שנה לפני שאחי טס לסין (2002/3, אני הייתי בן 12 בזמנו) הוא אתגר אותי ואמר לי שרום מכינים מקני סוכר, ואנו מגדלים קני סוכר בגינה. חלוקת האחריות ביננו הייתה פשוטה וברורה, הוא דואג למזקקה ולזיקוק ואני לחבית וליישון- פשוט, לא?
כמובן שחשבתי שהוא משוגע, אבל כנראה לגורל הייתה תכנית אחרת בשבילנו...
שנה וחצי לאחר אותה שיחה (2004), בזמן שאחי היה בסין, ישבתי מול האנטרנט. הקלדתי ב'גוגל' "חבית עץ אלון", הגעתי ל"פורום יצרני היין" באתר "יין ישראלי" והתחלתי לקרוא. כמה חודשים לאחר מכן (אוגוסט 2004) החלטתי לנסות להכין יין בעצמי: הלכתי לחנות חומרי הבניין ליד הבית וקניתי פח משרדי קטן-להלן מיכל תסיסה. בזמן נסיעה לחוף פלמחים ראיתי בזווית העין מהחלון גפן, ביקשתי מאבא לעצור וקטפתי כ 5 קילו ענבים (כנראה זן המוסקט האופייני לאזור). את הענבים טחנתי בבלנדר של אמא (עם להב פלסטיק שלא יפגע בחרצנים כמובן) והתססתי עם שמרי לחם מהמקרר. לאחר כחודש החזקתי אצבעות וטעמתי את המרקחה שקראתי לה יין. הוא יצא חום עכור ומגעיל, ואפילו אחי לא הסכים לטעום אותו.
אבל אני לא הייתי מוכן לקבל את התבוסה וחודש לאחר מכך (אוקטובר 2004) ניסיתי שוב: הפעם החלטתי שיש ללמוד הרבה יותר. קראתי עוד "קצת" - למעשה את כל ההיסטוריה של הפורום (משהו כמו 150 דפי פורום מלאים בהרבה דברים שלא הבנתי). קניתי גרם שמרי יין וגרם פוספטים סולפיט (SO2). הלכתי לירקן, קניתי 5 קילו ענבים אדומים כהים ומתוקים, מעכתי, הוספתי גופרית (השם ה"עממי" ל SO2), שמרים, התססתי, סחטתי ויישנתי מעט.
מה יצא? אני כבר לא זוכר, אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שנדבקתי בחיידק ומאז הוא לא הרפה.
ליום ההולדת ה-14 בקשתי את הערכה ליינן הביתי (מיכל תסיסה, דמג'אן, נשם, הידרומטר, משורה, מד חום, פוקק ומשפך קטן). את כל חסכונותיי השקעתי בבניית מקרר יצור שמשמש אותי עד היום (איך בניתי? מה עשיתי? אכתוב בפוסט מיוחד שיוקדש רק לכך).
בערך באותו הזמן קיבלתי גם החלטה מאוד חשובה: אי אפשר לעשות יין בלי לשתות יין. הרי עד אותו שלב בכלל לא אהבתי יין. קניתי שני בקבוקי יין. אני כבר לא זוכר איזה וכנראה שלא נהניתי מהם יותר מדי...
הזמן עבר בלימודים (כן, גם בבית הספר אבל גם ברחבי הרשת) וחצי שנה לאחר מכן בספטמבר 2005 בצרתי את הבציר הראשון: 25 קילו מרלו מאזור הרי ירושלים ו-30 קילו קברנה סוביניון מאותו האזור. את היין הזה לא רק שאחי הסכים לטעום, אלא שמאז הוא הפך לשותף הכי קרוב שלי בכל ענייני היין, ובעתיד גם כל סוגי הכוהל האחרים. ועל קורותינו ומרקחותינו תקראו בפוסטים הבאים.
כמובן שחשבתי שהוא משוגע, אבל כנראה לגורל הייתה תכנית אחרת בשבילנו...
שנה וחצי לאחר אותה שיחה (2004), בזמן שאחי היה בסין, ישבתי מול האנטרנט. הקלדתי ב'גוגל' "חבית עץ אלון", הגעתי ל"פורום יצרני היין" באתר "יין ישראלי" והתחלתי לקרוא. כמה חודשים לאחר מכן (אוגוסט 2004) החלטתי לנסות להכין יין בעצמי: הלכתי לחנות חומרי הבניין ליד הבית וקניתי פח משרדי קטן-להלן מיכל תסיסה. בזמן נסיעה לחוף פלמחים ראיתי בזווית העין מהחלון גפן, ביקשתי מאבא לעצור וקטפתי כ 5 קילו ענבים (כנראה זן המוסקט האופייני לאזור). את הענבים טחנתי בבלנדר של אמא (עם להב פלסטיק שלא יפגע בחרצנים כמובן) והתססתי עם שמרי לחם מהמקרר. לאחר כחודש החזקתי אצבעות וטעמתי את המרקחה שקראתי לה יין. הוא יצא חום עכור ומגעיל, ואפילו אחי לא הסכים לטעום אותו.
אבל אני לא הייתי מוכן לקבל את התבוסה וחודש לאחר מכך (אוקטובר 2004) ניסיתי שוב: הפעם החלטתי שיש ללמוד הרבה יותר. קראתי עוד "קצת" - למעשה את כל ההיסטוריה של הפורום (משהו כמו 150 דפי פורום מלאים בהרבה דברים שלא הבנתי). קניתי גרם שמרי יין וגרם פוספטים סולפיט (SO2). הלכתי לירקן, קניתי 5 קילו ענבים אדומים כהים ומתוקים, מעכתי, הוספתי גופרית (השם ה"עממי" ל SO2), שמרים, התססתי, סחטתי ויישנתי מעט.
מה יצא? אני כבר לא זוכר, אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שנדבקתי בחיידק ומאז הוא לא הרפה.
ליום ההולדת ה-14 בקשתי את הערכה ליינן הביתי (מיכל תסיסה, דמג'אן, נשם, הידרומטר, משורה, מד חום, פוקק ומשפך קטן). את כל חסכונותיי השקעתי בבניית מקרר יצור שמשמש אותי עד היום (איך בניתי? מה עשיתי? אכתוב בפוסט מיוחד שיוקדש רק לכך).
בערך באותו הזמן קיבלתי גם החלטה מאוד חשובה: אי אפשר לעשות יין בלי לשתות יין. הרי עד אותו שלב בכלל לא אהבתי יין. קניתי שני בקבוקי יין. אני כבר לא זוכר איזה וכנראה שלא נהניתי מהם יותר מדי...
הזמן עבר בלימודים (כן, גם בבית הספר אבל גם ברחבי הרשת) וחצי שנה לאחר מכן בספטמבר 2005 בצרתי את הבציר הראשון: 25 קילו מרלו מאזור הרי ירושלים ו-30 קילו קברנה סוביניון מאותו האזור. את היין הזה לא רק שאחי הסכים לטעום, אלא שמאז הוא הפך לשותף הכי קרוב שלי בכל ענייני היין, ובעתיד גם כל סוגי הכוהל האחרים. ועל קורותינו ומרקחותינו תקראו בפוסטים הבאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה