יום שלישי, 25 בנובמבר 2014

אירוע נאלבקי חיפאי 2.12

אמנם אנו לא נוטים לפרסם אירועים אך הפעם אנו שמחים לפרגן ולהמליץ על אירוע מעניין ומיוחד מאוד, במיוחד בסצנה החיפאית...

נאלבקי זהו השם הפולני לליקרים ביתיים המיוצרים על ידי השריית פירות, ו/או חומרי גלם טבעיים אחרים, באלכוהול. 

גם בישראל יש לא מעט יצרני בוטיק ואנשים המייצרים במטבח הביתי מיני משקאות אלכוהוליים בסגנון דומה. במסגרת שבוע האוכל הפולני יתקבצו לראשונה יצרני נאלבקי ישראלים תחת קורת גג אחת, בבר הסינקופה בחיפה, לאירוע נאלבקי ישראלי מיוחד.
  • במהלך האירוע יוכל הקהל הרחב לטעום ולקנות מיני ליקרים, משקאות ותזקיקים שרוח פולין שורה עליהם. במסגרת האירוע תוצע טעימה מודרכת של מיני נאלבקי פולנים ומקומיים, בהנחיית הסומלייה אבירם כץ ובהשתתפות חברי אתר האלכוהול "סנהדרינק". 
  • טעימה מאתגרת שתערך בצורה עיוורת בה מנסים המשתתפים לנחש את מרכיבי הנאלבקי (הטעימה תערך בשעה 20:30 בערב ומותנית בהרשמה מראש ובתשלום סמלי של 30 שקלים). 
  • הילה אלפרט, העיתונאית ומחברת ספרי הבישול, תתארח באותו ערב בבר החיפאי ותגיש תפריט זקונסקי, מבחר מנות המלוות שתיית אלכוהול חברתית, על פי מיטב המסורת המזרח אירופאית.

נאלבקי ישראלי, 2.12, 18:00-23:00. בר הסינקופה, נתנזון 1 העיר התחתית חיפה, 054-6142643

התמונה באדיבות רונית ורד מתוך כתבתה "שמש כלואה בבקבוק"

לבסוף, אם אתם יצרני ליקרים ביתיים והייתם רוצים להציג ממרכולתכם בטעימה, אתם מוזמנים לפנות אלינו בפרטי ונעביר את פרטיכם למארגנים. 




יום שני, 8 בספטמבר 2014

פסטיבל היין בירושלים 2014 (פוסט אורח)

ה-1 עד ה-4 לספטמבר , מוזיאון ישראל, ירושלים. 

כבר מספר שנים שאני אומר, למי שמוכן לשמוע, שאם לחבורה (או ליחיד\ה) יש בחירה של מספר מצומצם של אירועי יין אליהם חבריה יכולים ללכת במהלך שנה, פסטיבל היין בירושלים חייב להיות אחד מהם. כבכל שנה, גם פסטיבל היין ה-11 היה מרשים ומהוקצע כקודמיו. קיום הפסטיבל בתחילת ספטמבר השנה, בשונה מאוגוסט בעבר,  הביא איתו  גם את האוויר הירושלמי הקריר והמשלים לאווירה הנינוחה והעטופה בצלילי מוזיקה חיה, המלווה את הפסטיבל לאורך שנות קיומו.

טעמו יין, עכשיו משוויצות ברשתות באייפון


בין היקבים הקבועים המתארחים בפסטיבל (בקצרה אזכיר את יקבי רמת הגולן, יקב תבור, כרמל, יקב מוני, אמפורה, תשבי, שילה ועוד), היה מרענן לפגוש השנה מתארחים חדשים ומסקרנים, כגון יקב מונטיפיורי והיקבים במתחם יקבי הדרום וביניהם יקב דוכתא, יקב קדמא, יקב צפרירים ועוד.

יקב שילה מציג מרכולתו


מוזיאון ישראל, המארח בגן הפסלים שלו את הפסטיבל, משלב בכל שנה מיצג או תערוכה באווירת הפסטיבל. השנה היה זה מיצג ה- Big Bambu, פרי יצירתם של האמנים התאומים מייק ודאג סטאן. מבנה הבמבוק הענק עמד כצופה על דוכני היין והמבקרים בהם והשגיח ביינות המתערסלים בכוסות. לבאי הפסטיבל הכניסה  הייתה סמלית בעלות 10 ש"ח למיצג (בנוסף לכרטיס הכניסה לפסטיבל שעלותו 85 ש"ח המלווה כמובן בכוס טעימה) והטיפוס עליו, הטיול בו והמנוחה בפינות הנחבאות בתוכו היו חווייתיים, שונים ומהנים (להוציא לאורחים שהגיעו עם כפכפים, עקבים או ילדים קטנים).

מיצג הביג במבו, ענק המחביא בתוכו פינות חמד


לצד דוכני היקבים שהטעימו ממיטב מרכולתם, היו דוכנים נוספים של מזון, שוקולד, ומשקאות אלכוהוליים אחרים (באסטר סיידר, אפרול שפריץ, איש הפסיפלורה). דוכן שונה ומעניין עמד ממש בכניסה, תחת השם Wine Space, ועליו פיקח ג'סי בודק, סומלייה עטור פרסים, האחראי על לא מעט תפריטי יין בארצנו. בדוכן העביר ג'סי הדרכות לבאי הפסטיבל על כיצד טועמים יין ומדוע ,תוך הדגמה ויזואלית ושימוש ביד כאביזר הדרכה המדמה את מבנה הלשון שלנו. בהחלט מעניין למי שלא עוסק ביין או מבלה באירועי יין והשקות לרוב.

ג׳סי בודק באתנחתא מלימודי טעימה


אני חייב להודות שלא טעמתי מכל היקבים השנה, לא יכולתי למשימה הפעם. כמו כן לא רשמתי לי את הריחות והטעמים שחשתי בהם לצד כל יין שכן טעמתי, אך מאילו שהרשימו אותי נמנו:*

יקב אמפורה – ריטון 2011, בלנד מלא, עוצמתי ומרשים, תאווה לחיך.
יקב דוכתא – שיראז 2012, טעים ופירותי.
יקבי רמת הגולן סירה 2011 סדרת גמלא השמורה – יין לטעמי פשוט מושלם.
יקב תמיר לב הכרם, שומרה 2011 בלנד מעניין ומסקרן שהייתי רוצה לנסות שוב עוד שנה שנתיים.

אמפורה סובניון בלאן ריטון 2013 מצטנן בבריכה


אכן, פסטיבל היין ה-11 בירושלים, כבשנים שעברות היה תאווה לחיך, לעיניים והשנה נערך גם בטמפרטורת סביבה יותר נינוחה, הנאה צרופה לחובבי היין.



תודה שקראתם, ותודה לעליית הגג על האירוח.
לחיים!

שי גלבוע
---

שי הוא חובב יין, ויסקי, צילום וסיגרים ומשתדל לשלב בין הדברים כמה שיותר. הוא נמצא עמוק בעולם היין מזה כעשר שנים, קורא, לומד, אוסף, מיישן, מבקר בארועי יין ויקבים בארץ ובעולם והכי חשוב שותה ונהנה בעיקר עם חברים. מדי פעם שי כותב ומשתף בחוויותיו מעולם היין ככותב אורח אצל משוגעים חברים לעולם היין והאלכוהול. למידע נוסף על שי ויצירת קשר http://about.me/shokkas


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------
*אם נראה שיש פזמון חוזר ברשימה הקצרה הנ"ל, דהיינו שרובם סירה או שיראז, הדבר אינו יד המקרה. לאחרונה אני מתעניין ביינות סירה ושיראז ומנסה להכיר מספר רב של יינות מזן זה מיקבים וסגנונות שונים.

יום שני, 12 במאי 2014

זהב נוזלי- ליקר זרעי שסק

אחד מהליקרים המוצלחים ביותר שלנו הוא גם זה שקוטף את התגובות הכי מוזרות. כשאנחנו מספרים על ליקר זרעי השסק אנו רגילים לקבל שתי תגובות אופייניות, האם זה טעים בכלל? ואיך לעזאזל מכינים ליקר מזרעים של שסק?

התשובה שלנו לשאלה הראשונה היא בדרך כלל לספק טעימה מהליקר הנהדר הזה, שטעמו שקדי- שוקולדי. התשובה לשאלה השניה, שנחלוק כאן בהמשך איתכם, היא כי באמת מדובר פה בזהב נוזלי אשר הכנתו הינה תהליך ארוך מאוד (מינימום 20 חודשים) ותמיד יש ממנו מחסור.

הסיפור שלנו עם הליקר מתחיל כמו הסיפור של הרבה ליקרים אחרים - עם עץ השסק שאנו מגדלים בגינה. מקורו של השסק בדרום מזרח סין ובאנגלית הוא נקרא לוקוואט (Loquat)*. למרות הדמיון השמי לקומקוואט (תפוז סיני), השסק קרוב יותר לתפוחים ואגסים מאשר לפירות הדר. השסק הוא הראשון להניב פרי בסוף החורף (התהליך מתחיל כבר במרץ), אך חיי המדף שלו קצרים מאוד ושמירתו בקירור פוגעת בטעמיו. 

ליקר זרעי השסק היה אחד הליקרים הראשונים שהכנו וכפי שציינו, תמיד היה מעט מדי ממנו. הסיבה לכך טמונה בזה שלהכנת הליקר אנו צריכים גרעינים טריים - ואלו מהווים פחות מ20% מנפח הפרי. מעט מאוד בהתחשב בכך שהפרי עצמו קטן מאוד (צורתו אגסית ואורכו בין 3-5 ס"מ). למשימה זו אנו מגייסים את אמנו האהובה, שאוספת באופן קפדני כל גרעין מכל שסק שהיא אוכלת (למרבה המזל, אמנו צרכנית שסק די כבדה).


עד כאן עם ההקדמות, הגיע הזמן להציג את המתכון לפי סדר שלבי הכנת הליקר.

השלב הראשון הינו איסוף הגרעינים הטריים ושטיפתם. חשוב מאוד להשתמש בגרעינים טריים מאחר וגרעינים לא טריים נוטים להעלות עובש, בעיקר בתנאי רטיבות ולחות. לאחר שהושגו די גרעינים טריים (חצי קילו לפחות) יש לשטוף אותם היטב מכל שאריות הפרי. שאריות פרי על הגרעינים יגרמו הן לטעמים לא רצויים והן לעובש. 


השלב השני הוא שלב ייבוש הגרעינים. פורסים אותם על צלחות ומייבשים אותם כך לכמה ימים (יום עד שלושה ימים) תוך כדי מתן תשומת לב לניקיונם. גם זה שלב שנועד למנוע התפתחות עובש על ידי צמצום הלחות שבגרעינים וכן ריכוז טעמיהם.

זרעי השסק מונחים לייבוש.

השלב השלישי כולל השרייה של הגרעינים בסוכר. לוקחים צנצנת מעוקרת וממלאים אותה שכבה גרעינים- שכבה סוכר עד שהיא מלאה. אוטמים ומניחים במקום קריר (תמצית הסוכר משתמרת טוב יותר בטמפ' קרירה) כגון ארון במרתף קריר או אפילו במקרר הביתי. אנו מניחים את הצנצנות הללו לישון ביחידת הקירור שלנו הנמצאת בעליית הגג (טמפ' ממוצעת של 15 מעלות). כעת, כל מה שנותר לעשות זה להמתין - להמתין זמן רב - כשנה שלמה.  

זרעי השסק עם הסוכר, מספר שבועות לאחר תחילת השרייתם.

תהליך מיצוי הגרעינים באמצעות הסוכר הינו תהליך איטי מאוד. הסוכר שמסביב לגרעינים יתחיל לספוג את מעט הנוזלים שנשארו בתוך הגרעינים וכך לאט לאט הגרעינים יתכווצו ויצטמקו. הסוכר שמסביבם יהפוך למי סוכר עדינים המלאים בטעם המזכיר שקדים. מכיוון שתהליך זה איטי מאוד ואנו מעוניינים למצות את כל הטעמים מהגרעינים, מומלץ לחכות כשנה (כן כן... שנה) לפני תחילת השלב הבא. 

מספר חודשים לאחר מכן.

השלב הרביעי הינו דילול מי הסוכר עם אלכוהול. לשם כך מסננים את מי הסוכר מהגרעינים. את הגרעינים זורקים לפח ואת מי הסוכר מדללים עם וודקה איכותית (בבאץ' האחרון השתמשנו ברוסקי סטנדרט גולד) לפי יחס של 50/50, כלומר שמים לב שהנפח הסופי הינו פי 2 מכמות הוודקה שמוסיפים. בהנחה שהוודקה הינה ב 40% אלכוהול,הליקר יהיה בעל 20% אלכוהול.

הסוכר כולו התמוסס, רגע לפני הוספת הוודקה.

השלב החמישי והאחרון לפני הביקבוק הינו שלב החיתון והיישון וגם בו יש משמעות לאורך הזמן. אנו ממליצים על זמן חיתון של לפחות שמונה חודשים עם שבבי אלון אמריקאי, מאחר ושמנו לב כי הליקר מרוויח מאוד מיישון ארוך. בעבר, גילינו כי תהליך של סך הכל עשרים חודשים הפיק באצ'ים בעלי טעמי שקדים ואגוזים נהדרים, אך טעמים שוקולדיים עדינים נוספים התחזקו עם הזמן. כלומר, בליקר זרעי השסק התפתחו טעמי שוקולד מדהימים לצד טעמי השקדים והאגוזים. הוא פשוט מתפתח והופך טעים יותר ככל שעובר הזמן!


ועכשיו, מעט פרטים על הבאץ' האחרון והגדול ביותר שהכנו עד כה, מלווים ברשמי טעימה.

קטיף גרעיני השסק לבאץ' האחרון התבצע חלקו בחולון בעץ המשפחתי, עוד באפריל 2009, אך החלק הארי של הקטיף התבצע בחצר בחיפה, באפריל 2010, מעץ שנטע סבינו לפני כשישים שנה. מהעץ הזה אכל אבינו פירות כשהיה ילד קטן.

העץ עדיין מניב פרי מדהים ובכמויות גדולות, אך רק פעם בשנתיים. ההשרייה בסוכר ארכה עד מרץ 2011 (כלומר השרייה של 23 חודשים לעץ מחולון ו-11 חודשים לעץ מחיפה) כאשר כמות קטנה מהסוכר היה סוכר קנים חום (השרינו בנפרד את שני סוגי הסוכר).

במרץ 2011 דיללנו את מי הסוכר באמצעות וודקת רוסקי סטנדרט גולד (הוודקה בדיוק הגיעה בתקופה ההיא לישראל. היא דומה לרוסקי סטנדרט הרגילה, אך מתובלת במעט ג'ינסנג). תקופת החיתון הראשונית התבצעה בנפרד לשני סוגי הסוכר עם שבבים של אלון אמריקאי קלוי (Heavy Toast) למשך 13 חודשים עד לאפריל 2012. בסוף שלב הזה בנינו את הבלנד שאהבנו ביותר משני הסוגים (7% סוכר חום, 93% סוכר לבן). הבלנד הסופי התיישן עד אוקטובר 2012.

תהליך הכנתו של הבאץ' המדובר ארך שנתיים וחצי...כן, שנתיים וחצי ולמרות זאת החלטנו לגנוז את הבקבוקים עד עתה. הסיבה לכך נעוצה בכך שהליקר הזה ממשיך ומתפתח בבקבוק ועם הזמן אותם טעמים שוקולדיים מתחזקים והליקר נעשה טעים בהרבה. אנו מכירים מעט מאוד ליקרים שמשתבחים עם זמן יישון כל כך ארוך** אך הזהב הנוזלי מזרעי השסק הוא בהחלט דוגמא טובה לליקר שכזה.

ליקר זרעי השסק לקראת הטעימה המיוחלת. 

עתה לאחר שנתיים בבקבוקים (ויותר מארבע וחצי שנים לאחר תחילת הכנת הליקר) הגיע הזמן לפרסם רשמי טעימה.


ליקר זרעי שסק, 20% אלכוהול

ניחוח: אם תעצמו את העיניים ותריחו את הכוס תהיו בטוחים ששמו לכם מתחת לאף מרציפן מצופה בשוקולד, כזה של הבֶּיוֹקֵר.

טעם: סמיך ושמנוני מאוד, עוטף את הפה עם אותם הטעמים של מרציפן, שקדים ושוקולד. משהו פרחוני מצטרף לחיך מאחור.

פיניש: מרציפן מעט חמצמץ ומתוק המתחלף לאחר מספר שניות לשקדים מרירים

לסיכום: לא מדובר במשקה מורכב מאוד, אך מדובר בקינוח טעים בצורה יוצאת דופן, בטח גם הבאץ הזה יאזל לנו מהר מדי...




-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
* שמו לקוח מסינית קנטונזית (סינית מאיזור קנטון או בשביל הפשטות איזור הונג-קונג).
** יש הטוענים ששארטרז הוא ליקר שכזה והם מישנים אותו לאורך עשורים.




יום שלישי, 22 באפריל 2014

ארבעה סוגי שמרים, שנתיים של יישון ורום אחד (רום בציר 2011)

רום בציר 2011 התחיל ביולי והסתיים באוקטובר. באותה השנה השתמשנו בארבעה סוגי שמרים: שמרי יין לבן, שמרי שמפניה, שמרי רום ושמרי לחם. התססנו וזיקקנו בנפרד כל סוג שמרים וניסינו ללמוד את תכונותיו.

אתם מוזמנים לקרוא על השמרים השונים ואת סיפור הכנתו של הרום ברשומה הבאה: ניסוי השמרים הגדול.

לאחר שזיקקנו בנפרד כל אחד מסוגי הרום, ערבבנו את כולם הוספנו כהרגלינו מעט שיכר קנה סוכר ויישנו בשילוב של חבית אלון אמריקאי ומעט שבבים שיצאו מיין הקברנה סובניון שלנו.

לבסוף, כעבור יותר משנתיים הגיע העת (והפנאי) להכניס את הרום לבקבוקים, ואכן בנובמבר 2013 ביקבקנו חלק מהרום לאחר 25-28 חודשי יישון (כאשר חלקו השני של הרום נכנס ליישון בשיטת הסולרה).

התמונה באדיבות שי גלבוע, תיכנסו אליה - האיכות מדהימה


נרגשים לפתוח ולטעום את התוצאה הסופית, להלן רשמי הטעימה.

רום בעליית הגג בציר 2011, 46% אלכוהול, 25 חודשים 

בפתיחת הבקבוק: עולים ניחוחות קרמל, תבלינים חמים (הל ציפורן ופלפל שחור) והרבה ווניל לצד טבק ואבק שריפה המזכירים רום קובני.

ניחוח: מאוד מתוק כאשר בתחילה עולים לאף חלקים שווים של עץ מבושם, קרמל ווניל. בהרחה שנייה מתגלים ניחוחות מתובלים עם הרבה פלפל שחור אך גם ציפורן והל. פרחוניות, צוף ודבש, ריבת חלב המזכירה וורטרס אוריגינל, צמר גפן וורוד ומתוק ומעט מהטבק והפנוליות של אבק שריפה. במאמץ (או שכנוע עצמי) ניתן למצוא גם ניחוחות דשא קצוץ המאפיינים רום אגריקול.

טעם: גוף בינוני עד מלא, מתוק קרמלי ועגול (כמובן ללא תוספת סוכר). התבלינים מהניחוח חוזרים בעוצמה בפה ויש ברום גם טעם מובחן של לתת בירה קרמלי (המזכיר סינגל מאלט). דבש, צוף ופריחה. סוכר חום ושוב צמר גפן מתוק.
פיניש: ארוך מאוד, מתפתח עם הזמן ומתוק. מתחיל עצי עם קרמל שרוף המתפתח לאבק שריפה, טבק (רמזים לשיכר קנה הסוכר) ועץ מעט מריר ומסתיים מתוק עם ריבת חלב וסוכר חום.

לסיכום: שמרי הלחם הקנו לרום טעמים המזכירים סינגל מאלט והשתלבו יפה עם המתיקות המודגשת והפנוליות שהגיעה משיכר קנה הסוכר ושמרי הרום הייעודיים (שיחדיו נתנו מאפיינים של רום קובני). ניתן היה להרגיש כמעט את כל סוגי השמרים ברום, אך התחושה הייתה "נקייה", תחושה של טעמים המשתלבים היטב. הניחוחות האגריקוליים כמעט ונעלמו עם הזמן אך בעקבות המורכבות הרבה של הרום  - הם אינם חסרים.

בציר יוצא דופן ומוצלח מאוד, תודה לכל החברים שעזרו בהכנתו.




יום רביעי, 5 במרץ 2014

בעליית הגג בכלכליסט

אנו שמחים לספר לכם על כתבה שהתפרסמה ממש לאחרונה בעיתון כלכליסט. בכתבה, העוסקת בתזקיקים בישראל, גלי וולוצקי כותבת באריכות על עליית הגג שלנו... אז למה אתם מחכים? אם עדיין לא קראתם - היכנסו לקישור: "צמאים לזיקוקים".

כאן בפוסט, לא נחזור על המתואר בעיתון, אך נציג לכם מספר תמונות שלא מצאו את דרכן לכתבה, אשר חשבנו כי הן יפות מדי מכדי לא לחשוף אותן. את התמונות צילם טומי הרפז המוכשר (כפי שתראו להלן) שביקר בעליית הגג עם מצלמתו והוציא מרגליות.


שנינו מדגמנים בעליית הגג (מביך)



מבחר משקאות מעליית הגג: שני סוגי רום, ברנדי אפרסקים  ויין קברנה סוביניון

אתם מוזמנים לקרוא קצת יותר על המשקאות שבתמונה: ברנדי אפרסקים (שהיה מאתגר מאוד להכנה), רום מיושן בשיטת סולרה (רשמים בפוסט עתידי), קברנה סוביניון בציר 2010 ומאחור ניתן לראות בקבוק של רום לבן מבצבץ, שלצערנו גם עליו עוד לא הספקנו לכתוב.


ברנדי האפרסקים בתמונת יחיד 

רום מיושן בשיטת הסולרה



בירת המרווה - הביקבוק המסחרי היחיד שלנו עד כה

אם מעניין אתכם סיפור הגיית המתכון של בירת המרווה אתם יכולים למצוא אותו כאן: בירת המרווה, את סיפור הכנת הבאץ המסחרי ניתן לקרוא כאן: בירת המרווה עושה דרכה לחנויות.



מימין ליקר הקרמבולה לצד שיכר קנה סוכר מתובל 

בתמונה אתם רואים את ליקר הקרמבולה. מתכון לליקר נמצא כאן: ליקר קרמבולה. משמאל, ניתן לראות את שיכר קנה הסוכר המתובל או בשמו העממי "ליקר מונוקרייב". את הסיפור מאחורי הגיית שיכר משוגע זה ניתן לקרוא כאן: פורצים גבולות - שיכר קנה סוכר מתובל.



לבסוף, אנו רוצים להודות מקרב לב לגלי וולוצקי על הכתבה המפרגנת ולטומי הרפז על התמונות המהממות.