יום שני, 24 בפברואר 2014

וויסקי לייב ישראל, מה מחכה לנו שם?

כששמעתי על כך שנפתחת תערוכת וויסקי לייב בארץ התרגשתי מאוד (נמרוד), החוויות מהתערוכה בלונדון עדיין חזקות בזיכרוני, ועברו כמעט 4 שנים.

רוצים לדעת איך היה בוויסקי לייב לונדון?


שמועות החלו להתרוצץ בין חברים והמידע על הצפוי בתערוכה הגיע מפה לאוזן... לכן פניתי לתומר גורן, הרוח החיה מאחורי התערוכה ואדם רב פעלים בתחום האלכוהול בארץ, בכדי לברר מיד ראשונה מה צפוי לנו באירוע החלוצי הזה, שסוף סוף הגיע לארצנו הקטנה.


בעקבות החששות שריחפו להם באוויר ורצוני לעזור לתיאום הציפיות בין האורחים לייזמי התערוכה, ביקשתי ממספר חברים לשלוח את השאלות המסקרנות אותם ביותר.
להלן השאלות ותשובותיו של תומר עליהן (הדברים מובאים כלשונם)


תומר התחיל את המייל שלו בהקדמה:
"אני עונה לא מתוך רצון לרצות מישהו אלא מתוך כוונה לתאם ציפיות, שמראש אני אומר לכם שלא יספקו אתכם. יש לנו הרבה מאוד מגבלות בהרצת התערוכה הזו בארץ ואנחנו באמת משתדלים לעשות את המיטב אך לפעמים - ללא הועיל. יש דברים שתכננו באופן שונה אך הנסיבות הובילו אותנו לאיך שזה עומד להיות... הרצון שלנו הוא טוב, הוא להחיות קצת את התחום בארץ, שיתפוס תאוצה ושיותר אנשים יתחברו למשקה המדהים הזה."

1. האם כרטיס הכניסה כולל כוסות טעימה (גלנקירין)? באם כן, האם הן ממותגות?
"כרטיס הכניסה כולל כוסות גלנקיירן ממותגות."

2. פינוי יומיים שלמים לצורך התערוכה עלול להיות כרוך במאמץ רב לרוב האנשים. לכן, ההחלטה על כמה חופש לקחת, ובאיזה מועד ושעות, מתבסס על אירועים שונים שיתרחשו במסגרת התערוכה. מתי תתפרסם תכניית התערוכה על מנת שניתן יהיה לתכנן את הזמן בהתאם?
"אני מניח שאתה מתכוון ל- MASTERCLASSES, זה תלוי בחברות המציגות שיעבירו אלינו את הסדנאות שהם רוצים לעשות. היה צריך כבר להתפרסם ואני מניח שבימים הקרובים זה יתפרסם. הסדנאות יעלו 20 ש"ח."
בינתיים התפרסמה תכניית הסדנאות, ניתן להירשם לסדנאות בקישור הזה.

3. כמה סדנאות (master class) מתוכננות בתערוכה? והאם יגיעו אורחים מחו"ל להעביר את הסדנאות?
"כרגע מתוכננים שני אורחים מחו"ל - נציג של מקאלן והמאסטר דיסטילר של מילק אנד האני. הם שניהם מתוכננים להעביר סדנאות. אני מניח שסה"כ הסדנאות יהיו בערך 4 ביום, של כחצי שעה עד 40 דקות כל אחת."

4. האם במסגרת התערוכה תהיה החשיפה של מזקקת אראן בארץ?
"שקד זרקו לנו שאולי הם מתכננים להפתיע עם זה אך זה לא  משהו שמוצהר ולכן כרגע אני נאלץ לאמר - לא. אני מאוד מקווה שהם יציגו את אראן בסוף."

5. האם יתקיימו אירועים "למתקדמים" במסגרת התערוכה? אם כן אילו אירועים?
"לא מתוכננים אירועים מעבר לסדנאות (למתחילים) והתערוכה עצמה. כן מתוכנן אירוע יח"צ של חברה כלכלית כלשהי, אבל זה לא אירוע למתקדמים."

6. מה ההבדל במבחר/סוגי הוויסקי בין המתחם הרגיל למתחם ה VIP?
"במתחם ה- VIP יהיו כ- 30 וויסקים שהבאתי במיוחד לתערוכה מחו"ל. לכם לא הייתי ממליץ על כרטיס VIP. הוא גם כולל כיבוד קל במהלך התערוכה."

7. האם יחולקו בקבוקי מים בתערוכה? באם יהיה צורך נוסף, האם ניתן יהיה לרכוש בקבוקי מים במתחם?
"יהיו מים שאנחנו נספק למציגים בבקבוקים גדולים בכדי שיתאפשר לשטוף את הכוסות. בנוסף יהיה היכן לרכוש בקבוקי מים קטנים."

8. האם יוצגו ביטויים מבוגרים של המזקקות השונות (16-30 שנה)?
"אני מניח שלמעט הפתעות פה ושם, הוויסקים שיוצגו יהיו הוויסקים שמיובאים לארץ."

9. מהו שוויו של קופון? האם קופון אחד יספיק לטעימה של סינגל מאלט בסיסי? כמה קופונים ידרשו לטעימה של סינגל מאלט בדרג הביניים (16-18 שנה)? כמה קופונים ידרשו לטעימה של סינגל מאלט מבוגר (21-30 שנה)?
"קופון עולה 5 ש"ח. 3 מקבלים עם הכרטיס כניסה (גם עם הזמנות). החברות יוכלו לתמחר את הוויסקים לפי ראות עיניהן כשההמלצה שלנו היא על קופון אחד לוויסקים הבסיסיים, 2 לוויסקים בני 12 שנה בערך ו- 3 לוויסקים יותר ישנים. הטעימות יהיו של כ- 20 CC."

10. האם עישון יהיה מותר במתחם היכל התערוכה? ואם כן, היכן?
"לא יתאפשר לעשן במתחם התערוכה אך ניתן יהיה לצאת ולהיכנס באמצעות חותמת ביציאה. יש רחבה מחוץ לגלריה וניתן לעשן בה."

11. האם ה"מילק אנד האני" הולכים להטעים בתערוכה, ואם כן, אילו תוצרים?
"מילק אנד האני - כנראה יוטעמו אבטיפוס לליקרים, בעיקר בכדי לקבל את רשמי הציבור והערות. זה עוד לא סופי."

12. האם התערוכה תספק מענה גם לחובבי הוויסקי האמריקאי (ברבן/וויסקי שיפון)?
 "וויסקי שיפון לא יהיה. המותגים הם המותגים שמופיעים בדף המציגים באתר."

13. האם תהיה מכירת וויסקי בתערוכה?
"תהיה חנות של בקבוקי וויסקי בתערוכה. התמחור הוא על החברות המציגות."

14. האם יהיו בקבוקי וויסקי מיוחדים שיגיעו לארץ ספציפית לתערוכה?
"לא יהיו ביקבוקים מיוחדים שיגיעו במיוחד לתערוכה."

תומר סיים את המייל במילים הבאות:
"לסיום... חשוב לי, כאחד שמתפרנס מתחום האלכוהול והוויסקי, לקדם פה תרבות כלשהי וחשוב לי לאפשר לאנשים שאוהבים וויסקי אך שותים רק מותגים מוכרים - להכיר קצת יותר מהמגוון שמגיע היום לארץ.
רצינו מאוד להביא מזקקות מחו"ל, אך גם אלו שכבר רצו להגיע, והן לא רבות כי השוק בארץ לא מפתה, נתקלו בבעיות מכס. רק היום קיבלתי מייל מוויסקי לייב, ששלחו לי 60 בקבוקים לתערוכה וקיבלו את החבילות שלהם בחזרה כי המכס לא היה מוכן להכניס אותן לארץ... כולכם מוזמנים ליהנות מאירוע וויסקי, אוירה טובה וקצת מינגלינג עם אנשי התעשייה בארץ."

פרטים נוספים:
תאריכים: 5/3-6/3/2014 (ימים רביעי – חמישי)
שעות פתיחה: 12:00-21:00
כרטיסים: 119 ₪ ליום / 199 ליומיים. 199 VIP ליום / 339 VIP ליומיים.
הרשמה לקהל המקצועי: בקישור הזה.
כתובת: גלריה מאירהוף, רחוב דובנוב 8, ת"א.



יום ראשון, 16 בפברואר 2014

הסינגל מאלט שלנו בעין ביקורתית

שנתיים וחצי עברו מאז הכנו את הסינגל מאלט הישראלי הראשון. לאורך תקופת היישון עקבנו בדריכות אחר התפתחותו וכשמלאו לוויסקי שנתיים פרסמנו את רשמי הטעימה שלנו, על מנת שגם אתם תוכלו לעקוב איתנו אחריו.

אם שכחתם את סיפור הכנתו: הסינגל מאלט הישראלי הראשון
רוצים להיזכר ברשמי הטעימה שלנו? הסינגל מאלט כבר בן שנתיים

הטיית האישוש* הינה תופעה פסיכולוגית המתארת את הנטייה לחפש, לזכור ולפרש מידע  המאושש את תפיסותינו הראשוניות, ובמקביל להתעלם או לייחס משקל נמוך לממצאים הסותרים אותן. 
מכאן, מכיוון שהתפיסה הראשונית שלנו את הוויסקי שהכנו הינה חיובית (בעקבות הרצון העז שלנו ליצר וויסקי איכותי), כשאנו טועמים את הסינגל מאלט שהכנו - אנו "משוחדים", וכך גם רשמי הטעימה שלנו. לכן, בכדי לקבל ביקורת אמיתית על הוויסקי, הבנו כי רצוי לשלוח אותו לאנשים שאינם קשורים אלינו ויתייחסו אליו כמו אל כל וויסקי אחר שהם טועמים.


בעזרתו של יואב גלבפיש, בלוגר וויסקי** וחבר יקר, שלחנו דוגמיות מעבר לים למספר בלוגרים אותם מעולם לא פגשנו ולא היה לנו קשר עימם. המטרה הייתה כי הם יטעמו את הוויסקי באופן עיוור (ללא ידיעה איזה  וויסקי  הם טועמים) ויחוו את דעתם.

לפני שנציג את תוצאות הטעימות,  נזכיר לכם באיזה וויסקי מדובר, בכדי שתוכלו בעצמכם לשפוט את רשמי הטעימה של הבלוגרים - אל מול הנוזל שהיה להם בכוס.

הסינגל מאלט הישראלי הראשון: הוויסקי בן השנתיים וחצי התיישן במשך השנתיים הראשונות לחייו בשילוב של אלון אמריקאי וצרפתי, ובחצי שנה האחרונה עבר פיניש בחבית רום (בה התיישנו מספר בצירים של הרום שלנו). הוא בוקבק לטעימה ב 50% אלכוהול.

הסינגל מאלט הישראלי הראשון בגיל שנתיים וחצי

רשמי הטעימה הראשונים שהגיעו היו של טום תומסון, בלוגר סקוטי מוכר, שמאז אפריל 2012 העלה מעל ל-600  פוסטים ומעל 350 רשמי טעימה של סוגי וויסקי שונים.   
אתם מוזמנים להתרשם מהאתר שלו כאן: Toms whisky reviews

כשטום העלה לפייסבוק את הפוסט הוא כתב את את הטיזר הבא שעשה לנו חם על הלב:

If this is a sign of things to come, then Israeli whisky is going to be damn good

ההקדמה בבלוג מובאת כלשונה,

On a recent trip to Scotland my good friend Yoav (@yoavgel) brought me a little mystery sample. 
Tasting blind, my notes below, i was really impressed and even more so when I discovered this was a 2.5yr old Israeli Spirit (not quite whisky yet) matured in a Rum cask. 
Made by the Rosenblatt Brothers (Hebrew blog but use google translate) this shows fantastic potential as I would happily have bought a bottle of this now. 
Keep up the good work guys, I really am looking forward to seeing this when it's actually bottled.


רשמי הטעימה עצמם:

Upon opening:  Oh wow fruity but very familiar
Nose: Sweetness, demerera sugar & treacle scores with a very familiar feeling. An underlying maltiness & hints of Xmas cake spices with a gentle hint of acetone in the background.
Taste: sweet & spicy demerera sugar & cough medicine with nutmeg.
Finish: Nutmeg and cough Medicine.

Thoughts: mystery dram is unusual fruity and familiar...(Here I revealed what's is it):  Wow yeah a cracker. It's the rum that's familiar. It's lovely. Needs a little longer but not much its' lovely.

אתם מוזמנים להתרשם מהפוסט כאן: 2.5 Year old rum cask whisky

רשמי הטעימה של טום מראים את ההשפעה החזקה של פיניש הרום על הוויסקי. הוא מציין כי לוויסקי דרוש עוד מעט זמן להתפתחות- אנו מסכימים עם כל זאת ומתכננים לבקבקו עוד כחצי שנה, כשימלאו לו 3 שנים. תודה לטום על חוות הדעת הכנה, שמחנו לקרוא.



לאחר מכן, התקבלו רשמי הטעימה מזוג בלוגרים סקוטיים (קירסטי וסטוארט) הכותבים יחדיו בלוג חדש יחסית בשם WhiskyCorner. בבלוג, כל אחד מהם מציג את חוות דעת האישית, וניתן להתרשם מדו השיח בין חוות הדעת השונות.
אתם מוזמנים להתרשם מהבלוג שלהם כאן:  WhiskyCorner.co.uk

להלן רשמי הטעימה:

Blind Tasting of Israeli Whisky
We were, very kindly provided with a mystery sample from our good friend Yoav (@yoavgel) to taste blind.

Kirsty’s Notes 
Nose: Initial big rum hit, then in comes tangerines, honey, freshly mowed lawn, fresh mint but sweeter, like candy canes, vanilla marches in next, with a burnt toffee edge with a black pepper zing at the back.
Palate: Totally different on the palate, I was pretty sure from the nose it was rum, but changed my mind now, quite a gentle heat, dissipates quickly, bitter, almost sour, creaminess, pepper and cloves, little ginger, green apples, with a softer stewed pear, slight acetone taste as it starts to finish. Robust, chewy, and slightly drying.

Guess at the abv 47%, definitely rum cask, age is either going to be really young or really old.  I’m going guess at about 22yo.

Stewart’s Notes
Nose: Orange boiled sweets, hint of chocolate sauce, slight boiled milk.
Palate: orange sweets, hot, new leather shoes, slight spice, salt and pepper and honeyed apple.

Guess at the abv 51.6%, bourbon cask, finished in rum, age 17yo.

Observations
We both agreed that the nose and the palate do not match, but this was a really enjoyable dram.  Stewart in particular was a very big fan, so much so we agreed we would not finish the sample as it was so good.  We would both definitely try this again and would highly recommend this.  

אתם יכולים לקרוא את הפוסט שלהם כאן: 2.5 Year old rum cask whisky

רשמי הטעימה של קירסטי וסטוארט מעידים כי הם זיהו את היישון בחבית הרום והעריכו בקירוב את אחוזי האלכוהול. הם גם הסכימו על כך שהריח שונה משמעותית מהטעם. בריח, ניחוחות הרום הם השולטים, ובטעם האלמנטים של וויסקי מופיעים. למרות שאנו מסכימים רק חלקית עם התרשמותם זו, אנו למדים על גודל ההשפעה שיש לפיניש הרום על הוויסקי. לבסוף, הזוג הניח כי הוויסקי הרבה יותר מבוגר מכפי גילו, 17 ו-22 שנה היו הערכותיהם. אמנם גם כאן לציפיות מוקדמות יש הרבה השפעה על תפיסת גילו של הוויסקי, אך עצם ההשערה כי מדובר בוויסקי כה מבוגר בטעימה עיוורת – מחמיאה מאוד. 

זה השלב להודות גם להם על הביקורת ועל רשמי הטעימה, שמחנו לקרוא.
אגב, הם גם טעמו את הרום שלנו מבציר 2010: 2010 Vintage Rum
וגם את ברנדי האפרסקים: Peach Brandy



הפוסט הזה התאפשר בזכותם של הרבה אנשים וזה המקום להודות להם: תודה יואב על כך שהעברת את הדוגמיות לטעימות העיוורות ותודה בשנית לקירסטי, סטוארט וטום על רשמי הטעימה, למדנו רבות. 



-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
* הטיות בחשיבה הינן טעויות שיטתיות שאנשים עושים בשיפוט והערכה של סיטואציות שונות. הטיות אלו נובעות מחשיבה אינטואיטיבית והיוריסטית, שמטרתה לקצר דרך ולהשקיע פחות זמן ומשאבים בהחלטות ושיפוטים יום יומיים.

**הבלוג של יואב גלבפיש, מומלץ בחום: Whisky Gospel



יום שבת, 21 בדצמבר 2013

קיץ בכוס - ברנדי קרמבולה

הניסיון שלנו עם זיקוק ברנדי מעץ הקרמבולה השוכן בגינתנו, התחיל בסוף שנת 2010. באותה התקופה עוד לא היה לנו נסיון רב עם זיקוק ברנדי מפירות שונים, והברנדי לא יצא כפי שרצינו. לימים, למדנו כי באותו הזיקוק פיספסנו את החתכים (cuts)* העדינים הנדרשים בכדי להוציא את הלב של הברנדי המיוחד הזה... 


העץ שבחצר ביתנו.
עץ הקרמבולה הגדל אצלנו בחצר הינו מזן "גולדן סטאר" (Golden star). זן חמצמץ זה מקורו בהשבחה שנעשתה בפלורידה ב-1965. העץ נותן פרי פעמיים בשנה (באביב ובתחילת החורף) והפירות מבשילים רגע לפני שהם נופלים מהעץ. כתוצאה מכך, הקטיף הדרגתי, ולכן בעייתי מאוד, במיוחד כיוון שאחוז הסוכר בפרי 'קופץ' רק כאשר הפרי מבשיל לחלוטין. למזלנו, על אף שאחוז הסוכר בפירות נמוך בדרך כלל ונע בסביבות ה 3-8%, העץ שלנו נותן פירות מתוקים יחסית עם מעל 8% סוכר - ובהתאם מעל 4% אלכוהול ביין המיועד לזיקוק.

צורת הכוכב המושכת של הקרמבולה 

הקטיף.
תחילת דרכו של הברנדי היא בקטיף הקרמבולות מהעץ. אנו משתדלים לקטוף רק את הקרמבולות הזהובות כאשר הקצוות מתחילים להשחים- כך הן בשיא בשלותם וזהו הסימן כי בקרוב הן יתחילו ליפול מהעץ. לאחר מכן, יש לשטוף את הפירות היטב, מכיוון שצורת הכוכב הכל כך מושכת את העין- גם מושכת אבק המצטבר בין צלעותיו. 

הקרמבולות מהעץ שטופות לפני סחיטה

הסחיטה.
סחיטת הקרמבולות הינה קלה ביותר מכיוון שהן עסיסיות מאוד (כמעט 90% מים). אנו מתסיסים את הנוזל עם שמרי יין לבן לתקופה של בין שבוע לשבועיים, יחד עם הקליפות, בכדי למצות את הטעמים גם מהן. התוצאה - יין קרמבולה שיעשה דרכו לזיקוק.


יין הקרמבולה.
על אף שהמטרה הסופית הייתה לזקק ברנדי, הפוטנציאל לייצור יין מהקרמבולה לא חמק מעינינו. שמרנו בקבוק אחד מהיין במשך שנה וחצי לצורך טעימה, בכדי להבין את הפוטנציאל הגלום בנוזל. 

יין הקרמבולה בכוס

היין זהוב וצלול כמעט לחלוטין. הוא מעט מוגז בעקבות הכנסה לבקבוק אחרי תסיסה יחסית קצרה ובעל ניחוח דבשי משכר. הבוקה כולל ריחות של דבש, סוכריות דבש (כאלה שהיו בקופסת פח מצופים באבקת סוכר), פירחוני, צוף וגם ירקרקות נעימה אך בולטת, הממתנת את המתיקות של הבוקה ומגדירה לצד הדבשיות את ניחוח הקרמבולה. הניחוח מתפתח עם הזמן וניתן להריח את היין שעות. בפה קיימת הרגשה יבשה, מינראלית מאוד (מינראלית מדי), גוף רזה והגזה נעימה. החמיצות משתלבת היטב ואינה אגרסיבית כפי שהיה ניתן לצפות מזן חמוץ זה, הטעמים הדבשיים והמתוקים (צוף פרחים) מממשיכים גם לפה. ליין פוטנציאל גבוה מאוד, אך מתלווה לטעם ירקרקות מוגזמת ומרירות קלה ולא נעימה... הפיניש מינראלי ויבש ומשאיר טעמי צוף לאורך זמן רב בפה.

נראה כי ניתן להגיע ליין קרמבולה איכותי ועתה עלינו לפתח מתכון שונה שיתאים ליין קרמבולה הנועד לשתייה -  את זה עדיין לא עשינו.. והפוטנציאל גדול.


בחזרה לברנדי.
הנסיון השני עם זיקוק ברנדי קרמבולה התבצע במאי 2011. בשלב זה כבר ידענו כי עלינו לשנות את שיטת הזיקוק ולכן חילקנו את התזקיק למנות קטנות לכל אורך הזיקוק השני, כדי לקבל תמונה מדוייקת של החתכים שעלינו לעשות. לאחר טעימה מדוקדקת של (כמעט) כל החתכים בנינו את הברנדי והחזקנו אצבעות - הרי נדע אם הצלחנו רק כשנה וחצי מאוחר יותר.

חלוקת תזקיק הקרמבולה למנות קטנות למען בחירת החתכים שיכנסו לברנדי  

הצלחנו.
בטעימות, עוד לפני שהברנדי נכנס לבקבוקים, כבר ידענו שיש לנו ברנדי מדהים בידיים. אורון לרנר (המיקסולוג שאתם וודאי מכירים אם אתם קוראים של הבלוג) קרא לברנדי באחת מהטעימות המוקדמות "קיץ בכוס". גם לעניות דעתנו, אין שם הולם מזה לברנדי.


היישון.
הברנדי התיישן באלון צרפתי בקלייה בינונית ולאחר כשנה וחצי עקבנו אחרי התפתחותו באדיקות. שאפנו להוציא אותו בנקודה בזמן בה הוא יתעדן ויקבל מאפיינים של ברנדי בוגר, אך לפני שיאבד את האופי המאוד מיוחד שלו, אופי עדין, פירחוני וקייצי שיכול היה בקלות להיעלם מאחורי שכבות של עץ.

27 חודשי יישון (שנתיים ורבע), זאת היתה אותה נקודה קסומה עבורנו. הברנדי התיישן והתעדן עד כדי שניתן היה לשתות אותו בקלות גם בהיותו ב-50% אלכוהול.  החלטנו להשאירו בחוזק זה. אמנם 50% זהו חוזק אלכוהולי גבוה במיוחד עבור ברנדי, אך  ברנדי הקרמבולה קטיפתי ונעים גם בחוזק זה וכך הוא מאפשר קילוף שכבות של ניחוחות באופן הדרגתי עם הוספת מעט מים בכוס.

לבסוף, ברנדי הקרמבולה בבקבוקים

רשמי טעימה.
ברנדי קרמבולה מעליית הגג (בציר מאי 2011, 50% אלכוהול)

ניחוח: פרחוני מאוד (חרציות) אך לא מתוק מדי, ניחוח עלווה ירוקה ממתן את המתיקות הנתפסת. דבש וצוף לצד אוסף תבלינים של ווניל, קוקוס ופלפל אנגלי. מעט עור מעובד, עץ מבושם ואגס ירוק.

טעם: מתקתק ועגול עם צוף פרחים טרי, דבש פרחי בר, חרציות וגם דשא קצוץ טרי ומנטה ושוב העץ המבושם. 

פיניש: דשא קצוץ המתחלף לפרקים בדבש, צוף ופרחים. עור מעובד והפירחוניות חזקה נשארת לאורך זמן רב.

סיכום: ניחוח כבד של פרחים לצד ירקרקות שמאזנת את החוויה. אלמנטים של קוניאק ככינור שני עם פלפל אנגלי ועור מעובד, סימן להתיישנות בעץ צרפתי.


העתיד.
בינתיים עשינו נסיונות עם זנים שונים של שמרי יין לבן בכדי לייצר ברנדי שניחוחותיו יצעקו אפילו חזק יותר "שדה פרחים", ומצאנו זן שמרים שבעזרת משטר תסיסה קפדני מצליח להדגיש אפילו יותר את הטעמים והניחוחות הפירחוניים. הברנדי הראשון ששהכנו באמצעותו התחיל את דרכו במרץ 2012 ובעוד מספר חודשים נטעם אצווה נוספת של "קיץ בכוס".


מה עוד ניתן לעשות מקרמבולה.
ליקר קרמבולה מתוק ודבשי: מתכון לליקר קרמבולה 
ערק קרמבולה לחובבי האניס: מתכון לערק קרמבולה
פורט קרמבולה מתקתק ומורכב: מתכון לפורט הקרמבולה 

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
* בזיקוק נהוג "לחתוך" את התוצר הסופי למקטעים על פי סדר היציאה של התזקיק מהמזקקה. כך ניתן להפריד את "הלב" של הזיקוק הרצוי בתוצר הסופי מהחתכים הראשונים והאחרונים של הזיקוק שאינם רצויים ואף יכולים להיות מסוכנים לשתייה. 



יום שישי, 18 באוקטובר 2013

סוף הטיול בחוף המזרחי: פלורידה, סיגר סיטי וטיקי

לטמפה, פלורידה, הגענו אחר הצהריים, לאחר שש שעות נסיעה מריצ'לנד ג'ורג'יה. התנועה באזור אורלנדו (דיסני, למי שלא מכיר) הייתה מעט עמוסה, והוויב הכללי שליווה אותנו מהרגע שחצינו את הגבול לארץ הדקלים, הייתה של תיירות מיוזעת. 

טמפה עצמה עשתה רושם של עיר אמיתית, בניגוד לעיירות המדומות בעלות הרחוב האחד שראינו ביממה הקודמת. התחלנו בחנות מרשימה לציוד בישול בירה ויין, Southern Brewing & Winemaking. החנות גדולה מאוד ומרווחת (ממש כמו סופר מרקט קטן) ועמוסה בכל טוב, עם מבחר מרשים של שמרים נוזליים, שמרי יין, כשות בכופתיות ובפרחים, ציוד לחביות, תסיסה, נקיונות ועוד... הצוות בעל ידע רב ויש גם מיני-מבשלה וגינת בירה מאחור בה ניתן ללגום מתוצרי המבשלה.

השלט בכניסה, אם אתם מבשלים בירה או מכינים יין- שווה לקפוץ.

 הבחור שעזר לנו המליץ על ביקור במבשלה-מסעדה במקום שנקרא Ybor (נהגה: אי-בור). כשמשכנו בכתפינו הוא התפלא "לא שמעתם על אי-בור??" הסברנו שאנחנו לא מקומיים והוא הודיע לנו שזה לא תירוץ. אז הכנסנו את הכתובת ל GPS ויצאנו לדרך.

Ybor היא שכונה היסטורית בטמפה, שהוקמה על ידי חברות הסיגרים אי שם בסוף המאה ה-19. היא יושבה בעיקר על ידי מהגרים – קובנים (ברור, סיגרים), ספרדים, איטלקים ויהודים. המישמש האקזוטי והמשובח הזה הוביל לפיתוח תרבות עשירה, מרכזים עם אתניות מגוונת ושפע של מסעדות וחנויות. היום זו שכונה תוססת וחיה, מלאה במסעדות, חנויות סיגרים (כל חנות שנייה), מוסיקה ומועדונים, חיי לילה עשירים, והמון אנשים מאוד הזויים.

האווירה ב Ybor וגיחה אישית לבלוג...

 התחלנו על פי ההמלצה שקיבלנו ב-Tampa Bay Brewing, המבשלה הראשונה שהוקמה במדינת פלורידה ב-1896. היום זוהי תפלצת הכוללת מיקרו-מבשלה, פאב ומסעדה ענקית, עם תפריט משובח ביותר. היה טעים מאוד ומומלץ לנסות גם את הקינוחים (Deep dish apple Crisp - עדין נזכרים במנה בערגה). לאחר ששתינו ושבענו קפצנו לאחת מ-500 חנויות הסיגרים ברחוב, שם שתינו שתייה חמה (קפה-שוקו צ'ילי חריף ומפתיע). ישבנו על כסאות במרפסת חנות הסיגרים וצפינו בתהלוכה הביזארית והפריקית שחלפה ברחוב – אנשים בתחפושות חושפניות לא ברורות ונטולות הקשר, נשים (וגברים) עם שמלות מיני קצרות ועקבים בגובה של כ-30 ס"מ, מכוניות ואופנועים מקושטים שצופרים ומאירים ועוד.

האווירה – שמחה.
הריחות – עשן ועוד קצת עשן.
המוסיקה – לטינית ברובה.
Ybor – אם אתם באזור, ובלי ילדים קטנים תמים וזכים – מומלץ.

למחרת בבוקר יצאנו אל עבר היעד הנכסף והאחרון בתוכנית יצרני האלכוהול – Cigar City Brewing. למבשלה היסטוריה קצרה בהרבה (הוקמה ב-2008) אבל שמה כבר יוצא למרחקים, ובניגוד מוחלט להייפ סביב Dogfish, כאן (לדעתנו) המוניטין מוצדק. ב-Cigar City מערכת בישול בירה בנפח של כ-1700 ליטר ומיכלי תסיסה בנפח כולל העולה על 66,000 ליטר. המבשלה תופסת תאוצה בקצב מהיר - היא כבר נמצאת בשלבי הכפלת הגודל הפיסי שלה (כיום יושבת על שטח של כ-600 מ"ר).

סיטי סיגר, חביות, בקבוקים על הקירות ושקי לתת.

התרגשנו מאוד לקראת הסיור במבשלה. Cigar City ידועה כמבשלה אקספרימנטאלית העושה שימוש בשבבים מעצים שונים ליישון חלק מהבירות שלה, ואף יש לה סדרה הנקראת יומידור, בה הבירות מיושנת עם ספירלות מעץ ארז ספרדי - העץ המשמש ליצור תיבות סיגרים.

ספירלות מעץ ארז- הריח משכר!

הגענו מייד עם פתיחת המקום, ועוד לפני הסיור מזגו לכל אחד מאיתנו פיינט בירה. לגברת  Florida Cracker - בירת חיטה עשויה היטב, שההתרשמות שלה סוכמה כבננה מסוכרת נוזלית. לאדון Whiskey Dry Stout שהיה יבש, קלוי, קפה, ומאוד קל לשתייה.


עם כוס בירה ביד, ומשקפי הגנה (למקרה שפרח כשות יצמיח רגליים ויקפוץ מאחד המיכלים ישר לעיניים שלנו), התחלנו את הסיור במבשלה.

הסיור היה קצר וחביב עם אחד העובדים שמבשל גם בבית. הוא נתן לנו לטעום ישר ממיכלי התסיסה – בירת Passion Fruit Porter, שהריחה נהדר, נטעמה מעט חמצמצה ומתקתקה והייתה סה"כ טובה. המדריך סיפר לנו שהבעלים היה פעם מבקר בירה, מה שהסביר את אוסף בקבוקי הבירה המטמטם שנמצא על אינספור המדפים המקיפים את קירות המבשלה. דיברנו עם המדריך קצת על בישול בירה בבית ועל המבשלה, ובתום הסיור התיישבנו על הבר לטעימות.

טעימה ממיכל התסיסה, וזאת לא בירת הפסיפלורה של מבשלת נגב.
 
למרות השעה המוקדמת (11 בבוקר) התעקשנו לטעום מגוון מהבירות של המבשלה. על מנת לווסת את צריכה האלכוהול, נשנשנו תוך כדי בייגלה וראפ טורטייה מ-ע-ו-ל-ה ממשאית ראפים שחנתה ליד.

להלן ההתרשמות שלנו ממהבירות:

Blueberry White Ale
ת"ז: בירת חיטה בלגית עם אוכמניות בעלת 5% אלכוהול.

התרשמות: בירה נהדרת! נקייה מאוד, מתקתקה חמצמצה, עם טעמי אוכמניות ובננה מסוכרת המשתלבים מצוין ומזכירים מסטיק פירות טרופיים.


Lue Gim Gong
ת"ז: פייל אייל אמריקאי המיושן על קליפות תפוז ושבבי אלון אמריקאי. 5% אלכוהול.

התרשמות: בהרחה עיוורת היינו בקלות מבלבלים את הבירה עם מיץ תפוזים סחוט טרי. בפה הבירה תפוזית ומרירה מאוד עם ריחות עשבוניים מהכשות. התחושה הנוצרת היא של החלק הלבן בקליפות התפוז וזו לא תחושה נעימה. במילה אחת: החמצה.


Humidor Series Dry-Hopped Double IPA
ת"ז: דאבל IPA שיושנה עם ספירלות של ארז ספרדי, 9% אלכוהול.

התרשמות: ניחוח עצי עם פלפל ירוק חריף (מהארז הספרדי) לצד כשות אמריקאי (Cascade?). בפה הבירה מתוקה עם פלפלים ירוקים (הפעם ללא החריפות) שנשארים בפה הרבה זמן לאחר הבירה. מעניין מאוד אך לא ממש מוצלח - לדעתנו יישון בארז ספרדי יתאים יותר לסגנונות בירה כגון סטאוט או פורטר.


Cognac Barrel-Aged Imperial Sweet Stout
ת"ז: סטאוט איפריאלי מתוק שיושן בחבית קוניאק (אבל את זה כבר הבנתם מהשם), 11% אלכוהול.

התרשמות: ניחוח מתוק של שוקולד פרה, הרבה סויה ומאלטיות של בירה שחורה. בפה הבירה מתוקה עם שוקולד מריר, ליקר דובדבנים ותותים (כן- תותים). הקוניאק מאוד מורגש והתחושה שנשארת בפה היא של שוקולד חלב במילוי קוניאק. לסיכום הטעם הרבה יותר טוב מהריח והפיניש מצוין - בירה טובה.


לסיכום, פלייט הבירות השאיר טעם של עוד. הבירות עשויות היטב ועל הצד היבש – מאפיין שגילינו תוך כדי הטיול שהוא ממש לטעמינו. ביקור מומלץ בחום!

התמונה של פלייט הבירות ששתינו בסיגר סיטי...

ריכוז האלכוהול בדם שכך בסביבות הצהריים המאוחרים. תחת החום, הלחות והשמש הפלורידיאנית הנצחית, התחלנו את הנסיעה האחרונה שלנו - 4 שעות לעבר היעד הסופי, בית משפחה המתגוררים זמנית ב-Boca Raton (כן, איפה שההורים של סיינפלד גרו).

בתא המטען שלנו נח ארגז עם 6 בקבוקי וויסקי ורום, 2 בקבוקי יין, 5 בקבוקי בירה ומזכרות מרובות, שחיממו לנו את הלב - הטיול הוכרז כהצלחה.

 וזהו כמעט סופו של הסיפור.

מדוע כמעט?

כי קיבלנו המלצה חמה מקרן והחשאי (תודה וכו') לבקר באחת ממסעדות הטיקי הטובות בעולם, ה - Mai-Kai הממוקמת בפורט לודרדייל, כ-20 דקות נסיעה ממקום משכננו.

Mai-Kai הוקמה ב 1956 על ידי זוג אחים שביקרו כילדים במסעדה האגדית של Don the Beachcomber's. בנסיון לתת לאורחיהם את אותה החוויה שחוו כילדים קטנים השקיעו הון במסעדה, למעשה עלות הקמתה הייתה היקרה ביותר באותה השנה, אך מיד הפכה לאחת מהמסעדות המצליחות ביותר בארה"ב.

המאי קאי - קיטש כל כך מוגזם וכל כך מלא אווירה. 

המסעדה מעוצבת בסגנון פולינזי כיאה לתרבות הטיקי. התפריט אסייתי עשיר וייחודי, באר הטיקי Molokai צמוד למסעדה המגישה את משקאותיו, ויש במקום גם אפשרות לdinner & a show, הופעה של ריקודים פולינזיים המלווה את ארוחת הערב. אנחנו בחרנו באפשרות לאכול בשקט ובשלווה תוך התמקדות בקוקטיילים. כך או כך, מומלץ להזמין מקום*.

כמו שאתם יכולים לראות מהתמונה, הקיטש כה מוגזם שהוא מותיר רושם חיובי - כאילו קפצנו למימד אחר של קוקוסים, רום וחופים טרופיים. האוכל גם כן שונה מכל מה שאנו מכירים בארץ ולמרות זאת (או אולי בזכות זאת) כל ארבעת המנות שהזמנו היו נהדרות, שוב מומלץ בחום!

וכעת, לסיבה האמיתית בגללה הגענו למסעדה: הקוקטיילים.

הזמנו 4 קוקטיילים: הקוקטייל הראשון הוזמן עבור המארח הבוקה רטונאי שלנו, שרגיש אפילו מרחוק לניחוח של האלכוהול. לכן, בחרנו עבורו קוקטייל ללא אלכוהול, Chocolate Typhoon. המשקה היה בטעם של שוקו יוטבתה קפוא, ונלגם כמו קינוח סמיך וכייפי. הקוקטייל השני יועד למארחת, חובבת Pina Coloda. היא תיארה את טעמו כנשגב ואלוהי. שני הקוקטיילים האחרים הגיעו בכוסות טיקי ייחודיות, ואחת אפילו לקחנו הביתה. הזמנו  Mara Amu  (הקוקטייל שצריך להזמין אם רוצים את הכוס הביתה כמזכרת) קוקטייל טרופי וטעים על בסיס רום. ואחרון, Barrel O’ Rum, משמו ניתן להבין את תכולתו - קוקטייל חזק מאוד בחבית כמעט משפחתית- יאמי!

כל ארבעת המשקאות היו עשויים היטב, מהודקים ומאוד טעימים- חוויה!
  
Mara Amu גם קוקטייל טוב וגם כוס מדליקה לקחת הביתה

Barrel O' Rum הכוס באמת גדולה כמו שהיא נראית.


איך לסיים סיפור, מתוך EHow, בתרגום חופשי.

1.   החלט על נקודת המבט של הסיום.
הוחלט על תודות. היה טיול מדהים וחוויתי, טעמנו ולמדנו רבות בזכות אנשים רבים, שהוזכרו לאורך הסיפור, ואנו חייבים להם תודה ענקית. ותודה גם לכם, הקוראים, שהשקעתם מזמנכם כדי ללוות אותנו על פני המסע הארוך ולחזק אותנו בפידבקים חיוביים ומשמחים. ממש מקווים שנהניתם.

2.   החלט על נקודת הזמן של הסיום.
מילים אלו נכתבות כחצי שנה לאחר ששבנו מהטיול, ואנו עדין נהנים מפירותיו: המשקאות הטעימים, המזכרות (חולצות Dogfish!! אנחנו כאלו חנונים!!!) וכמובן כשותון, שחי לו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

3.   הימנע ממלכודת "הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".
אופס.

4.   החלט אם אתה מתכנן לכתוב סיפור המשך, ואם כן, רמוז על כך.
כן ירבו. אירלנד, סקוטלנד, מרכז ארה"ב. נשמח לנסוע ולרשום חוויות תמורת מימון הכרטיס, המלונות והרכב. מספיק מרומז?

5.   רשום סיום קצר, אך תן משמעות לכל מילה.

לרוויה. 

 
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
* יש למסעדה מבצע 1+1 על המנות העיקריות בזמן ארוחות הערב (ולא בחדר ההופעות) רק צריך לציין זאת כשמזמינים את האוכל. ממש שווה. הקישור למבצע – כאן.

  

  

יום שבת, 7 בספטמבר 2013

ריצ'לנד רום - Welcome to Georgia, Y'all

בג'ורג'יה, ששטחה גדול בערך פי שבע משטח מדינת ישראל, יש כעשרה מיליון איש. מכאן, שברוב המדינה, אין כלום. הנופים שראינו בדרך היו של עצים ירוקים (שינוי מהנה ביחס לעצים העירומים של הצפון), שדות שמגיעים עד לקו האופק ואגמים. מלא מלא אגמים. 

בדרך במרחבי ג'ורג'יה

המדינה ידועה לשמצה בשל הלך הרוח הגזעני שבה (טרם מלחמת האזרחים האמריקנית האוכלוסייה של המדינה הורכבה מ-50% עבדים. שחורים, כמובן). מזג האוויר חם ודביק, והאווירה הכללית היא של שממה מוזנחת. כשיוצאים מהערים הגדולות, דוגמת אלטנטה, רואים שכונות טריילרים עצובות, ערים קטנות מנומנמות ומוזנחות, והכל תחת מעטפת של אבק ועייפות. ממש קל לתאר את עצמכם ישובים על כסא נדנדה מעץ (הם באמת מצויים בכל מרפסת), מנפנפים בעצלתיים זבוב טועה, ובעוד רגע ייצא השריף על הסוס מפינת הרחוב, ויתחיל קרב יריות, בעוד ענני אבק מתעופפים סביב... אבל נסחפנו. 

בפועל, מייד שכחצינו את הגבול למדינה, טרחו המקומיים לבאר לנו היכן אנו נמצאים. על הכביש, שני בחורים מטנדר בגודל של משאית עשו לנו תנועה מגונה. בהמשך, עצרנו ליד אגם יפה כדי לעשות לידו סיבוב רומנטי. בעודנו מסיימים את הצעידה מסביב לאגם באווירה הפסטורלית (אם כי מלאה יתושים) ייצא אלינו איש מבוגר, רכוב על רכב גולף, שצעק כי אנחנו נמצאים בשטח שלו (private property, y'all!)  ואם נואיל בטובנו לעשות את כל הסיבוב חזרה (בחום ודרך היתושים) כדי שחלילה לא תדרוך כף רגלנו בשטח (הריק!) שלו. 

בשלב זה החלטנו שהרעיון המוצלח ביותר הוא להישאר בג'טה שלנו עד שנגיע קרוב ליעד – Richland Rum Distillery, למצוא מלון וללכת לישון. המזקקה נמצאת בעיר Richland (כן כן). אולם ה"עיר" אינה עיר, אלא רחוב אחד, שבו יש מזקקה, חנות אנטיקות כושלת  ושפע של חנויות ריקות עם השלט "למכירה". מהרחוב הזה יוצא רחוב נוסף, בו יש מלון, פיצה, ו-Piggly Wiggly, הסופר-מרקט הדרומי והידידותי מהסרטים האמריקאיים, עם סמל החזיר. 

כששאלנו את בעל המלון החביב היכן ניתן לאכול ארוחת ערב, הוא הצביע על הפיצריה. כששאלנו אותו על ארוחת בוקר, הוא הצביע, שוב, על הפיצריה. אם כך, נאכל פיצה. מיותר לציין, ללא חיבור Wifi. 

בבוקר המחרת, קיבלנו כמה שיחות טלפון מבלבלות מאשתו של המזקק: "אתם יכולים להגיע עוד חמש דקות?" "לא, עוד לא קמנו מהמיטה" "אולי בכל זאת? זה חג!" כן, סוף סוף הגיע יום ראשון, הוא Easter Sunday המפורסם, שליווה אותנו כל הסופ"ש.

ה"מעבדה" והמשרד במזקקה

במזקקה, אליה הגענו כעבור כחצי שעה, פגש אותנו Erik, הבעלים והמזקק. Richland Rum Distillery קיימת באופן חוקי כחמש שנים. אריק התחיל לזקק כתחביב שנים רבות קודם לכן, ואפילו בנה מזקקה קטנה במו ידיו. הוא שייך לאסכולת המדענים החובבים ובעזרת האוניברסיטה של ג'ורג'יה הוא זיהה זן של קנה סוכר אידיאלי לאקלים הג'ורג'ייני- Georgia Red. כחלק מתהליך הניסויים שלו הוא גם פיתח זן שמרים משלו – מוטציה של שימרי שמפניה. 

במזקקה עצמה שני דודי אלמביק פורטוגליים הראשון בנפח 800 ליטר והשני 1000. הרום מותסס מדיבשת קני סוכר (מיץ קני סוכר מצומצם) בעזרת זן השמרים הייחודי למקום. הרקע של אריק כמזקק ניכר וניתן לראות כי את לב הזיקוק הוא בוחר בקפידה בכל זיקוק וזיקוק מחדש, הכי בוטיק שיש! 

שני דודי האלמביק במזקקת ריצ'לנד

הרום מתיישן בחביות ברבן (Wild Turkey) אך יש גם אחוז קטן של חביות יין מבורגנדי במיקס. כרגע למזקקה מוצר אחד המתיישן כשנה בחביות ומבוקבק ב 43% אלכוהול, אך בעתיד מתכננים  להוציא גם רום מיושן יותר זמן ממיץ קני סוכר טרי (רום בסגנון אגריקול) מחביות שכבר מתיישנות במקום.

חביות הרום במזקקה, על הצד של החביות ניתן לראות את צורת הרישום של תכולתן

בשל חוקי המדינה לא ניתן לטעום את הרום במזקקה וגם לא לרכוש במקום בקבוקים, לכן נסענו לחנות ליקרים בעיירה הקרובה (חצי שעה נסיעה) בכדי לטעום מהנקטר המקומי. להלן רשמי הטעימה:

Richland Rum 43% ABV

ניחוח: רום, ווניל, קרמל וקוקוס לצד פרחוניות מעניינת המכילה צוף, יסמין ופריחת הדרים. ניתן להבחין בניחוח עשבוני נעים עם המזכיר גרניום לצד ניחוח מיץ קנה סוכר טרי וגם בפירות הדר ממש עם אשכולית ולימון. ניחוח ההדרים מתגבר עם הזמן בכוס. 
טעם: גוף קל מאוד ממש כשל רום לבן, מתקתק ומעט מריר. מרגיש צעיר מאוד, עוקץ בפה אם כי יורד סופר חלק בגרון. הטעמים ממשיכים את הניחוח עם ווניל, קוקוס וקרמל לצד הפירחוניות ההדריות והעשבוניות שהופיעו באף. 
פיניש: מתקתק-מריר ובינוני באורכו עם פרחוניות, גרניום קוקוס וצוף בסוף.

לסיכום: היה קשה לעמוד על טיבו של רום זה. הטעמים הבולטים בו הם הקלאסיים למשקה: רום, ווניל, קוקוס וקרמל. אך יש בו גם פירחוניות בולטת שאינה אופיינית ואשר לקח זמן לפרק אותה למרכיביה - והם מרתקים בהקשרם: גרניום והדרים לא מופיעים בהרבה משקאות מזוקקים (פרט לג'ין כמובן). עוד אלמנט מעניין ברום הוא הגוף הקל שלו (שאינו כל כך נפוץ ברומים מיושנים) והחלקות שלו לעומת העקיצה בפה שמזכירה לנו את גילו הצעיר. 


בתום החוויה, יצאנו שוב לדרך, שש שעות נסיעה לטמפה, פלורידה, היעד האחרון, ואנו כבר מרגישים את הסוף קרב ובא.
בפוסט האחרון נספר לכם על מבשלת Cigar City, רובע Ybor הצבעוני וההזוי, ועל הרמת הכוסית לסיום הטיול בטיקי באר אותנטי וחוויתי.