אספנו את הרכב ויצאנו לדרך - ממדינת מסצ'וסטס למדינת ניו-יורק. היעד שלנו היה Brotherhood Winery, היקב הוותיק ביותר בארה"ב שעדיין מיצר יין. על היקב שהוקם בארה"ב בשנת 1839 קראנו במגזין Imbibe, שם הוצג במסגרת כתבה על Ice wines (יין קינוח מתוק המוכן מענבים שקפאו בעודם על הגפן). גם היסטוריה מפוארת וגם טעימה חדשה- נשמע נהדר. כשעתיים נסיעה דרום-מערבה מבוסטון הגענו לאזור היקב, הנמצא בצפון מדינת ניו-יורק.
השטח של היקב ענק ומכיל, בין היתר, מחסנים, כנסייה שהועברה בשלמותה מהכפר הסמוך (רק כי הבעלים חשק בה) ומסעדה צרפתית (יש להקדיש כשעתיים לארוחה המסורתית). את הסיור ערכה מדריכה מבוגרת וחביבה. בהתלהבות מעושה היא ערכה לנו סיור בחלק החיצוני של היקב ואז ירדה איתנו למרתפים. המרתפים עצומים וההיסטוריה של המבנה מרשימה. אולם, הם ריקים ושוממים! רוב החביות שמאכלסות את המבנה התת קרקעי ריקות, ומספר החביות שבאמת מלאות בנוזל היה מבייש אפילו יקב בוטיק קטנטן בישראל. המדריכה עסקה בעיקר בלמכור את המקום כגן ארועים "פה עשינו חתונה ממש יפה.. כאן עשו מסיבת רווקות מיוחדת.. כאן אפשר להזיז את החביות לצדדים ולשים נרות ולעשות טקס בר מצווה.." להזיז את החביות? באמת?? התובנה שלנו מהסיור הייתה שהיקב עסוק יותר באירועים ופחות ביין, תובנה שרק התחזקה בטעימות.
 |
| המרתפים ביקב Brotherhood משמשים בעיקר כמוזיאון |
ישראלים כמו ישראלים, ביקשנו בכל זאת לטעום. ואכן קיבלנו טעימה, בכוסית פלסטיק מעציבה. היין היה טעים, מתקתק, חביב וקליל (14%) ולבסוף רכשנו אותו (הוא נפתח כשבוע וחצי מאוחר יותר בשולחן המשפחה, והתקבל בשמחה גם בקרב אלו שלא חובבים אלכוהול כלל). מיותר לציין שיצאנו מאוכזבים מהיקב ומהמחסור הבולט ב Ice Wine, בשבילו הרחקנו עד ניו יורק (Imbibe, אנא בדקו את המקורות שלכם!). אחרי נשנוש פיצה שומנית על צלחות נייר אצל האיטלקי המקומי, עשינו דרכנו ליעד הבא – מדינת פנסילבניה.
לאזור פילדלפיה הגענו יחסית מאוחר, וכל שרצינו היה לאתר מלון נעים במחיר סביר. מאחר וידענו כי מלונות בתוך העיר יעלו הון, חיפשנו מלון בפרברי העיר, ולא חסרים - ראינו מגוון מוטלים קטנים. בחרנו במוטל אחד שנראה די מעופש, כשעל השלט בכניסה היה כתוב 40$ ללילה. מגרש החניה של המוטל היה עמוס לעייפה. בכניסה, מאחורי חלון זכוכית, עמד בחור מבוגר נטול שיניים. עלות ללילה שאלנו- 60$. כשציינו שבחוץ כתוב שהעלות היא 40$, הבחור ענה בנונשלנטיות "40$ לארבע שעות". אחרי שהקאנו קצת בתוך הפה של עצמנו, הודינו לו וברחנו. במוטל הבא שנכנסנו אליו גם כן העלות הייתה 60$, אך שם חלון הזכוכית היה פתוח ולבחור השמנמן בקבלה היה סט שיניים מלא. החלטנו להישאר. אחרי החלפת מספר חדרים שהריחו מעשן סיגריות, יצאנו לפילדלפיה.
על הבאר, Euology, שמענו מאחר מחברי הפורום של תפוז (תודה puppet). הפאב ידוע בתפריט בירות בלגיות עשיר ומגוון. התפריט היה כה עשיר שהרגשנו קצת אבודים וביקשנו המלצות מהברמן. הבירות היו נחמדות (Leaping Frog Imperial Stout ובלגית חיטה כלשהי), האווירה הייתה של באר תל אביבי מצוי, הנשנוש היה צ'יפס בלגי רחב ספוג שמן. לאחר כשעה מיצינו את המקום ושמנו פעמינו למלון.
בבוקר המחרת קמנו לעולם מלא שלג. התכנון המקורי היה לחזור שוב לתוך פילדלפיה ולבקר שתי מבשלות בעיר- Yards ו-Dock Street. למרבה הצער, לא הצלחנו לתאם את הביקור איתם מראש. הפסד שלהם. החלטנו בצעד ספונטאני לנצל את הדרו של מזג האוויר ולנסוע קצת ל- Country side, לנקות את הראש ולהתרענן קצת הרחק מאדי אלכוהול. כיוון כללי- מחוז Lancaster, או בשמו הפחות פורמאלי – איפה שהאמישים (Amish) גרים.
 |
| הנוף של מחוז לנקסטר |
האזור עצמו כפרי נופי ומהמם, בעיקר כשהוא מושלג. יש כמה כבישים ראשיים שחוצים את העיירות המקומיות, על שמותיהן הביזאריים "Bird in Hand" ו-"Intercourse"(!) הן שתי דוגמאות מייצגות. בתוך העיירות יש מישמש של בתים אמישיים ובתים "רגילים", כרכרות לצד מכוניות, מכוניות לצד חבלי כביסה, ושפע של חנויות שמוכרות את התוצרת המקומית וה"אותנטית". התחנה הראשונה שלנו הייתה מרכז המבקרים, שהתגלה כמאוד ידידותי למשתמש, ואחז בכשלושים אלף פלאיירים של מלונות, אטרקציות וכדומה, בהערכה גסה. למרבה ההפתעה, גילינו שבארץ האמישים יש שפע של מזקקות, מבשלות ויקבים. סימנו לנו כמה ויצאנו לדרך.
 |
| האמישים לא משתמשים בחשמל, אין מייבש ולכן הם תולים את הבגדים בחוץ גם בחורף |
התחלנו ב-Lancaster Brewing Company, שם נאמר לנו שהמבשל כבר מזמן הלך הביתה (השעה הייתה בערך 1 בצהרים), ובאופן כללי צריך לתאם איתם סיורים מראש. יצאנו חזרה לשלג ונסענו למבשלה הבאה ברשימה, "Bube's Brewery". פאב-מבשלה קטנטן שמקורותיו טמונים ב-1876 והוא עדיין ממוקם באותו המבנה ההיסטורי. גם כאן מדריך הסיורים כבר מזמן עזב הביתה לעיסוקים אחרים, אך הברמנית החמודה במקום התנדבה לעשות לנו סיור, ואף פתחה לנו את הדלת הסודית לעליית הגג. כן כן, עליית הגג, בה מאוחסן הציוד המשמש את המבשלה כיום, לצד ציוד ששימש אותה לפני 100 שנה ויותר. יש שם אוסף מרשים של ענתיקות מרתקות, כולל מזקקה קטנטנה שכבר עשרות שנים רבות לא בשימוש ("Attics of the world unite" כל הזכויות שמורות לרם).
 |
| חבית ישנה בעליית הגג של מבשלת Bube's |
 |
| מזקקה ישנה בטח עם עבר מפואר |
Maibock וריאציה של סגנון ה Bock הינו לאגר חזק (7.2%–6.3% ABV) אך מעט בהיר יותר ובעל יותר כשות מסגנון ה Bock המסורתי. ה-Maibock של Bube's אמנם טיפ-טיפונת חלש יותר (אלכוהולית) מהנדרש מהסגנון, אך זו בירה כיפית: לחמית, דיבשית ומאוזנת על הצד המתקתק. הטעימה התחילה על רגל ימין.
Bube's Pauline's Belgian Rose, 7% ABV
בלונד בלגי עם זרעי כוסברה ופקעות וורדים. בירה דבשית, פרחונית, ומעט חמצמצה. המתיקות מאופקת והפיניש דיבשי ופרחוני. בירה טובה.
אייל אדמוני על סטרואידים. הסגנון אמריקאי עם ניחוחות של ליצ'י והדרים לצד ניחוחות לחם. האיזון בין הלחמיות לכשות (Citra?) מצויין והבירה נהדרת.
סטאוט אירי, גינסי, בעל גוף קל וטעמים קלויים (עד שרופים) של קפה שחור ולחם. שוב בירה טובה.
מקור סגנון זה (Gose) טמון לפני מעל ל-1000 שנה בעיירה גרמנית בשם Goslar, דרכה עבר נהר ה- Gose שעל שמו קרוי הסגנון. אחד ממקורות הפרנסה של עיירה זו היה כריית מלח אשר חילחל למי התהום והמליח אותם ומים אלו בתורם שימשו להכנת הבירה. מדובר על בירה מלוחה וחמצמצה (בעקבות שימוש בבקטריה לאקטית) העשוייה מלפחות 50% לתת חיטה והשאר לתת פילזנר (בד"כ 60:40) ומתובלת בכשות וזרעי כוסברה.
הגרסה של Bube's מלוחה מאוד (מדי) עם גוף קל, חמיצות טובה, לחם והמון לימון (וגרידת לימון). סה"כ נהנינו מהבירה הלחמית-לימונית והקלילה, אם כי המליחות הגבוהה הקשתה על שתייתה.
הליינאפ של Bube's העיד על מבשל כישרוני ואקספרימנטאלי מאוד, אקספרימנטאלי כל כך שרוב הבירות ששתינו לא מופיעות אפילו ב RateBeer למרות רשימה של מעל ל-50 בירות שונות. ביקור במבשלה מומלץ בחום!
משם המשכנו ל Twin Brook Winery. יקב קטן בלב איזור האמיש, במקרה הגענו ביום החופש של היינן ואשתו, אך למזלנו הם השאירו במקומם סבתא חביבה, שגנחה מעט כשנאלצה לעטות על עצמה כמה שכבות מעילים בכדי לעשות לנו סיור ביקב.
 |
| הכניסה ליקב |
הסיור היה קצר ומעט מאכזב, אך אז הגענו לטעימה. בתפריט היו מספר יינות ששמענו עליהם אך לא יצא לנו לטעום בעבר, כגון פינו גריג'יו, ויינות שאפילו לא שמענו עליהם, כגון Cayuga. את היינות המתוקים טעמנו עם שוקולדים תואמים (חלב ומריר), מרבית היינות היו מאוד מוצלחים, בעיקר המתוקים. אבל, הבית שלנו כבר מוצף בכאלו (במיוחד אחרי הביקור ביריד היקבים הבייתים המוצלח ביקב שורק). לכן, בחרנו לרכוש רק את ה-Cayuga, שהוא יין חצי יבש. אם במקרה יוצא לכם להגיע לשם, תבקשו לטעום גם את הפרמז'ן, חלומית. הסבתא החביבה סיפרה לנו כמה נעלבה בפעם הראשונה שאחד הטועמים ירק את היין שטעם לכלי זכוכית. די בסיפור הזה בכדי להבהיר את סוג האוכלוסיה שפוקד מקומות אלו..
את הערב, שבמקרה היה גם ערב פסח, העברנו במסעדה Bird-in-Hand Family Restaurant, עליה המליץ הבחור בקבלה של המלון. אם אתם באזור, עשו לעצמכם טובה- דלגו עליה. למחרת, אחרי סיבוב נוסף בין השדות ורכישה בחנות HomeBrew מקומית, יצאנו לדרך ליעד הבא, מדינת Delaware, שנמצאת כשעתיים וחצי נסיעה מלנקסטר. מדינת Delaware, היא המדינה ה-כמעט הכי קטנה בארה"ב (מעט קטנה יותר מישראל), והיא לא נמצאת ב To-Do List של אף תייר ממוצע. למה אנחנו החלטנו לבקר בה? במילה אחת- Dogfish. ועל כך, בפוסט הבא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה