יום ראשון, 11 באפריל 2010

וויסקי לייב לונדון 2010 - הערב הראשון

החלום של כל חובב וויסקי הוא להגיע לוויסקי לייב.
וויסקי לייב הינה תערוכת וויסקי נודדת אשר מארגן "וויסקי מגזין", כשמו כן הוא -  ירחון הוויסקי  הנחשב ביותר (בפועל, הוא לא ממש ירחון כי הוא מודפס רק שמונה פעמים בשנה).

כפי שכולנו יודעים, הארץ המובטחת של הוויסקי הינה סקוטלנד, בשעה שאירלנד תובעת את הכתר כארץ מוצאו של הוויסקי (וויכוח ישן שכנראה לא יוכרע לעולם). אך המגזין מוצאו באנגליה.
לענייננו, השנה וויסקי לייב חוגג עשור להיווסדו, ולכבוד המאורע החלטתי לחגוג עמו את יום ההולדת בלונדון (או לכבוד סיום סמסטר א' ועם מעט מזומנים בחשבון הבנק), טלפון קצר לבן דודתי וכרטיסי הטיסה שלנו חיכו לי במייל כבר יום אחרי.

האירוע המדובר התרחש ב26-27 בפברואר במועדון (לא, לא דיסקוטק) שנקרא”The Hurlingham Club”  מדובר במועדון סופר אקסקלוסיבי עם מגרשי טניס, נחל מיובש ואווירה של אוליגרכיה אנגלית.

הערב הראשון (שישי בערב) עלה למזמינים דרך האתר 55 פאונד (60 בכניסה) והייתה בו אווירה רגועה ונינוחה. אם כי המקום שידר יוקרה לא הורגש הניכור הצפוי בדרך כלל במקומות שכאלה. טוב , נו, כולם היו שתויים... אז כמה פלצני זה כבר יכול להיות...
המקום עוצב קצת כמו יריד הי-טק באוניברסיטה עם שולחנות לבנים לכל מזקקה או מקבץ מזקקות כאשר פוסטרים של המזקקות והוויסקים המוצגים הוצבו מאחור. אמנם העיצוב שידר מודרניות, אך באירוע שכזה ניתן היה לצפות לעיצוב שישדר יותר יוקרה והשקעה. המאפיין המרכזי בוויסקי אשר מתהדר במאות שנים של היסטוריה צריך היה להתבטא בדגש עיצובי שיעיד על המסורת העשירה. למרות כל זאת, לוויסקי יש את אותו הטעם גם כאשר הוא נטעם משולחן לבן מתקפל וגם כשהוא נטעם משולחן עץ מלא...

התחלתי עם האירים בדוכן של מזקקת Cooley שמזקקת מספר מותגים:

 Tyrconnell Madeira finish
אף: פירותי עדין ומדהים.
בפה: קצר מתקתק, קצת שטוח לטעמי, אכזבה לעומת האף המדהים.
פיניש: קצר.
תכלס: מאלט בינוני, ציפיתי ליותר מחביות המדירה.

Kilbeggan 15 years old
אף: פירותי נעים.
בפה: גוף בינוני, פירותי כמו באף ומורכב – אהבתי מאוד.
פיניש: בינוני באורכו.
תכלס: אהבתי מאוד.

Connemara sherry finish
אף: ריח כבול עדין מאוד.
בפה: קריספי עם כבול נעים ולא תוקפני.
פיניש: כבולי עדין ובינוני באורכו.
תכלס: למרות שהוא האירי הכבולי היחידי, אני לא ארוץ לקנות בקבוק, אבל תמיד אשמח לכוסית.

משם המשכתי ישירות לדוכן של יאמזקי בכדי להשלים את הטעימה שהתחלתי בבית (עם תומר ועידו) של הוויסקי היפני. בטעימה השוונו את היאמזקי 10 עם ה 12 ועכשיו הייתה לי הזדמנות לטעום את ה 18.

Yamzaki aged 18 years
אף: המון ריח של טופי.
בפה: טופי, קפה, שוקולד וקרמל. מורכב וטעים (הזכיר לי במעט את הגלנליבט 18).
פיניש: ארוך מאוד (30 שניות).
תכלס: וויסקי אדיר, מאוד נהניתי.

מזקקת ימזאקי שייכת לאחד משני תאגידי הענק המייצרים וויסקי ביפן, תאגיד "Suntory". ואין הם מסתפקים במזקקה אחת. בבעלותם גם מזקקת “Hakushu”, שם מייצרים את הסינגל מאלט בשם זה ובלנד הנקרא בשם “Hibiki”. אני טעמתי את גרסת 12 השנה שלהם, שמסתבר כי חלק מהוויסקי המרכיב את הבלנד הנפלא הזה מיושן בחביות ששימשו ליישון ליקר שזיפים יפני מסורתי. רשמיי על התוצאה לפניכם:

Hibiki 12 years old
אף: פירות יבשים.
בפה: גוף קליל ונעים (המתאים לבלנד טוב) ומאוד פירותי.
פיניש: בינוני ומתקתק.
תכלס: בלנד פירותי להפליא, כנראה בהשפעת הליקר שזיפים היפאני.

זה השלב בו הבלבול הכה בי. לאן ללכת? מה הדוכן הבא? כל כך הרבה אפשרויות...
בן דודתי היקר עומד ליד גלנדרונך – יאללה גלנדרונך !!!
בדוכן של גלנדרונך הוויסקי הראשון שהתחלנו איתו היה דווקא בנריאך (אשר בבעלותם). הבחור בדוכן שהיה נחמד מאוד ומקצועי התחיל איתו וכנראה לא במקרה.

BenRiach 16 years old
אף: פירותי עדין.
בפה: פירותי נעים מעט טעם של למונגרס בסוף.
פיניש: בינוני.
תכלס: טעים.

המשכנו עם הגלנדרונך 18 שדרך אגב גם הוא וגם ה 15 מיושנים בחביות שרי כבר מהיום הראשון.

Glendronach 18 years old
אף: פירותי עם רמזים למליחות.
בפה: גוף מלא, המון פלפל בטעם, ממש הרגשה חריפה של פלפל המלווה עם מליחות נעימה. פרופיל טעם שונה מכל מה שהכרתי.
פיניש: פלפל שחור גרוס טרי, מעולה.
תכלס: וואו, וויסקי מיוחד בטירוף, מלא בטעמים ומורכב, יצירת אומנות.

בהמשך השיחה כשלחברי החדש (הבחור מהדוכן) התברר שאני חובב גדול של כבול הוא מיד מזג לי כוס מהוויסקי הבא ושאל אותי לדעתי.

Birnie Moss
אף: הריח הזכיר לי את הריח שעולה באוויר כשנוסעים ליד החירייה כאשר שורפים את הזבל בה, או עוברים ליד מקווה ישראל עם ריח הרפת באוויר.
בפה: גוף עדין עם תקיפות של וויסקי צעיר, חומר חיטוי, דשן, ריסוס נגד חרקים.
פיניש: טוב נו... החירייה פשוט מסרבת לעזוב את הפה.
תכלס: כבול צעיר ולא מרוסן שמחכה לעוד זמן בחבית.

דעתי הייתה כפי שרשמתי (את רשמי הטעימה כתבתי לפני המשך השיחה איתו) ואז אמרתי לו שמדובר בוויסקי ממש צעיר, כבולי וטוב אבל צריך עוד זמן חבית כדי להתאזן. הוא חייך ואמר לי כי הוויסקי באמת מאוד צעיר , רק 3.5 שנים בחבית בעל 33 ppm של כבול ובוקבק ב 48% אלכוהול. תודה לך Alistair Walker, הייתה טעימה חוויתית ביותר.
 
משם המשכנו לאכול. קיבלנו 4 ואוצ'רים לאוכל והמטבח הוציא מנות גורמה קטנות ונהדרות של נקניקיות חריפות בפירה, עוף ברוטב קארי על מצע אורז, שרימפסים על מצע משהו לא מוגדר, פסטה עם פטריות ועוד.
קייטרינג ברמה הגבוהה ביותר, אני יכול לערוב לכך. ארבעת הוואוצ'רים בהחלט לא הספיקו. במיוחד כי היה כל כך טעים :-).

המגוון של Fuller's
ממשיכים לאלכוהול, הפעם עם בירה. אמנם היה זה פסטיבל בירה מזוקקת אבל מבשלת גריפין הגיעה והציגה את הבירות של Fuller's המעולות המיוצרות אצלה. ביניהן יש את ה  London Pride , London Porter וה Honey Dew  המוכרות.


אני התמקדתי בשתי בירות :
Vintage Ale 2007
אף: מתקתק נעים.
בפה: מתקתקה, בעלת גוף מלא, מעט כשות אך מורכבת בטירוף. משחק טוב בין פירותיות למאלטיות הממלאות את חלל הפה.
פיניש: בינוני  באורכו.
תכלס: כמבשל בירה, אני חייב לומר "כל הכבוד!". כשותה בירה - הבאתי בקבוק בחזרה איתי לארץ, מה שמדבר בעד עצמו. השימוש בכשות בבירה הזו הינו עדין מאוד והמרירות בה קיימת אך בכדי לאזן את המתיקות. היכולת של המבשלה להגיע למשחק כל כך מורכב של טעמים עם שימוש במעט כשות (כך אני מעריך) הוא בהחלט יוצא מן הכלל.

Brewer's Reserve
לדברי המטעים ייושנה בחביות של גלנמורנגי בנות 30 שנה. כן כן, אחרי שהוציאו את הנוזל יקר הערך הכניסו לתוכו בירת אייל והתוצאה לא רעה בכלל:
אף: דבשי נעים.
בפה: יבשה וקריספית.
פיניש: בינוני.
תכלס: נחמדה אך חיוורת אל מול הווינטג אייל. 


חזרה לוויסקי. הדוכן האחרון בו ביקרנו באותו הערב היה של Whyte & Mackey שבו הציגו גם את המאלטים: The Dalmore, The Isle of Jura.
ריצ'ארד פטרסון על הכיסא
היה זה דוכן תוסס במיוחד, בעיקר כי Richard Paterson המאסטר בלנדר של וויאט אנד מקי הוא טיפוס צבעוני מאוד. הגענו לדוכן כשהוא עומד על הכיסא ומזמין את כולם לטעימה קבוצתית של הג'ורה פרופסי.  בסיומה חולקו לנו סוכריות ליקריץ (מה שקראנו לו בעבר "זנב סוס"). הסוכריות השתלבו מעולה עם הפיניש הכבולי של הוויסקי.

Jura Prophecy
אף: ריח כבולי מעולה, חירייה ברקע.
בפה: גוף בינוני, כבול ממלא את הפה. 46% האלכוהול מורגשים חזק.
פיניש: כבולי ארוך שהלך בנז עם הליקריץ.
תכלס: נהניתי.

Jura 16 years old
אף: כבול ורפת.
בפה: גוף בינוני, כבול מורגש חזק ואז הרפת חוזרת לביקור, טעים.
פיניש: ארוך ומהנה מאוד.
תכלס: וויסקי טוב, בהשוואה לוויסקי כבולי אחר בן 16, הלגוולין, הג'ורה יותר כבולי ופחות מאוזן.

Whyte & Mackey 30 years old
אתחיל בלציין כמה נהניתי מהעובדה שהוויסקי הזה נשפך לכוס שלי, אפילו בלי שביקשתי. זה לא מובן מאליו להטעים יצירה כל כך מבוגרת ואף לא לבקש וואוצ'ר עליה.
אף: מאלטי עם עץ ברקע.
בפה: גוף בינוני, הרבה פירות יבשים ומאלט.
פיניש: הפירות לא עוזבים את הפה, ארוך ארוך.
תכלס: מעולה, כפי שכתבתי, "יצירת אומנות".

לקינוח נמזג לנו ליקר וויסקי בשם Glayva, לשמחת בן דודתי (שלמען האמת מעדיף ליקר וויסקי על פני הדבר האמיתי).

Glayva
אף: מאלטי פירותי.
בפה: גוף מלא, מתיקות עדינה, מאלט ואניס מורגשים מאוד.
פיניש: פירותי אניסי ארוך.
תכלס: "מעולה ברמות אחרות" כך רשמתי בפנקס הטעימות שקיבלתי...

אחרי התלהבות רבתי של שנינו, בן דודתי שאל מיד כמה זה עולה, לא חיכה רגע ודרש לקנות בקבוק. המטעימים בדוכן התנצלו ואמרו שהוא לא למכירה בחנות. ביקשנו לקנות בכל זאת בתואנה (שהיינו בטוחים בנכונותה והתבררה כלא נכונה) שלא נוכל למצוא את הליקר בארץ, ואנו חייבים להביא בקבוק לחברים שיטעמו. אחרי כמה רגעים בהם המטעימים החליפו מבטים עם ריצ'רד פטרסון, הם הגישו לנו את הבקבוק מתנה... את החיוך המטומטם של בן דודתי לא אוכל לשחזר על הדף אבל האמינו לי שהיינו מרוצים, והודינו להם בערך מליון ואחת פעמים.
 
ריצ'רד פטרסון עם הידיים באוויר

סיום נהדר ליום בלתי נשכח... מתנדנדים ומאושרים חזרנו הביתה (אהה.. אופס, למלון) ואת קורותינו ביום המחרת אפרט בפוסט המשך. אני משער שאם הגעתם וקראתם עד כאן אתם בוודאי מותשים...
אז מה היה ביום שבת (preview)?? ביקור בדוכן של ענק הוויסקי היפני nikka, אספר לכם איך שפכתי וויסקי בן 25 שנה וטעימה של הסינגל מאלט השוודי היחידי Mackmyra בין שלל מאלטים אחרים...

אתם יכולים לקרוא על יום שבת כאן: וויסקי לייב היום השני


2 comments:

  1. אחלה של פוסט.
    גם כפיר ידידי היה שם ונשמע שהיה פשוט מצוין.
    מצפה לחלק 2.

    את ההתרשמות שלו תוכל לקרוא פה (באנגלית) : http://bit.ly/cptBWa

    השבמחק
  2. תודה, בטח שקראתי את הפוסט של כפיר על היום השני של התערוכה, ובדיוק פירסמתי גם כן את התרשמותי מהארוע באותו היום.

    השבמחק