‏הצגת רשומות עם תוויות קרמבולה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קרמבולה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 21 בדצמבר 2013

קיץ בכוס - ברנדי קרמבולה

הניסיון שלנו עם זיקוק ברנדי מעץ הקרמבולה השוכן בגינתנו, התחיל בסוף שנת 2010. באותה התקופה עוד לא היה לנו נסיון רב עם זיקוק ברנדי מפירות שונים, והברנדי לא יצא כפי שרצינו. לימים, למדנו כי באותו הזיקוק פיספסנו את החתכים (cuts)* העדינים הנדרשים בכדי להוציא את הלב של הברנדי המיוחד הזה... 


העץ שבחצר ביתנו.
עץ הקרמבולה הגדל אצלנו בחצר הינו מזן "גולדן סטאר" (Golden star). זן חמצמץ זה מקורו בהשבחה שנעשתה בפלורידה ב-1965. העץ נותן פרי פעמיים בשנה (באביב ובתחילת החורף) והפירות מבשילים רגע לפני שהם נופלים מהעץ. כתוצאה מכך, הקטיף הדרגתי, ולכן בעייתי מאוד, במיוחד כיוון שאחוז הסוכר בפרי 'קופץ' רק כאשר הפרי מבשיל לחלוטין. למזלנו, על אף שאחוז הסוכר בפירות נמוך בדרך כלל ונע בסביבות ה 3-8%, העץ שלנו נותן פירות מתוקים יחסית עם מעל 8% סוכר - ובהתאם מעל 4% אלכוהול ביין המיועד לזיקוק.

צורת הכוכב המושכת של הקרמבולה 

הקטיף.
תחילת דרכו של הברנדי היא בקטיף הקרמבולות מהעץ. אנו משתדלים לקטוף רק את הקרמבולות הזהובות כאשר הקצוות מתחילים להשחים- כך הן בשיא בשלותם וזהו הסימן כי בקרוב הן יתחילו ליפול מהעץ. לאחר מכן, יש לשטוף את הפירות היטב, מכיוון שצורת הכוכב הכל כך מושכת את העין- גם מושכת אבק המצטבר בין צלעותיו. 

הקרמבולות מהעץ שטופות לפני סחיטה

הסחיטה.
סחיטת הקרמבולות הינה קלה ביותר מכיוון שהן עסיסיות מאוד (כמעט 90% מים). אנו מתסיסים את הנוזל עם שמרי יין לבן לתקופה של בין שבוע לשבועיים, יחד עם הקליפות, בכדי למצות את הטעמים גם מהן. התוצאה - יין קרמבולה שיעשה דרכו לזיקוק.


יין הקרמבולה.
על אף שהמטרה הסופית הייתה לזקק ברנדי, הפוטנציאל לייצור יין מהקרמבולה לא חמק מעינינו. שמרנו בקבוק אחד מהיין במשך שנה וחצי לצורך טעימה, בכדי להבין את הפוטנציאל הגלום בנוזל. 

יין הקרמבולה בכוס

היין זהוב וצלול כמעט לחלוטין. הוא מעט מוגז בעקבות הכנסה לבקבוק אחרי תסיסה יחסית קצרה ובעל ניחוח דבשי משכר. הבוקה כולל ריחות של דבש, סוכריות דבש (כאלה שהיו בקופסת פח מצופים באבקת סוכר), פירחוני, צוף וגם ירקרקות נעימה אך בולטת, הממתנת את המתיקות של הבוקה ומגדירה לצד הדבשיות את ניחוח הקרמבולה. הניחוח מתפתח עם הזמן וניתן להריח את היין שעות. בפה קיימת הרגשה יבשה, מינראלית מאוד (מינראלית מדי), גוף רזה והגזה נעימה. החמיצות משתלבת היטב ואינה אגרסיבית כפי שהיה ניתן לצפות מזן חמוץ זה, הטעמים הדבשיים והמתוקים (צוף פרחים) מממשיכים גם לפה. ליין פוטנציאל גבוה מאוד, אך מתלווה לטעם ירקרקות מוגזמת ומרירות קלה ולא נעימה... הפיניש מינראלי ויבש ומשאיר טעמי צוף לאורך זמן רב בפה.

נראה כי ניתן להגיע ליין קרמבולה איכותי ועתה עלינו לפתח מתכון שונה שיתאים ליין קרמבולה הנועד לשתייה -  את זה עדיין לא עשינו.. והפוטנציאל גדול.


בחזרה לברנדי.
הנסיון השני עם זיקוק ברנדי קרמבולה התבצע במאי 2011. בשלב זה כבר ידענו כי עלינו לשנות את שיטת הזיקוק ולכן חילקנו את התזקיק למנות קטנות לכל אורך הזיקוק השני, כדי לקבל תמונה מדוייקת של החתכים שעלינו לעשות. לאחר טעימה מדוקדקת של (כמעט) כל החתכים בנינו את הברנדי והחזקנו אצבעות - הרי נדע אם הצלחנו רק כשנה וחצי מאוחר יותר.

חלוקת תזקיק הקרמבולה למנות קטנות למען בחירת החתכים שיכנסו לברנדי  

הצלחנו.
בטעימות, עוד לפני שהברנדי נכנס לבקבוקים, כבר ידענו שיש לנו ברנדי מדהים בידיים. אורון לרנר (המיקסולוג שאתם וודאי מכירים אם אתם קוראים של הבלוג) קרא לברנדי באחת מהטעימות המוקדמות "קיץ בכוס". גם לעניות דעתנו, אין שם הולם מזה לברנדי.


היישון.
הברנדי התיישן באלון צרפתי בקלייה בינונית ולאחר כשנה וחצי עקבנו אחרי התפתחותו באדיקות. שאפנו להוציא אותו בנקודה בזמן בה הוא יתעדן ויקבל מאפיינים של ברנדי בוגר, אך לפני שיאבד את האופי המאוד מיוחד שלו, אופי עדין, פירחוני וקייצי שיכול היה בקלות להיעלם מאחורי שכבות של עץ.

27 חודשי יישון (שנתיים ורבע), זאת היתה אותה נקודה קסומה עבורנו. הברנדי התיישן והתעדן עד כדי שניתן היה לשתות אותו בקלות גם בהיותו ב-50% אלכוהול.  החלטנו להשאירו בחוזק זה. אמנם 50% זהו חוזק אלכוהולי גבוה במיוחד עבור ברנדי, אך  ברנדי הקרמבולה קטיפתי ונעים גם בחוזק זה וכך הוא מאפשר קילוף שכבות של ניחוחות באופן הדרגתי עם הוספת מעט מים בכוס.

לבסוף, ברנדי הקרמבולה בבקבוקים

רשמי טעימה.
ברנדי קרמבולה מעליית הגג (בציר מאי 2011, 50% אלכוהול)

ניחוח: פרחוני מאוד (חרציות) אך לא מתוק מדי, ניחוח עלווה ירוקה ממתן את המתיקות הנתפסת. דבש וצוף לצד אוסף תבלינים של ווניל, קוקוס ופלפל אנגלי. מעט עור מעובד, עץ מבושם ואגס ירוק.

טעם: מתקתק ועגול עם צוף פרחים טרי, דבש פרחי בר, חרציות וגם דשא קצוץ טרי ומנטה ושוב העץ המבושם. 

פיניש: דשא קצוץ המתחלף לפרקים בדבש, צוף ופרחים. עור מעובד והפירחוניות חזקה נשארת לאורך זמן רב.

סיכום: ניחוח כבד של פרחים לצד ירקרקות שמאזנת את החוויה. אלמנטים של קוניאק ככינור שני עם פלפל אנגלי ועור מעובד, סימן להתיישנות בעץ צרפתי.


העתיד.
בינתיים עשינו נסיונות עם זנים שונים של שמרי יין לבן בכדי לייצר ברנדי שניחוחותיו יצעקו אפילו חזק יותר "שדה פרחים", ומצאנו זן שמרים שבעזרת משטר תסיסה קפדני מצליח להדגיש אפילו יותר את הטעמים והניחוחות הפירחוניים. הברנדי הראשון ששהכנו באמצעותו התחיל את דרכו במרץ 2012 ובעוד מספר חודשים נטעם אצווה נוספת של "קיץ בכוס".


מה עוד ניתן לעשות מקרמבולה.
ליקר קרמבולה מתוק ודבשי: מתכון לליקר קרמבולה 
ערק קרמבולה לחובבי האניס: מתכון לערק קרמבולה
פורט קרמבולה מתקתק ומורכב: מתכון לפורט הקרמבולה 

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
* בזיקוק נהוג "לחתוך" את התוצר הסופי למקטעים על פי סדר היציאה של התזקיק מהמזקקה. כך ניתן להפריד את "הלב" של הזיקוק הרצוי בתוצר הסופי מהחתכים הראשונים והאחרונים של הזיקוק שאינם רצויים ואף יכולים להיות מסוכנים לשתייה. 



יום רביעי, 8 בפברואר 2012

אז מה עושים עם כל הליקרים הללו? קוקטיילים מעליית הגג

אחת הדרכים המעניינות לאתר טרנדים הינה לעקוב אחר החיפושים בגוגל. גם אנו (ואנו מניחים כי רוב הכותבים באינטרנט) עוקבים אחר התנועה שמובילה לבלוג שלנו. לאחרונה שמנו לב להתעוררות של הכנת ליקרים. בשלושת החודשים האחרונים קוראים רבים הגיעו אלינו באמצעות חיפושים כגון: "קרמבולה", "ליקר תפוז סיני", "ליקר אגסים" ו"הכנת לימונצ'לו". 

נראה כי זאת "עונת הליקרים", ואנו מניחים כי חיפושים רבים הובילו להכנה של הליקרים המוצלחים ע"פ המתכונים שרשמנו כאן בבלוג. אז קודם כל אם הכנתם מתכון כלשהו- ספרו לנו: מה עשיתם? איך יצא? מה הייתם משנים? ומה עדיין אתם לא מבינים? תמיד נשמח לשמוע, ללמוד עוד ולנסות לעזור...

גם אצלנו עונת הליקרים בעיצומה, ולהלן הפירוט:

ליקר פיטנגו: להפתעתנו ליקר הפיטנגו הפך ללהיט גדול - בעיקר הודות ל"פיטנגו בלייזר", קוקטייל חם ומדהים שאורון לרנר הגה. הקוקטייל היה חם מילולית ומטפורית - כל כך חם, שנגמר לנו כל הליקר.. כעת, למרות שיש עוד שני מתכוני קוקטיילים חדשים ולא פחות מדהימים שבנויים עליו, אין לנו טיפה מהנוזל היקר... וזהו המקום לשתף אתכם במתכון המדהים שהגה אורון, למי מכם שיש ברשותו ליקר פיטנגו...
הפיטנגו בלייזר בהכנה
(התמונה באדיבות תומר יפת)
פיטנגו בלייזר
45 מ"ל רום אפלטון 12 שנה 
45 מ"ל ליקר פיטנגו
כפית סוכר דמררה אחת
דש אחד של אנגוסטורה ביטרס
הוראות הכנה: מחממים שתי כוסות עם ידית באמצעות מים רותחים ואז שופכים את המים החמים - הרעיון הוא לגרום לכוסות להתחמם ולרום שנמזג לתוכם להעלות אדים כדי שיהיה קל להצית אותו. מוזגים את המרכיבים, מציתים בכוס אחת, ו'מגלגלים' בין כוס לכוס. ההכנה מצריכה מעט אימון כדי לא להישרף בתהליך אבל הוא די פשוט. מכבים את האש אחרי כמה גלגולים, מוזגים לכוס מתאימה ומקשטים בקליפת תפוז.
הפיטנגו בלייזר לצד פרלינים (כאן השתמשנו באונגוסטורה 12)

ליקר תפוז סיני: עכשיו עכשיו זאת עונת התפוזונים- רוצו לקטוף! לנו כבר יש במזווה ליקר חדש והנה מתכון מדהים (שוב באדיבות אורון) שכיכב במספר ערבי קוקטיילים.

45 מ"ל ג'ין פליימות
15 מ"ל ליקר תפוז סיני, 
1 כפית מי סוכר, 
2 פירות ליצ'י מקולפים 
2 עלי מרווה
דש אחד של אנגוסטורה ביטרס.
הוראות הכנה: מועכים בשייקר את הליצ`י, מוזגים את הליקר תפוז סיני ואת הג'ין ומערבבים עם קרח. מסננים לכוס, מוחאים כף על עלי המרווה ומניחים בכוס ומעל הכל מוסיפים דש של אנגוסטורה ביטרס.
הדאו דה ג'ין
(התמונה באדיבות תומר יפת)

ליקר אגסים: חומצה ציטרית, זה שם המשחק. הבאצ' האחרון שלנו (שעוד רגע נכנס לבקבוקים) נעשה עם חומצה ציטרית במקום מיץ לימון- ותקראו הבאצ' הזה מדהים עוד יותר מקודמו!
מי שרוצה בקבוק של הליקר - זה הזמן לשריין. מי שהכין בעצמו או מחזיק בקבוק כזה במזווה הנה מתכון לקוקטייל באדיבות אורון.

45 מ"ל ברנדי ספרדי
15 מ"ל ליקר אגסים
7 מ"ל סירופ אולדפאשנד (כוס סוכר מבושלת בחצי כוס של ווילד טרקי 8 עם 8 דשים של אנגוסטורה ביטרס)
הוראות הכנה: לערבב בעדינות את כל המרכיבים עם קרח ולקשט בקליפת אשכולית.
האגס אולד פאשנד

לימונצ'לו: סוף עונת הלימונים מתקרבת – עכשיו הזמן לקנות או לקטוף. הלימונים על העץ שלנו נראים נהדר ובסופי שבוע האחרונים ישבנו וגירדנו עשרות מהם- לקראת הבאצ' הבא... בינתיים ביקבקנו באצ' חדש שהתיישן חמישה חודשים- נהדר ומרענן כרגיל. הפעם לא נשאיר מתכון, רק נספר שיש אחד כזה מדהים ומיוחד שייחשף בערב הקוקטיילים הבא. יש למה לחכות!
לימונצ'לו (תמונת ארכיון :-)

לבסוף מילה על בירת הג'ינג'ר- עוד להיט של הזמן האחרון. מסתבר כי אחרי שתי תערוכות בירס ומספר ערבי קוקטיילים בהם הצגנו את הבירה ואת הדארק אנד סטורמי (קוקטייל המבוסס עליה- המתכון כאן), סוף סוף הצלחנו להחדיר את המשקה הנהדר הזה למודעות בקליקת האלכוהול הישראלית (זה לקח רק שנתיים). לאחרונה (במקביל לתערוכת בירס) אקרמן הציגו את הבקרדי אוק-הארט בשילוב עם בירת הג'ינג'ר שלנו, אך כפי ששמענו לבירה יש יותר מדי "אופי" והבקרדי העדין נבלע בתוכה. בנוסף, ממש לפני מספר ימים בירת הג'ינג'ר שלנו כיכבה בערב קוקטיילים מוצלח שהגתה דפי רוסטמי (הבחורה היחידה בתחרויות קוקטיילים), שנערך ב"דלי" כאחד מערבי המיקסולוגיה שעורכים שם כל יום ראשון (ונקווה שהם ימשיכו).
דפי הסכימה לחשוף כאן את המתכון לקוקטייל שמשתמש בבירת הג'ינג'ר ובעוד כמה מרכיבים מאוד מיוחדים- קוקטייל ברמה גבוהה ביותר שנותן חוויה מקורית לשותה (כפי שגם אנו משתדלים לעשות בערבי הקוקטיילים שלנו).

Fresh Grass
לקרר כוס מרטיני
בשייקר בוסטון:
לכתוש 3 פרוסות מלפפון
8 עלי מרווה- למעוך עם היד ולזרוק לשייקר
40 מ"ל ג'ין טנקרי
30 מ"ל מיץ אגסים טרי
5 מ"ל לימון סחוט
20 מ"ל מי סוכר
לשקשק וסינון כפול לכוס המקוררת
בכוס: להוסיף עוד 20 מ"ל בירת ג'ינג'ר
10 טיפות שמן זית קורנייקי
קישוט: 2 עלי מרווה

לרוויה!


יום ראשון, 13 בנובמבר 2011

תזקיקים – טעימה עיוורת

הדיון על טעימה עיוורת התחיל דווקא בעקבות ביקור ביקב. מטבע היותי בת זוגו של ייצרן אלכוהול (מכור ואובססיבי לדבר כפי שהקוראים הקבועים וודאי יודעים) עברתי טרנספורמציה: מבחירת אלכוהול לפי מידת השכרות אליה אגיע (וודקה זולה עם תפוזים בבקשה) לחובבת סוגי אלכוהול שונים עם טעם מובחן והעדפות מגוונות. כהרגלי בקודש הצהרתי במהלך הביקור כי יין שיראז אינו לטעמי, ולאחר שטעמתי אותו החמצתי פנים, הוא באמת לא טעים! אך לאחר תום סבב הטעימות, תהיתי האם באמת השיראז "לא טעים" לי, או שמה החמצת הפנים נובעת בעיקר מהחלטתי המוקדמת, והידיעה כי היין אותו אני טועמת הינו שיראז. ייתכן שאם הייתי מאמינה כי זהו קברנה פרנק, אליו יש לי חיבה מסוימת, הייתי חושבת שהיין טעים?
ומה הקשר לתזקיקים של נמרוד ויותם? מבחינתי, כל משקה בעל אחוז אלכוהול מעל 40% מתמצה ב:
אף- אלכוהולי, שורף
פה- מר, מר, מר
פיניש – מר, מר, מר, תנו לי משהו אחר לשתות כדי לתקן את הטעם!
לעומתי, נמרוד מוצא מגוון ניחוחות וטעמים בתזקיקים שלו: ווניל, שוקולד, פירות, חמאה וכדומה, והוא אף יודע לציין כי תזקיק X עולה על תזקיק Y מבחינת הניחוח, בעוד שתזקיק Z עולה על שניהם והינו מופלא ונהדר.
בעקבות התהיות שלי לגבי סלידתי התפיסתית משיראז, וחוסר היכולת שלי לזהות אף ניחוח או טעם בתזקיקים, עלתה השאלה – האם נמרוד באמת מבחין בכל הריחות והטעמים הללו, או האם זיהויים נובע מעצם הידיעה המעמיקה שלו על מה שהוא טועם כיצרן שלהם? למשל, האם ייתכן כי הוא מריח ניחוח אפרסק בתזקיק אפרסקים כי הוא יודע  שמדובר בתזקיק אפרסקים? 
נמרוד, כמובן, קפץ על האתגר: ערב טעימה עיוורת לתזקיקים.
ההיערכות הייתה יחסית קלה. תשע מבחנות נרכשו, לתוך כל אחת נמזג תזקיק שונה ולכל מבחנה הוצמדה מדבקה עם שם התזקיק. כיסינו את עיניו של נמרוד (לתזקיקים יש צבע שונה, ולכן גם המראה שלהם יכול להשפיע על יכולת הזיהוי, ובהתאם על תפיסת הטעם). 
נמרוד טעם כל תזקיק בנפרד ואני תיעדתי את רשמיו, כולל זיהוי, אחוז האלכוהול, ורשמי טעימה (אף, פה, פיניש). 
לפני הפירוט על כל אחד מהתזקיקים, כמה מילים על התרשמותי מהניסוי. ראשית, הייתי מופתעת לטובה מיכולת הזיהוי של נמרוד. מסתבר שהוא באמת מרגיש טעמים וניחוחות שונים בנוזלים האלכוהוליים השורפים והמרים הללו. חלק מהתזקיקים זוהו כבר בהרחה או בטעימה הראשונה. חלק זוהו נכונה לאחר מספר רב של טעימות, ובכך הפתיעו עוד יותר.
אציין כי גם בתזקיקים שלא זוהו נכונה, היו אלמנטים מבוססי אינטואיציה נכונים. למשל, אחד מתזקיקי הרום זוהה מיידית כרום, וגם לגבי הטעם צוינה המילה רום. אך כמה טעימות לאחר מכן, שכללו הוספת מים לכוס, הצליחו לבלבל את האויב, ומאותו הרגע התזקיק זוהה כתזקיק אפרסקים עם טעם אפרסקים בולט. נחשו את תגובתו של נמרוד כמה טעימות לאחר מכן, כשהגיע לתזקיק האפרסקים האמיתי, אותו זיהה מיידית...
דוגמא נוספת הייתה תזקיק שזוהה כ"רום שמרי רום" אך נמרוד ציין מספר פעמים את טעם הקרמבולה הבולט. חבל שהוא לא דבק באינטואיציה הראשונית שלו לפיה גילה את הקרמבולה בתזקיק. 
עוד זיהוי מוטעה אך מעניין היה לתזקיקי תות העץ. בעוד ששניהם זוהו כתות עץ, חל בלבול מעניין בין השניים, כאשר המיושן זוהה כלבן ולהפך. מאחר ושניהם זוהו נכונה כתזקיקי תות עץ, עולה השאלה עד כמה תרם היישון לטעם ובאיזה אופן. ייתכן וכי במקום להוסיף טעמי עץ, כפי שהיה מצופה, היישון דווקא הוסיף טעמים אחרים וגרע מטעמי העץ? לטעמי זוהי שאלה בעלת השלכות יישומיות, מאחר וייתכן שתשפיע על אופן הייצור העתידי. וכאן חשיבות הערב - שאלה זו לא הייתה עולה ללא ערב הניסוי, בו ניתן  היה להגיע לדקויות ולניואנסים המחודדים של הטעם, ללא השפעות חיצוניות של ידיעה מוקדמת.  
אם לסכם, תוצאות הניסוי מראות, בעיני, כי התשובה לשאלתי אינה חד משמעית. מצד אחד, ברורה הייתה יכולת הבחנה וזיהוי טעמים מסוימים ומובחנים בתזקיקים השונים. מאידך, בחלק מהתזקיקים הופיעה השפעה תפיסתית. ומה הלאה? טעימה עיוורת לשיראז כמובן...
וכעת נמרוד יכניס אתכם לפרטים מנקודת מבטו:
הטעימה היתה עיוורת מילולית ולא יכולתי לראות דבר. מיששתי את דרכי אל עבר הכוסות מתפלל שלא אפיל ואשבור אותן. אך זה לא היה החלק הקשה בסיפור: האתגר האמיתי היה לנסות לזהות את כל תשעת המשקאות. אמנם את כולם הכנתי בעצמי ואת כולם הכרתי היכרות אינטימית, אך חלקם היו זהים בחומרי הגלם שלהם וחלקם באורך היישון- אשר לא היה ארוך במיוחד ולא עלה על חמישה חודשים. ספק אם יישון כל כך קצר יכול ליצור הבדלים משמעותיים או אפילו מורגשים. שלא לדבר על השפעת השיכרות הבלתי נמנעת לקראת סוף הטעימה ... 
הזיהוי אכן היה קשה ולא האמנתי עד כמה חזק הוא הכוח של שיכנוע עצמי. נראה כי כל פעם שהכנסתי לעצמי רעיון לראש- התחלתי להרגיש את הטעמים המצופים- גם אם הם לא היו שם באמת...
בניסיון הראשון הצלחתי לזהות שלושה מתוך תשעת התזקיקים, אם כי זיהיתי נכונה את תזקיקי התות עץ אך החלפתי בין הברנדי תות עץ המיושן לתזקיק התות עץ הלא מיושן. 

לאחר כמה ימים החלטתי לעשות טעימה שנייה, לנסות ולשפר ולחדד את חוש הטעם והריח. בפעם השנייה הצלחתי לזהות חמישה מתוך תשעת התזקיקים. הייתי מאוד מבסוט מהשיפור אם כי כמו שתיווכחו יכולת הזיהוי שלי לא היתה עיקבית בכל התזקיקים.


ברנדי תות עץ מיושן
פרטים: ברנדי העשוי מתותי עץ שעבר שני זיקוקים והתיישן באלון כבר 4 חודשים.
תאריך הזיקוק: 18/6/2011
חוזק אלכוהולי אמיתי: 55%

טעימה ראשונה, רשמים:
זוהה כ: תות עץ לא מיושן
חוזק אלכוהולי משוער: לא חזק 40% פלוס
באף: שוקולד לבן, מעט גרגירי יער.
בפה: גוף מלא. שוקולד לבן, שוקולד חלב, תות עץ גרגירי יער וחמאתיות מורגשת.
פיניש: ארוך, גרגירי יער שוקולד לבן ופירות יער, ממשיך וממשיך, מצויין. חמאתיות גם בפיניש.
מחשבות בעיקבות הטעימה והתוצאות: לא זיהיתי את העץ כאן בתזקיק, כנראה הוא מצטרף לטעמי השוקולד של הברנדי. העץ והזיקוק הכפול כנראה גם אחראיים לכך שהברנדי מרגיש הרבה פחות חזק ממה שהוא, או שמה מהר מאוד התחלתי עם השכנוע העצמי ו"הרגשתי" % אלכוהולי שמתאים לתות העץ הלא מיושן.

טעימה שנייה, רשמים:
זוהה כ: תות עץ מיושן
חוזק אלכוהולי משוער: 50% +
באף: עץ, שוקולד לבן, לא צורב באף
בפה: מתיקות, שוקולד, מרגיש כמו תות עץ, חזק אלכוהולית
פיניש: ארוך, תות עץ, פירות יער אדומים, חמאתי, שוקולדי, שוקולד לבן.


תות עץ לבן
פרטים: חלק מהגוף של זיקוק ראשון של התות עץ, לא התיישן בעץ.
תאריך הזיקוק: 27/5/2011
חוזק אלכוהולי אמיתי: 46%

טעימה ראשונה, רשמים:
זוהה כ: תות עץ מיושן
חוזק אלכוהולי משוער: לא חזק 40%+
באף: עשבוני ופרחוני, חומץ בלסמי ומעט פנולי- מרגיש צעיר.
בפה: גוף מלא, מתקתק, חמאה ושוקולד.
פיניש: בינוני באורכו של שוקולד לבן.
מחשבות בעיקבות הטעימה והתוצאות: לא הרגיש חזק ולא זיהיתי עץ- למה לעזאזל חשבתי שזה התות עץ המיושן?

טעימה שנייה, רשמים:
זוהה כ: רום לבן
חוזק אלכוהולי משוער: 40% +
באף: ריח ירוק, פרחוני, משהו חמצמץ, מזכיר חמציצים בריח, מאוד עשבוני. עם מים הופך ליותר פרחוני, יסמין.
בפה: שמנוני, שמן זית, עשבוני, שוקולד לבן. אחרי הוספת מים: מרגיש יותר יסמין, מתיקות של צוף.
פיניש: ארוך, עשבוני, ירוק, אחרי מים: מתקתקות של צוף.
מחשבות בעקבות הטעימה והתוצאות: בפעם השנייה הייתי רחוק מאוד, מבין פרופיל הטעמים זיהיתי רק את השוקולד הלבן- כוחה של סוגסטיה.


תזקיק בירה
תאריך הזיקוק: 19/9/2011
חוזק אלכוהולי אמיתי: 60%

טעימה ראשונה, רשמים:
זוהה כ: תזקיק בירה (זוהה מיד)
חוזק אלכוהולי משוער: מעל 60%
באף: פנולים וכשות. אח"כ דגנים, צריבה אלכוהולית מאוד קלה.
בפה: ירוק, עשבוני, כשות. שוב מאחרי זה המון לתת, לתת קלוי. פנולים מורגשם לקראת הסוף-משמע צעיר מאד וצריך עוד זמן התיישנות.
פיניש: קצר, פנולי ועשבוני.

טעימה שנייה, רשמים:
זוהה כ:  תזקיק בירה
חוזק אלכוהולי משוער: 60% +
באף: פנולי, כשות, עשבי, לתת.
בפה: כשותי, עשבוני, פנולי, צעיר.
פיניש: ארוך, מתחיל עשבוני, בסוף קצת לתת קלוי.


רום לבן
פרטים: רום לבן שנעשה ממיץ קנה סוכר מורתח ומצומצם שדולל והותסס (בדומה לתהליך שעושים ב- rum Zaccapa).
תאריך הזיקוק: 9/5/2011
חוזק אלכוהולי אמיתי: 43%

טעימה ראשונה, רשמים:
זוהה כ: ברנדי אפרסק
חוזק אלכוהולי משוער: לא חזק 40%
באף: רום אגריקול, עשבוני, יוד, פירחוניות מוזרה. בהרחה מאוחרת: אפרסקי.
בפה: מלא בטעמים, גוף מלא, פירחוני עגול וחלק. בטעימה מאוחרת: אפרסקי, מתוק תותים ותפוחים.
פיניש: ארוך פירותי, פרחוני, אפרסקי, בלסמי, תותים, מתוק קטיפתי וקרמי.
מחשבות בעקבות הטעימה והתוצאות: שוב, גם כאן אפשר לראות את נפלאות הפסיכולוגיה בהרחה והטעימה המאוחרות.

טעימה שנייה, רשמים:
זוהה כ: רום שמרי רום (יכול להיות קרמבולה)
חוזק אלכוהולי משוער: באיזור 60
באף: צוף, ירקרק עדין, חמיצות, יחסית פרחוני, מזכיר את האפרסקים, מזכיר את הרום.
בפה: גוף בינוני, אפילו מלא, תפוזיות, צוף.
פיניש: צוף, תפוזיות.


רום שמרי רום
פרטים: רום שהותסס בעזרת שמרי רום יעודיים וזוקק לאחרונה.
תאריך הזיקוק: 17/10/2011
חוזק אלכוהולי אמיתי: 62.5%

טעימה ראשונה, רשמים:
זוהה כ: ברנדי פסיפלורה
חוזק אלכוהולי משוער: מעל 50%
באף: דבשי מאוד ומבושם, עם ניחוחות של עץ המחברים את הכל, נהדר. אחרי הוספת מים האף מעט אלכוהולי אך מגלה ריחות פריחה וביניהם ריחות יסמין.
בפה: פירותיות ודבשיות. צריבה אלכוהולית קלה על הלשון, הרבה רבדים של פירות רעננים ופירות טרופיים. מרגיש כי התזקיק צריך עוד זמן אבל הוא אדיר!
פיניש: פירותי וארוך מאוד, פירות טרופיים שוב אשר מתחלפים לתה שחור איכותי (בדומה לגראפה).
מחשבות בעקבות הטעימה והתוצאות: כאן זיהיתי ריח עץ שכמעט ולא היה קיים (התזקיק צעיר והתישן פחות משבועיים). למרות זאת מאוד נהניתי ממנו וכנראה בגלל זה הערכתי שזהו ברנדי הפסיפלורה שאני "יודע" שאני ממש אוהב- נפלאות השכנוע העצמי.

טעימה שנייה, רשמים:
זוהה כ: ברנדי קרמבולה
חוזק אלכוהולי משוער: 60% +
באף: דבשיות של קרמבולה עם חמיצות, קצת ירקרקות.
בפה: עץ, הרבה דבש, חמיצות קלה
פיניש: ארוך ומתוק.


ברנדי פסיפלורה
פרטים: תזקיק פסיפלורה שבנוסף על יישון במיכל זכוכית על שבבי אלון, התיישן תקופה של שבועיים וחצי בחבית אלון קטנטנה של 3 ליטר שהעניקה לברנדי הרגשה בוגרת מאוד לגילו.
הברנדי פסיפלורה בחבית
תאריך הזיקוק: 9/8/2011
חוזק אלכוהולי אמיתי: 57%

טעימה ראשונה, רשמים:
זוהה כ: תות עץ מיושן
חוזק אלכוהולי משוער: מעל 50%
באף: פרחוניות, קצת ווניל, הרבה פירות יער ושוקולד לבן. לאחר זמן מה הפירות יער התחזקו, נעלם השוקולד ועלו ריחות של עץ ופריחה.
בפה: גוף בינוני, מתיקות קלה ושמנוניות נעימה בפה. פירותיות ומאפיינים שמזכירים לי את הפסיפלורה עם הוספת מים (ולמרות שמצאתי מאפיינים שמזכירים פסיפלורה זיהיתי אותו כתות עץ מיושן)
פיניש: בינוני עם משהו ענבי הדומה לפיניש של קונייאק, שוקולדי.
מחשבות בעקבות הטעימה והתוצאות: העץ היה מורגש מאוד וכנראה שבגלל זה חשבתי שזהו התות עץ המיושן (התזקיק כמעט הכי מיושן מהחבורה). לאחר שעלתה מחשבה של התות עץ "נמצאו" הריחות של השוקולד שידעתי שמאפיינים את תזקיק תות העץ.

טעימה שנייה, רשמים:
זוהה כ: ברנדי פסיפלורה (בפעם השנייה הזיהוי נכון)
חוזק אלכוהולי משוער: 50% +
באף: עץ, מבושם, מנגו, פרחוני. אחרי מים: קוניאק באף, פרחוני.
בפה: טוב, מצוין, עץ מאוד פרחוני, פירותי, עדין, טרופי, דבשי, מתקתק. אחרי מים: חמאתיות, קטיפתיות, וניל, דבש.
פיניש: בינוני, מתקתק, דבשי.
מחשבות בעקבות הטעימה והתוצאות: ממש אהבתי את הברנדי פסיפלורה בשתי הטעימות, גם מצאתי בשתיהן מאפיינים של קונייאק. הברנדי פסיפלורה נהדר והוא בהחלט בוגר מאוד לגילו!


ברנדי קרמבולה
פרטים: ברנדי העשוי מפירות הקרמבולה הגדלים בחצר ביתנו, הברנדי הבוגר ביותר בטעימה (רק 5 חודשים, כן?).
תאריך הזיקוק: 1/5/2011
חוזק אלכוהולי אמיתי: 64%

טעימה ראשונה, רשמים:
זוהה כ: רום שימרי רום (אך התלבטתי בין זיהוי זה לבין הקרמבולה)
חוזק אלכוהולי משוער: חזק 60%+
באף: ירוק פרחוני, לא מיושן. אחרי מים ירוק ועשבוני.
בפה: ירוק פרחוני עם עקיצה אלכוהולית. אחרי מים: קטיפתי ומתקתק.
פיניש: בינוני
מחשבות בעיקבות הטעימה והתוצאות: כבר הייתי לקראת סוף הטעימה, מעט שתוי וללא אנרגיות להשקיע בניתוח התזקיק.

טעימה שנייה, רשמים:
זוהה כ: תות עץ מיושן
חוזק אלכוהולי משוער: 50% +
באף: תות עץ, שוקולד חלב, פירות יער, עץ, ווניליות קלה.
בפה: מרגיש יותר חזק אלכוהולית בפה, צריבה אלכוהולית, פירות יער, גוף בינוני עד מלא, שוקולד מריר, שוקולד חלב
פיניש: אלכוהולי, פירות יער ושוקולד לבן.


ברנדי אפרסקים
פרטים: ברנדי אפרסקים שיושן עם הרבה שבבי עץ שהיו בקברנה סובניון 2010 מעליית הגג.
תאריך הזיקוק: 6/9/2011
חוזק אלכוהולי אמיתי: 60%

טעימה ראשונה, רשמים:
זוהה כ: ברנדי אפרסקים (זוהה מיד והתבאסתי מיד כי הבנתי שטעיתי בזיהוי קודם)
חוזק אלכוהולי משוער: מעל 50%
באף: יין, המון חומץ בלסמי, פירות מבושלים, אפרסק ותותים.
בפה: גוף מלא, מתוק עם אפרסק מבושל.
פיניש: ארוך של אפרסקים מבושלים.
מחשבות בעקבות הטעימה והתוצאות: גילוי נאות, אני הכי פחות אוהב אותו- עוצמות הטעם כאן הם יותר מדי בשבילי, יותר מדי מתוק ויותר מדי בלסמי.

טעימה שנייה, רשמים:
זוהה כ: ברנדי אפרסקים
חוזק אלכוהולי משוער: יודע ש 60% אבל מרגיש פחות, אולי כי מתוק.
באף: בלסמי, כבד, מתוק, קרמלי
בפה: קרמל, בלסמי, מתוק, גוף מלא, אפרסקי, תותים בסוף.
פיניש: תותי, הופך לאפרסקי, בומבסטי, מתוק.


תזקיק פירות טרופיים 
פרטים: זיקוק שלישי לשאריות מתזקיקי האפרסקים, קרמבולה, פסיפלורה ותות עץ.
תאריך הזיקוק: 2/10/2011
חוזק אלכוהולי אמיתי: 67%

טעימה ראשונה, רשמים:
זוהה כ: תזקיק פירות טרופיים
חוזק אלכוהולי משוער: מעל 50%
באף: צריבה אלכוהולית, שוקולד לבן וגרגרי יער מלווים בממש מעט ריח של עץ.
בפה: צורב אלכוהולית, גוף בינוני, מרגישים תות עץ, שוקולד לבן גרגרי יער ודובדבנים. מרגיש צעיר וצריך עוד זמן להתיישן.
פיניש: ארוך, הרבה שוקולד לבן ופירות יער אדומים.

טעימה שנייה, רשמים:
זוהה כ: תזקיק פירות טרופיים
חוזק אלכוהולי משוער:  אחוז גבוה
באף: תות עץ, צריבה אלכוהולית.
בפה: קצת מהכל – תות עץ, פסיפלורה, אפרסקים
פיניש: ארוך, אלכוהולי בפה.

יום שבת, 8 באוקטובר 2011

פורט קרמבולה

אנחנו בד"כ כותבים ב Delay, ומספרים סיפורים שהתרחשו אי שם בעבר. כהרגלנו, גם בפוסט הנוכחי נספר סיפור שתחילתו בינואר שנה שעברה (2010), אך הפעם העיכוב בכתיבה מוצדק- מוצדק ב 21 חודשי יישון בעץ.

עץ הקרמבולה שלנו נותן פרי (הרבה פרי) פעמיים בשנה- סחטיין עליו, ואנחנו כבר הצטיידנו במספיק ליקרי קרמבולה שהספיקו לנו למעשה עד עכשיו. גם ערק קרמבולה היה לנו די והותר.

לקראת ינואר 2010 העץ שוב התחיל להתמלא בקרמבולות גדולות יפות ואורגניות (כ-20 קילו) וכמו שאולי אתם יודעים אכילת קרמבולות מהעץ אינה הנאה גדולה, הפרי חמוץ מדי ובעל טעם מעט קמחי*. לכן, חיפשנו פיתרון יצירתי, הרי האובססיה מחייבת למצוא להם שימוש. החלטנו להתסיס אותן ולהכין מהן שיכר. בשלב זה נתקלנו בבעיה, מכיוון שההבשלה של הקרמבולות לא אחידה ועל מנת להכין שיכר קרמבולות יש צורך בכל הפרי שיש על העץ. על כן, החלטנו לשמר בסוכר את הפירות הבשלים (ורק הבשלים ביותר)- ממש כמו בליקר. אספנו במספר קטיפים והכנסנו למיכלים (שכבה קרמבולות פרוסות שכבה סוכר) וכך נוצר בכלי סירופ מתוק ואיכותי.
לפני תסיסה...
טעמנו את הסירופ והבנו כי להכין שיכר קרמבולה "רגיל" בסגנון יין לבן לא יצא מספיק מעניין. רצינו שיכר פירותי דבשי וארומטי, מה שהוביל להחלטה לעשות שיכר מתקתק ומחוזק: שיכר בסגנון פורט, או לחלופין, פורט קרמבולה.

את הסירופ דיללנו במים ומיץ מקרמבולות טריות ומעט לימון (החומצה הציטרית בלימון מאוד מחמיאה לטעם הקרמבולה). לתירוש הוספנו 5 כפות ריבת יין (ריבה שהכנו מזגי הק"ס 2008) שתשמש למתן צבע (ורדרד), להזנת השמרים וכמובן להוספת מורכבות ליין. את התירוש התססנו בדמג'אן זכוכית סגור ובטמפ' נמוכה על מנת למנוע חמצון.

לקראת סוף התסיסה עצרנו אותה באמצעות הוספה של אלכוהול עד לחוזק אלכוהולי של 18.5%. בחוזק זה השמרים לא יכולים לחיות יותר ולמעשה היין מתייצב, אך עדיין נותרים בו חלק מהסוכרים המקוריים, אלו שהשמרים לא הספיקו להתסיס. מרגע זה אפשר לקרוא למשקה שהכנו "שיכר קרמבולה בסגנון פורט". הגיע הזמן לעשות שפייה ולהכניס אותו ליישון ארוך, כפי שדורש הסגנון (אם בכלל מותר לדבר על סגנון? הרי הכנו את היין הזה מקרמבולה).

כעבור מספר חודשים טעמנו את השיכר והבנו כי יש לנו מוצר טוב. טעם פירותי חזק עם רמז ליין וענבים, חמיצות עדינה אך מורגשת, כזו שמאזנת את המתיקות שנותרה בשיכר.  אבל משהו היה חסר- עפיצות. מכיוון שבקרמבולות אין מספיק טאנין שיתרום לגוף ולעפיצות, היינו צריכים למצוא לו מקור אחר ובחרנו בעץ. את השיכר יישנו 21 חודשים בעץ אלון במינון נמוך על מנת לתרום לגוף ולעפיצות אך להימנע מטעם של "מנסרה" שלעיתים מאפיין פורטים מסחריים. פרופיל הטעמים של הקרמבולות עדין ולמרות שרצינו להרגיש את העץ בשיכר היינו צריכים לנהוג בזהירות, הרי הפורט שלנו הוא כמעט רוזה פורט... רק מקרמבולות.

רשמי טעימה:
צבע: אפרסקי בהיר וצלול.
ריח: מתקתק פירותי עם עץ בולט. אפשר למצוא ניחוחות של דבש, סוכריות גומי-יין, בצק תופח וצימוקים. הריחות של העץ והוניל מקנים לשיכר תחושה חמימה המעוררת רצון עז לטעימה.
טעם: גוף מלא, עגול מאוד מעט חמאתי (יושן תקופה קצרה על השמרים) מתקתק פירותי ועשיר עם חמיצות בולטת המאזנת את המתיקות. הצימוקים חוזרים בפה וכן גם העץ עם עפיצות קלה (מהטאנינים) וגם הווניל שמקורו בשבבי עץ האלון וביישון הארוך. 
פיניש: ארוך ממלא את הפה ומתקתק המזכיר טעמם של צימוקים לבנים.


לסיכום: הניסוי עבר בהצלחה והתקבל פורט-קרמבולה מדהים, הרבה מעבר לציפיות. בינתיים, עץ הקרמבולה חוזר ומתמלא בפירות חדשים ואנו עדיין מתלבטים האם לחזור על התהליך מחדש או שמא הגיע הזמן לנסות עוד דבר חדש...


* למעשה הפרי מבשיל והופך למתוק בדיוק בשלב בו המזיקים מגיעים אליו. בשלב זה לפעמים אפשר "לתפוס" פרי טוב באמת אך ברוב הפעמים זה כבר מאוחר מדי. לכן הקרמבולות שקונים בסופר לרוב אינן טעימות - הן צריכות להיראות יפה ושיהיו להם חיי מדף מספיק ארוכים כדי להגיע לצרכן במצב סביר.

יום שלישי, 4 במאי 2010

ערק קרמבולה

טוב אתם  כבר יודעים מה יש בפנים...
זוכרים את ליקרי הקרמבולה מהפוסט הקודם?
אחרי שהכנו את הליקרים נותרנו עם שאריות פרי מצומקות מהמיצוי בסוכר.
אז מה עושים איתם אתם שואלים?
טוב, תכלס אתם כבר יודעים את התשובה: ערק מתובל בקרמבולה.
לתוך כלי עם שאריות הפרי שופכים ערק עד לכעשרה סנטים מעל לפרי החתוך ונותנים לו לספוג את טעמי הקרמבולה. אחרי חודש מסננים וממשיכים ליישן 3 חודשים לפחות עם שבבי עץ אלון.

ומה יצא?- אחד המשקאות היותר מוצלחים ביתר שעשינו:
35% כוהל בנפח.
צבע אמברי כהה צלול לחלוטין, אף משגע של אניס עדין בליווי ריח דבשי ומעט מאלטי, טעם עדין ומתקתק, טאנינים וטעמי עץ מורגשים- מאוזן להפליא ולבסוף פיניש אניסי אדיר.
 גם פה tom 127  נחלץ לעזרתינו כאשר טעם אותו באוגוסט 09.

תראו איזה צבע מדהים
ללא שום ספק זה אחד המשקאות שלא נפסיק לייצר - גם ירוק, גם מתוצרת הגינה וגם טעים להפליא.


נקודה מעניינת: הפירות ששהו בערק ספחו הרבה מטעמי האניס שבו והשאירו את הערק פחות אניסי. עדיין אין לנו רעיון מה לעשות עם כוכבים צהובים יפים, אלכוהוליים מעט ובטעם אניס חזק – יש לכם הצעות?

יום שבת, 1 במאי 2010

ליקרי קרמבולה


העץ המדובר
בגינה שלנו גדל עץ קרמבולה ששתלנו לפני שנים. קרמבולה הנו עץ שמוצאו בדרום מזרח אסיה ופירותיו נראים כמו כוכבים צהובים. הזן אותו בחרנו נקרא "גולדן סטאר", המתאפיין בטעם חמצמץ. ככלל טעמו של הפרי חמוץ עם מתיקות עדינה, מרקם מעט קמחי ופאנל טעמים עדין מאוד.
אחותנו מאוד אוהבת את הפרי אבל עץ שלם של פירות, זה יותר מדי אפילו בשבילה. ואנחנו, אנחנו מכינים מהכל ליקרים. באביב 2009 היו לנו כבר מספיק פירות על העץ אז תנחשו מה החלטנו לעשות...
שיערנו כי החמיצות שבפרי תאזן את המתיקות של הסוכר ולכן השיטה שנבחרה להכנת הליקר היא מיצוי הטעמים של הפרי בסוכר. 
להלן השיטה:
את הפירות מנקים וחותכים לטבעות בעובי של כחצי ס"מ. מכינים כלי אטום (רצוי כלי זכוכית), בתחתית מסדרים שכבת פרי דחוסה של כעשרה ס"מ ולאחריה שופכים סוכר לבן לכיסוי, וכן הלאה - שכבה סוכר שכבה פרי. מעל השכבה האחרונה של הפרי שופכים שכבה עבה במיוחד של סוכר. את הצנצנת שמים במקרר לתקופה של בין שבועיים לחודש,  במהלכם יווצר סירופ סוכר סמיך בטעם קרמבולה (ממש “מי קרמבולה” - מדהים איך הפירות הצטמקו וכל המים יצאו החוצה אל הסוכר).
מהסירופ עשינו 2 ליקרים ולפניכם המתכונים. 
חיתוך הקרמבולה.

אחרי ההשריה בסוכר (שימו לב למי הקרמבולה ולכוכבים המצומקים).
את המתכון הראשון מצאנו ברשת והוא על בסיס וודקה וכוהל. כיוונו ל 25% כוהל בנפח:
3 ליטר סירופ קרמבולות.
1.5 ליטר וודקה.
0.75 ליטר כוהל 95%.

הליקר יושן 3 חודשים עם שבבי עץ אלון לפני סינון ובקבוק. 
התקבל ליקר בעל צבע אמבר כהה וצלול לחלוטין, באף ריח דבש ומעט כוהלי. הטעם מתוק ומעט חמצמץ, מזכיר את הפרי, ופיניש ארוך דבשי מאוד. מכיוון שאין הנחתום מעיד על עיסתו אז הנה לכם דברי אחרים:
באוגוסט 2009, tom127 שכותב בפורום היין ואלכוהול של תפוז טעם את הליקר וסיכם כ"הפתעה מעניינת".
בינואר 2010 טעם את הליקר אורון (נחשו איפה הוא כותב) והרכיב ממנו שני קוקטיילים.

מצד שמאל: בקבוק וכוס של הליקר מהמתכון הראשון (זה שהקוקטיילים בנויים עליו).
מצד ימין: כוס מהליקר מהמתכון השני (שימו לב להבדל בצבע).
כיוון שהליקר היה מתוק וחזק  בטעמיו לא היינו מרוצים מממנו (אנו מכוונים לליקרים אלגנטיים יותר שכיף לשתות נקי). לכן החלטנו להכין ליקר חדש ומשופר, הפעם על בסיס וודקה בלבד, גם הוא 25% כוהל.
0.45 ליטר סירופ קרמבולה.
0.75 ליטר וודקה.
הליקר כבר שנה ביישון עם שבבי עץ אלון- טרם בוקבק.

הליקר בצבע קש בהיר (ככה תמיד מתארים שרדונה), באף ריח פרחוני הדרי, גוף קליל יותר ובפה מתיקות חלשה יותר ומאוזנת, ובסוף פיניש דבשי ארוך. ללא שום ספק הליקר השני התעלה על כל ציפיותינו. תמיד כיף למצוא את המתכון הנכון (כזה שמאוזן בטעמיו).