המקרר

הכנת יין בבית אינו עסק פשוט, במיוחד אם יוצאים מתוך הגישה של "אם כבר, אז כבר": אם אנחנו רוצים להכין יין, נעשה זאת בצורה הכי מקצועית שאנו יכולים.

אחד האלמנטים הכי משמעותיים לייצור יין הינו שליטה בטמפרטורות, מטמפ' תסיסה (הקובעת חלק עיקרי בפרופיל טעמי היין) לטמפ' יישון. במיוחד לאור העובדה כי הקיץ הישראלי על חומו העז הינו "רוצח" יינות ידוע (בשפה מקצועית יותר: מאץ תהליכים של חמצון ופירוק של פנולים). החלטנו לבנות מקרר, או ליתר דיוק ארון קירור (יש שיקראו לו ארון קבורה), בו היין ישן את שנתו, מוגן משינויי הטמפ' הקיצוניים המאפיינים את ארצנו.

ארון הקירור היה אחד הדברים הראשונים שנבנו ביקב מיד אחרי קניית 'הערכה ליין הביתי' וכצמד אחים תפרנים (אחד בתיכון והשני חזר הרגע מחו"ל) מימון כספי לתחביב היה מאתגר.

על מנת לחסוך כסף בנינו שילדה מעץ בנין ששייפנו ודפנות מדלתות של מטבח ישן שמצאנו ברחוב. התקבל ארון עץ יציב וגדול. את הבידוד השגנו מלוחות לבידוד העשויים פוליאתילן מוקצף ודחוס (מעין קלקר חזק ולא גרגרי) בעובי 3 ס"מ. את הלוחות הדבקנו לעץ באמצעות סיליקון-RTV והרבה ממנו (רוב הדבקים האחרים לא נקשרים טוב לפוליאתילן ודבק מגע ממיס אותו).

ועכשיו לחלק המסובך - איך מקררים את כל העסק. קנינו מיני בר (למעשה המיני בר הכי גדול ומאסיבי שמצאנו). הורדנו לו בברוטאליות את הדלת ו"דחפנו" את החלק הקדמי שלו לחור שחתכנו בארון.

כעת היה לנו ארון מבודד עם מיני בר מחובר מאחור, אבל למטרה (שליטה בטמפ') עוד לא הגענו. כדי לפתור את הבעיה קנינו בקר טמפ' חקלאי. החיווט שלו היה פשוט מאוד. חיברנו את כבל החשמל של המקרר (כבל הפאזה החום) לout put של הבקר ומשם לשקע חשמל. כך למעשה כאשר הבקר חש שחם מדי הוא מספק חשמל למקרר (כולו) וכשקר מדי הוא מפסיק את זרימת החשמל למקרר.

והנה התוצאה

הבנייה של המקרר ארכה מספר לא מבוטל של סופ"שים מלאי עבודה, אך לבסוף קיבלנו את הלב הפועל של היקב, יחידת קירור גדולה דיה על מנת לאכסן בה מיכלי תסיסה ודמג'אנים, בעלת בקרת טמפ' משתנה. בקרוב, בתקווה, יתווספו אליה גם חביות.