבוקי הבירה המטמטם שנמצא על אינספור המדפים המקיפים את קירות המבשלה. דיברנו עם המדריך קצת על בישול בירה בבית ועל המבשלה, ובתום הסיור התיישבנו על הבר לטעימות.

טעימה ממיכל התסיסה, וזאת לא בירת הפסיפלורה של מבשלת נגב.

 

למרות השעה המוקדמת (11 בבוקר) התעקשנו לטעום מגוון מהבירות של המבשלה. על מנת לווסת את צריכה האלכוהול, נשנשנו תוך כדי בייגלה וראפ טורטייה מ-ע-ו-ל-ה ממשאית ראפים שחנתה ליד.

להלן ההתרשמות שלנו ממהבירות:

Blueberry White Ale

ת"ז: בירת חיטה בלגית עם אוכמניות בעלת 5% אלכוהול.

התרשמות: בירה נהדרת! נקייה מאוד, מתקתקה חמצמצה, עם טעמי אוכמניות ובננה מסוכרת המשתלבים מצוין ומזכירים מסטיק פירות טרופיים.

Lue Gim Gong

ת"ז: פייל אייל אמריקאי המיושן על קליפות תפוז ושבבי אלון אמריקאי. 5% אלכוהול.

התרשמות: בהרחה עיוורת היינו בקלות מבלבלים את הבירה עם מיץ תפוזים סחוט טרי. בפה הבירה תפוזית ומרירה מאוד עם ריחות עשבוניים מהכשות. התחושה הנוצרת היא של החלק הלבן בקליפות התפוז וזו לא תחושה נעימה. במילה אחת: החמצה.

Humidor Series Dry-Hopped Double IPA

ת"ז: דאבל IPA שיושנה עם ספירלות של ארז ספרדי, 9% אלכוהול.

התרשמות: ניחוח עצי עם פלפל ירוק חריף (מהארז הספרדי) לצד כשות אמריקאי (Cascade?). בפה הבירה מתוקה עם פלפלים ירוקים (הפעם ללא החריפות) שנשארים בפה הרבה זמן לאחר הבירה. מעניין מאוד אך לא ממש מוצלח - לדעתנו יישון בארז ספרדי יתאים יותר לסגנונות בירה כגון סטאוט או פורטר.

Cognac Barrel-Aged Imperial Sweet Stout

ת"ז: סטאוט איפריאלי מתוק שיושן בחבית קוניאק (אבל את זה כבר הבנתם מהשם), 11% אלכוהול.

התרשמות: ניחוח מתוק של שוקולד פרה, הרבה סויה ומאלטיות של בירה שחורה. בפה הבירה מתוקה עם שוקולד מריר, ליקר דובדבנים ותותים (כן- תותים). הקוניאק מאוד מורגש והתחושה שנשארת בפה היא של שוקולד חלב במילוי קוניאק. לסיכום הטעם הרבה יותר טוב מהריח והפיניש מצוין - בירה טובה.

לסיכום, פלייט הבירות השאיר טעם של עוד. הבירות עשויות היטב ועל הצד היבש – מאפיין שגילינו תוך כדי הטיול שהוא ממש לטעמינו. ביקור מומלץ בחום!

התמונה של פלייט הבירות ששתינו בסיגר סיטי...

ריכוז האלכוהול בדם שכך בסביבות הצהריים המאוחרים. תחת החום, הלחות והשמש הפלורידיאנית הנצחית, התחלנו את הנסיעה האחרונה שלנו - 4 שעות לעבר היעד הסופי, בית משפחה המתגוררים זמנית ב-Boca Raton (כן, איפה שההורים של סיינפלד גרו).

בתא המטען שלנו נח ארגז עם 6 בקבוקי וויסקי ורום, 2 בקבוקי יין, 5 בקבוקי בירה ומזכרות מרובות, שחיממו לנו את הלב - הטיול הוכרז כהצלחה.

 וזהו כמעט סופו של הסיפור.

מדוע כמעט?

כי קיבלנו המלצה חמה מקרן והחשאי (תודה וכו') לבקר באחת ממסעדות הטיקי הטובות בעולם, ה - Mai-Kai הממוקמת בפורט לודרדייל, כ-20 דקות נסיעה ממקום משכננו.

Mai-Kai הוקמה ב 1956 על ידי זוג אחים שביקרו כילדים במסעדה האגדית של Don the Beachcomber's. בנסיון לתת לאורחיהם את אותה החוויה שחוו כילדים קטנים השקיעו הון במסעדה, למעשה עלות הקמתה הייתה היקרה ביותר באותה השנה, אך מיד הפכה לאחת מהמסעדות המצליחות ביותר בארה"ב.

המאי קאי - קיטש כל כך מוגזם וכל כך מלא אווירה. 

המסעדה מעוצבת בסגנון פולינזי כיאה לתרבות הטיקי. התפריט אסייתי עשיר וייחודי, באר הטיקי Molokai צמוד למסעדה המגישה את משקאותיו, ויש במקום גם אפשרות לdinner & a show, הופעה של ריקודים פולינזיים המלווה את ארוחת הערב. אנחנו בחרנו באפשרות לאכול בשקט ובשלווה תוך התמקדות בקוקטיילים. כך או כך, מומלץ להזמין מקום*.

כמו שאתם יכולים לראות מהתמונה, הקיטש כה מוגזם שהוא מותיר רושם חיובי - כאילו קפצנו למימד אחר של קוקוסים, רום וחופים טרופיים. האוכל גם כן שונה מכל מה שאנו מכירים בארץ ולמרות זאת (או אולי בזכות זאת) כל ארבעת המנות שהזמנו היו נהדרות, שוב מומלץ בחום!

וכעת, לסיבה האמיתית בגללה הגענו למסעדה: הקוקטיילים.

הזמנו 4 קוקטיילים: הקוקטייל הראשון הוזמן עבור המארח הבוקה רטונאי שלנו, שרגיש אפילו מרחוק לניחוח של האלכוהול. לכן, בחרנו עבורו קוקטייל ללא אלכוהול, Chocolate Typhoon. המשקה היה בטעם של שוקו יוטבתה קפוא, ונלגם כמו קינוח סמיך וכייפי. הקוקטייל השני יועד למארחת, חובבת Pina Coloda. היא תיארה את טעמו כנשגב ואלוהי. שני הקוקטיילים האחרים הגיעו בכוסות טיקי ייחודיות, ואחת אפילו לקחנו הביתה. הזמנו  Mara Amu  (הקוקטייל שצריך להזמין אם רוצים את הכוס הביתה כמזכרת) קוקטייל טרופי וטעים על בסיס רום. ואחרון, Barrel O’ Rum, משמו ניתן להבין את תכולתו - קוקטייל חזק מאוד בחבית כמעט משפחתית- יאמי!

כל ארבעת המשקאות היו עשויים היטב, מהודקים ומאוד טעימים- חוויה!

  

Mara Amu גם קוקטייל טוב וגם כוס מדליקה לקחת הביתה

Barrel O' Rum הכוס באמת גדולה כמו שהיא נראית.

איך לסיים סיפור, מתוך EHow, בתרגום חופשי.

1.   החלט על נקודת המבט של הסיום.

הוחלט על תודות. היה טיול מדהים וחוויתי, טעמנו ולמדנו רבות בזכות אנשים רבים, שהוזכרו לאורך הסיפור, ואנו חייבים להם תודה ענקית. ותודה גם לכם, הקוראים, שהשקעתם מזמנכם כדי ללוות אותנו על פני המסע הארוך ולחזק אותנו בפידבקים חיוביים ומשמחים. ממש מקווים שנהניתם.

2.   החלט על נקודת הזמן של הסיום.

מילים אלו נכתבות כחצי שנה לאחר ששבנו מהטיול, ואנו עדין נהנים מפירותיו: המשקאות הטעימים, המזכרות (חולצות Dogfish!! אנחנו כאלו חנונים!!!) וכמובן כשותון, שחי לו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

3.   הימנע ממלכודת "הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".

אופס.

4.   החלט אם אתה מתכנן לכתוב סיפור המשך, ואם כן, רמוז על כך.

כן ירבו. אירלנד, סקוטלנד, מרכז ארה"ב. נשמח לנסוע ולרשום חוויות תמורת מימון הכרטיס, המלונות והרכב. מספיק מרומז?

5.   רשום סיום קצר, אך תן משמעות לכל מילה.

לרוויה. 

 

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

* יש למסעדה מבצע 1+1 על המנות העיקריות בזמן ארוחות הערב (ולא בחדר ההופעות) רק צריך לציין זאת כשמזמינים את האוכל. ממש שווה. הקישור למבצע – כאן.