פורצים גבולות – שיכר קנה סוכר מתובל

הרעיון התבשל לאיטו. במשך מספר שנים יישנו את שיכר קנה הסוכר שהכנו ב 2005 ו 2006 ולא היינו בטוחים מה כדאי לנו לעשות איתו. כבר למדנו שמעט ממנו מצליל את הלימונצ'לו ועוזר לנו להכין את הלימונצ'לו הכי טוב שטעמנו. למדנו גם שהוא משתלב מצויין עם בירת החיטה שלנו, והחיבור הכי טבעי שלו הוא עם הרום שהכנו. אבל אלו טיפות בים שיכר קנה הסוכר...

מוכנים לאתגר הבא חשבנו להכין ביטר (Bitter). ספציפית: ביטר דג'סטיף, משקה מריר-מתוק שכיף לשתות לאחר האוכל. הרעיון תפס תאוצה אחרי שטעמנו את ה- Gran Classico Bitter המצוין והרגשנו את שכבות הטעמים השונים אליהם ניתן להגיע באמצעות ערבוב נכון של תבלינים במשקה.

ביטרים הוכנו בעבר כתרופות לכל מיני מחושים שונים ומשונים (בעיקר לבעיות עיכול אבל גם כתרופות פלאים שיכולות לרפא "הכל"). מדובר על משקאות אלכוהולים אשר מכילים מספר תמציות צמחיות ומלאים בשכבות של ארומות וטעמים המופקים ממגוון השריות של עלים, קליפות, פרחים ושורשים המושרים לתקופות שונות בתוך בסיס אלכוהולי כלשהו.

אצלנו, בעליית הגג, הבחירה הטבעית לבסיס האלכוהולי היתה שיכר קנה הסוכר (בציר 2005) שיש הרבה ממנו ולכן אפשר לשחק עם ההשריות השונות. להלן הטבלה הראשונית של ההשריות שעשינו: 

הכנו חלק מההשריות מחדש, ובנינו עוד טבלאות ואל תחשבו שהטבלאות הללו על שמונת הרכיבים שבהם הינם סוף הדרך, זוהי רק ההתחלה...

בין שאר המרכיבים הנוספים, הכנו השריות שונות באלכוהול 95%: היו לנו השריות של תפוזונים (שחיכו להפוך לליקר הקומקוואט הסוכרייתי שלנו), השריות של קליפת אשכוליות, אשכוליות אדומות ואפילו ברגמונט שאנו מגדלים בחצר. ועדיין לא דיברנו על ה bitter agent, כלומר התבלין שידאג שהביטר שלנו יצדיק את שמו ויהיה מר!

החיים כמו בחיים מפתיעים כל פעם מחדש ומשנים לנו את התוכניות. באחד מהמשחקים שלנו עם ערבובים ערבבנו תמצית קליפת אשכוליות (מה שחשבנו בזמנו שיהפוך לאשכוליצ'לו- כמו לימונצ'לו רק על בסיס של אשכוליות) עם השיכר וזה יצא מוצלח- מוצלח מאוד. משחק קצר: מעט תמצית תפוז סיני, מעט תמצית אשכוליות, טיפל'ה סוכר והרבה שיכר וכבר אנחנו ב"וואו, זה טעים!" את הניסוי עשיתי אני (נמרוד) בחיפה והבאתי אותו עם כל המרכיבים לאחי בחולון כדי שגם הוא יטעם. בדרך עצרתי אצל זוג חברים: אורלי ורנן, זוג צעיר שהינו הלב הפועם מאחורי חברת ההפקות המוזיקליות "מונוקרייב". בביקור, מלא בהתלהבות, חילקתי להם טעימות מהניסוי החדש שלי. למרבה הצער, כלי מדידה מתאימים חסרו ופספסתי בגדול עם הכמויות של הרכיבים. התוצאה הייתה מרה ולא טעימה. הזוג הנחמד הנהן ועשה עצמו כאילו די טעים להם - הם ניסו לתמוך בניסוי, אך היה להם קשה, לא מתאים לחבריי להיות לא אמיתיים. נבוך מהתוצאה הבטחתי להם שהפעם פספסתי אבל זה יהיה טעים בהמשך, והבטחתי לעצמי שאקדיש להם בקבוק שיוכיח את טענתי... 

ועכשיו להרכבת הביטר, פתחנו שולחן גדול וארוך עם כל הרכיבים (עשרות צנצנות שונות ובקבוקים עם כל הרכיבים), כחצי תריסר כוסות טעימה, מזרקים, כלי מדידה, כפיות ומרקקה לנסיונות הלא מוצלחים והתחלנו בסשן ארוך של ערבובים/טעימות וערבובים מחדש. לאחר מספר שעות התכנסנו למתכון שהיה מוצלח מאוד ומורכב מאוד והנה הוא לפניכם:

התוצאה אינה מרירה כל כך אלא מרירות מרומזת. היא אינה מתוקה מאוד- גם כאן המתיקות מרומזת, והסוד של המתכון הוא באיזון ובהתפתחות הטעמים של המשקה לאורך השתייה שלו:

בהתחלה האף מבטיח לנו הדרים: אשכולית, תפוז מתובל בהל , בננה. הניחוח מאוד מתוק ופירותי. בפה הגוף הינו בינוני פלוס ובתחילה מרגישים מתיקות קלה של סוכריות תפוז (כאלה שפעם היו בכל אוטו). אח"כ המרירות הקלה מגיעה עם טעמים עשבוניים, פלפל שחור וכמובן השילוב של שני סוגי הל. בהמשך, עוד כאשר המשקה בפה מתגנב לו טעם נוסף ישן-מוכר: "במבה אדומה". הפיניש ארוך עם מרירות ועשבוניות בהתחלה, שילוב של תפוז והל באמצע והבמבה המתוקה בסוף. 

שימו לב לשינוי בצבע עם ההוספה של השריית האשכוליות ( הסדר הינו משמאל לימין)

זהו אינו ביטר. למעשה, זהו יצור חדש, פורץ גבולות, טעים מאוד ובמקביל בלתי צפוי וללא אח ורע בעולם האלכוהול. משקה פרינג', לא מוכר לחלוטין, כזה שקשה לקבלו באהדה בלגימה הראשונה, גם בגלל מורכבותו אבל במיוחד בגלל אופייו, בהיותו שונה, שונה מאוד. 

זוכרים את החברים ממונוקרייב שהזכרנו לעיל, שתמכו בנו ובניסויים שלנו - כפי שסיפרנו הובטח להם בקבוק. לאחר תקופת חיתון של המרכיבים שעלתה על שמונה חודשים באלון צרפתי, עיצבנו את התווית עם הלוגו שלהם, מונוקרייב, בכדי לתת להם בקבוק עם הקדשה. התווית יצאה כה יפה בעינינו שהרגשנו שאולי הייתה זאת יד מכוונת שחיברה בין השיכר המתובל השונה והמוצלח לחברת הפקות מוסיקליות של להקות שממש נופלות על אותה ההגדרה. החלטנו שאת כל הבקבוקים אנו נוציא כמחווה עם הלוגו שלהם -  לחיבור ולסיפור יותר מתאים לא יכולנו לקוות! 

נ.ב- אם הסתקרנתם לגבי מונוקרייב הנה קישור לפלייליסט של אחת הלהקות המוצלחות שלהם, הקולקטיב. 

גופרית דו חמצנית SO2

קיימת היום התעוררות מסויימת של השאלה בצורך ב SO2. התעוררות זו מקורה באופנת "האורגני" ובתוכה גם תעשיית היין האורגני. למרות האופנה החדשה, כמעט ואי אפשר לדמיין את תעשיית היין ללא השימוש בגופרית דו חמצנית. למעשה, אפשר להצהיר בביטחון כי את רוב היינות המיוצרים כיום (כולל יינות אורגניים) לא היה ניתן לייצר ללא חומר זה.

הסיבה טמונה בכך שהיין הינו מצע מיקרוביולוגי עשיר. עשיר באלפי זנים שונים של בקטריות ופטריות הגדלות בו ובחומרי תזונה לאותם מזיקים - לכן כמעט ולא ניתן לייצר יין איכותי ללא חומר משמר- מחטא, ועדין לא נמצא חומר משמר מתאים יותר ורעיל פחות מהגופרית הדו חמצנית.

להלן התקנים השונים לשימוש ב SO2:

התקן האמריקאי ליין אדום יבש:                                   עד- 350 ppm

התקן האירופאי ליין אדום יבש:                                    עד- 210 ppm

התקן הצרפתי ליין אורגני אדום יבש (FNIVAB):          עד- 100 ppm

התקן השווצרי ליין אורגני אדום יבש (BIO SUISSE):   עד: 120 ppm

ממוצע SO2 ביין אדום יבש:                                         125 ppm

טווח ה -SO2 הטבעי המגיע מהענבים ליין:                    10-20 ppm

כמות ה SO2- ב-56 גרם משמשים יבשים:                       112 mg

כמות ה SO2- בכוס יין ממוצעת:                                      10 mg

* שמתם לב לכך שאין תקן ארופאי אחיד ליין אורגני?  עוד מידע ניתן למצוא במחקר שבקישור הזה.

מהו SO2?

 SO2 או גופרית דו חמצנית הינו גז הנוצר מבעירה של גופרית.  גז זה המתנזל בטמפ' של 15C-  ובמשקל סגולי 1.369. הוא עשוי להימצא במצב מומס בנוזל, המצב הרלוונטי לתעשיית היין.

כשהSO2  מומס ביין הוא נמדד ביחס של מיליגרם גז לליטר נוזל (mg/l) או ב (ppm=particle per million) כשלמעשה 1mg/l = 1ppm.

שימוש - לSO2  יש שלושה תפקידים עיקריים: חומר מחטא (antiseptic), נוגד חמצון כימי (antioxidant) ונוגד חמצון אורגני (antioixidasic).

להלן הפירוט: 

חומר מחטא: SO2 בעל יכולת לחטא כנגד זיהומים ביולוגיים שונים כגון בקטריות ופטריות.

חומר נוגד חמצון אורגני: חמצון אורגני מתרחש כאשר בקטריה קושרת בין חמצן לרכיבים השונים ביין.

חומר נוגד חמצון כימי: חמצון כימי הינו חיבור פיזי בין מולקולה של חמצן לבין אחד מהחומרים הנמצאים ביין (על ידי כוחות משיכה בין גרעיני המולקולות).

רכיבים - את ה SO2 המצוי ביין ניתן לחלק ל 2 חלקים: SO2 חופשי ו SO2 קשור. בין שני הרכיבים הללו קיים איזון כימי/תרמודינמי המכונה  Equilibrium.

SO2 חופשי:

ה SO2 החופשי הינו גופרית דו חמצנית שעדין לא נקשרה לחומר ספציפי ביין (למעט המים) והיא במצב הראקטי (הפעיל) שלה. כשמכניסים SO2 לתווך של מים מקבלים תמיסה של 100% SO2 חופשי כשחלקו נמצא בצורה המולקולרית שלו- משמע  SO2 וחלקו בתרכובת עם מים:

 SO2מולקולרי ו-  SO2+H2O→HSO3+H  תרכובת של SO2 עם מים שנקראת ביסולפיט.

SO2 קשור:

ה SO2 הקשור הינו גופרית דו חמצנית שנקשרה כבר לחומר ביין (בעיקר אתנול). מכיוון שהSO2 הקשור כבר נקשר לחומר ואין ביכולתו להקשר לחומר נוסף הוא כבר לא במצב הראקטי שלו והוא לא מסוגל עוד להגיב לחומרים שונים. לכן פעילותו פחותה משמעותית מהSO2  החופשי (יחס של כ-1 ל-10).

בתווך של יין ה SO2 נקשר למולקולות המכילות חלק פחמני (carbonyl groups molecules). מולקולות המכילות חלק פחמני ידועות כמולקולות אורגניות, כלומר, מולקולות שיכולות להתחמצן, בעיקר אתנול (אלכוהול) ופנולים (חומרי צבע וריח).

            OH

R−CHO+HSO3→R−CH−SOH3הסבר לנוסחא: החלק הפחמני שנקשר מצוין על ידי CHO כאשר C מציין את הפחמן (O חמצן, וH מימן שנגזר מתוך זה שהכול מומס במים). הוא נקשר עם SO2 חופשי שמומס במים HSO3 ומתקבלת מולקולה מורכבת שבה החלק הפחמני והחלק המימני (המימי) קשורים למולקולה מורכבת יותר של גופרית SOH3.

הקשר שבין הקשור לחופשי:

את היחס (האיזון היחסי) בין החלק החופשי והחלק הקשור אפשר לתאר על ידי קבוע K היחודי לכל יין ומשתנה גם לאורך תהליך היצור. הקבוע מתאר ביחס הפוך את יכולת כל חומרים המצויים ביין לקשור SO2. ככול שערכו של הקבוע K נמוך יותר החומר בעל פוטנציאל קשירת SO2 גדול יותר.

** עקומת יחסים בין קשור לחופשי ביחס לערכי k**

[R−CHOH−SO3]=[HSO3]

[R−CHO]             K     

אחד הרכיבים הקושרים SO2  בצורה הטובה ביותר הינו האתנול וערך ה K שלו הוא מאוד נמוך. לכן, בסוף התסיסה הכוהלית רוב הSO2  שהוספנו ליין לפני התסיסה נקשר לאתנול שנוצר במהלך התסיסה ולא קיים יותר בצורה החופשית. הקשר בין האתנול ל SO2 הינו קשר מאוד יציב.

יש להזכיר כי כאשר אנו מוסיפים SO2 ליין אנו מעוניינים רק בחלק החופשי של ההוספה ולא בחלק הקשור (מכיוון שהוא פחות פעיל).

הוספה של SO2 חופשי ליין תלויה במספר רב של גורמים שלא ניתנים לחישוב מראש (ריכוזי כל החומרים השונים ביין וערכי הK  שלהם), אך ניתן להגדיר כלל אצבע ביינות יבשים: לאחר הוספת הSO2  הראשון רוב הרכיבים שקושרים אליהם SO2  בקלות (הרכבים בעלי ערכי ה K הנמוכים) נקשרו לגופרית, וככול שנתקדם יותר בהוספת של גופרית (הוספה שנייה ושלישית) ערך ה K היחסי של היין יעלה ורוב הSO2  שנוסיף יישאר חופשי.

ה-SO2 כקוטל פיטריות  (Antifungal):

SO2 חופשי במינונים נמוכים יחסית (20PPM) מעכב גדילת שמרים (השמר הינו פטרייה חד תאית) ובמינונים גדולים יחסית הורג את רוב האוכלוסייה הקיימת.

הSO2  כחומר מחטא, קוטל בקטריות (Antibacterial):

ההשפעה של ה-SO2 החופשי על בקטריות ובפרט על הבקטריות המאלו-לקטיות ידועה. מינונים יחסית מתונים של SO2 חופשי (30PPM) מספיקים על מנת לעכב/לעצור תסיסה מאלו-לקטית (תסיסה בקטריאלית הממירה בין חומצה מאלית לחומצה לקטית ויוצרת יין "חלק" יותר, תסיסה רצוייה ברוב היינות האדומים היבשים).

על אף ההשפעה המשמעותית של הSO2  החופשי על הבקטריה המאלו-לקטית נמצא כי השפעתו של החלק הקשור לאתנול, הידוע בשמו  Pyruvic Acid, מעכב את גדילתה של הבקטריה בעוצמה פחותה של פי 5 עד 10 מהSO2  החופשי. אולם, חלק זה, כאמור, מצוי ביין בריכוזים גבוהים הרבה יותר מ SO2 חופשי לעיתים עד פי 5 ויותר. לכן, גם אם אין ביין SO2 חופשי אבל לפני תסיסה הכוהלית הוספנו הרבה SO2, תסיסה מאלו-לקטית עלולה להתעכב מסיבה זו ממש.

כמו כן, ידועה ההשפעה של SO2 חופשי על עיכוב התפתחותה של הבקטריה האצתית (Acetic acid bacteria). בקטריה זו הופכת אתנול לחומצת אצטון (חומצה חזקה מאוד שהופעתה מהווה מהפגמים ההרסניים ביותר בתחום היין). החלק המולקולרי ב SO2 החופשי בא לידי ביטוי במלחמה בבקטריה זו.

**השוואה של  HSO3 מול  SO2 מולקולרי ביחס לערכי ph**

פעילות ה SO2 החופשי כקוטל בקטריות תלויה ישירות בחומציות של היין מכיוון שרק החלק המולקולרי שלה הינו אפקטיבי נגדם. חלק זה מושפע ישירות מחומציות היין ככל שחמיצות היין יורדת (ה PH עולה) החלק של ה SO2 המולקולרי יורד (מתוך סך הSO2  החופשי) ומכאן שיעילות ה SO2 החופשי יורדת.

נוגד חמצון אורגני (Antioixidasic):

ה SO2 החופשי פועל כנוגד חמצון אורגני בצורה טובה ביותר. הוא מדכא בצורה יעילה אנזימים אשר מעודדים חמצון של פנולים ומרכיבי טעם וריח אחרים בתירוש, חמצון אשר בתורו יפגע בארומה ובטעם של היין.

פעילות הSO2  במניעת חמצון התירוש לפני התסיסה היא מהירה מאוד. תוך מספר מועט של דקות מרגע הוספתו (1-6 דקות) נמנעת פעולת האנזימים המחמצנים והחמצן המומס בתירוש לא נקשר אליו, אלא נשאר מומס עד אשר יבוא גורם אחר שיצרוך אותו (שמרים) או יקשר אליו.

ה SO2 כנוגד חמצון כימי (Antioxidant):

פעילות ה SO2 המולקולרי כנגד חמצון פועלת במישור הכימי: SO2+1/2O2→SO3

הפעולה המכאנית של קשירת חמצן אל ה SO2 הינה תהליך איטי יחסית.

המחקר בתחום הראה כי במדיום שמכיל כמות רבה של SO2 מולקולרי לוקח ל SO2 הרבה מאוד זמן (מספר ימים) לקשור אליו את כל החמצן שמומס בתוכו. מכאן ניתן להסיק כי היכולת של ה SO2 המולקולרי לקשור אליו חמצן הופכת משמעותית בזמן יישון היין בבקבוק (מכיוון שכמות החמצן קבועה וזמן היישון ארוך) ומאפשרת זמני יישון ארוכים יותר בצורה משמעותית.

לסיכום, ה SO2 מהווה מעין חומר קסמים בתעשיית היין. הוא מאפשר מלחמה במזיקי היין בארבעה מישורים שונים. הוא יעיל יותר מהוספה להוספה (ערך ה K היחסי קטן) ולמרות האופנות העכשוויות שמגנות אותו- חשוב לזכור את תרומתו הגדולה לתעשיית היין.

הכנת בירה, צעד שני (כתבת קישורים)

הצילום באדיבות מירבל גזית

הכנת בירה בבית הופכת להיות בין הטרנדים החזקים המתפתחים בעולם וכן גם בארץ. קהילת מבשלי הבירה גדלה מיום ליום ולא במקרה- ללמוד להכין בירה זה לא דבר מסובך. בכתבה הקודמת הסברנו את הבסיס להכנת בירה: בירה היא מרק צח של גרעיני שעורה שתובל עם פרח הכשות (הנותן את הארומה והמרירות) והותסס באמצעות שמרים (הסוכר שיצא מהשעורה הופך לאלכוהול ולפחמן דו חמצני). בכתבה הזו החלטנו לקחת אתכם צעד הלאה, בהסתמך על משפט שזקן סיני חכם בשם לאו צ'ה כתב: "תן לאדם דג והשבעת אותו ליום, למד אותו לדוג והשבעת אותו לשנים". החלטתנו ללמד אתכם איך ללמוד להכין בירה.

אתם מכירים את הדקדקנים שמתחילים כל לימוד מההיסטוריה (פעם אחת היה זקן סיני...). אנחנו לא כאלה ולהיסטוריה הגענו מעט מאוחר. אנחנו ולא רק אנחנו, מתחילים בפרקטיקה. הדבר הראשון בפרקטיקה הינו הבנת התהליך הבסיסי- איך תכלס מפיקים בירה מערימה של גרעינים וקצת פרחים.

כמובן שאנו כמבשלים בייתים חדשים, לא נקפוץ ישר למים העמוקים ונכין בירה מגרעיני לתת, אלא נפנה לקיטים של הכנת בירות. כלומר, נבשל מרכזים של לתת ולא מהגרעינים עצמם.

מילוי הבקבוקים בבירה שלנו

השלב השני בלימוד הוא ההבנה איזה ציוד דרוש לנו והקלדה בגוגל של הביטוי "ערכה להכנת בירה" תוביל אותנו למספר חנויות ואתרים שישמחו להציע לנו ערכות ציוד וחומרים למבשל המתחיל, מהם ניתן לבחור אחת על פי ראות עיננו ועומק כיסנו.

השלב השלישי בלימוד הוא הניסיון ללמוד כיצד כל התהליך יכול להתרחש במטבח שלי ולא במבשלה ענקית.

הלימוד חייב לכלול כמה נושאים נוספים:

כדאי (ואנו אומרים "כדאי" בלשון המעטה, הכוונה היא "חובה עליכם") ללמוד על חומרי החיטוי השונים. מאחר וזיהום הוא האויב מספר אחד של הבשלן הביתי. רצוי גם ללמוד על השמרים אפילו אם הלימוד הוא בעיקר למטרת הידע הכללי, בסופו של דבר השמרים יעשו את רוב העבודה.

נושא נוסף שחיוני להרחיב עליו הינו הביקבוק. אולי נדמה שזהו פרט שולי, אך בפועל הביקבוק עשוי להוות את ההבדל בין הצלחה (שתיית בירה קרירה ומדהימה מעשה ידיכם) או כשלון מר.

הביקבוק עצמו

סיימתם את שלב הלימוד התיאורטי, וכעת הגיע הזמן לבישול הבירה הראשונה. מומלץ להתייעץ עם מוכר או מבשל אחר שימליץ לכם על קיט חומרים פשוט וטוב לבירה הראשונה שלכם. לאחרונה קם פורום חדש ומבורך שעיסוקו קידום הבירה הביתית בארץ שנקרא "פורום חובבי ציון" החבר האינטרנטי שלכם בהחלט יכול להימצא שם.

לבריאות!

עכשיו אם התהליך נראה לכם פשוט ובר ביצוע, הספר של גון פאלמר שנחשב לתנ"ך של בישול ביתי הינו חינמי באינטרנט ובהחלט מועיל. אם עדין נראה לכם שהעניין מעבר ליכולתכם - יש קורסים טובים וכלכליים להכנת בירה (לא יקרים במיוחד) שיסגרו לכם את הפינה.


המתכונים – כן כן המתכונים, צריך גם לבחור מה לבשל. אנחנו התחלנו מבישול בירת אייל כהה (סטייל לף בראון) אבל המבחר עצום. למתקדמים אנו ממליצים לעיין במדריך לסגנונות הבירה של התוכנית להדרכת שופטי בירה (הייתם מאמינים שיש כזה ארגון?) ובכדי לבנות מתכון משלכם אתם מוזמנים לקפוץ לביקור במחשבון הבירה של נלסון שיעשה לכם את החיים קלים... בהצלחה!

הכנת בירה - תחילת הדרך (פורסם לראשונה בקולינריה)

כאשר אנחנו מספרים לאנשים שאנו מכינים בירה בבית, מיד מציפים אותנו בשאלות רבות. נדמה לאנשים שמדובר במדע מדויק הדורש שנים של לימוד אינטנסיבי.

לא זה לא – לא מדע. טוב, אולי מדע אך לא בהכרח מדויק ובהחלט נגיש לכולם לנסות, להתנסות ולשתות את הבירה שהם הכינו במו ידיהם. למה לכם בכלל להכין בירה בבית אתם שואלים? למה פשוט לא ללכת לסופר לשלם 6 ש"ח ולקבל בקבוק מוכן במינימום מאמץ? בשל העבודה שהכנת בירה בבית (למעשה בישול בירה ביתית) היא חוויה בפני עצמה, מהרכבת המתכון ועד הבקבוק המיוחל. כמובן שבירה כזו היא סופר טרייה ומיוחדת- כל אחד והבירה שלו.

אז ממה מורכבת בירה?

לתת, כלומר: שעורה מונבטת.

כשות, כלומר: פרח הנותן לבירה את המרירות והארומה שלה.

ושמרים, אשר "אוכלים" את הסוכר שבלתת, "משהקים" פחמן דו חמצני ו"משתינים" אלכוהול.

כמה זמן לוקח להכין בירה?

התשובה היא כי התהליך עורך מעט יותר משעתיים. אנו משרים את הלתת במים חמים למשך שעה בכדי להמיר את העמלנים בלתת לסוכרים ולאחר מכן מבשלים את הכשות עם המים במשך שעה נוספת בכדי למצות את הארומה והמרירות של הכשות. אחרי שסיימנו מקררים את הנוזל ו"משדכים" בין המים לשמרים. הקסם של התסיסה מתחיל (השמרים אוכלים את הסוכרים ומיצרים לנו אלכוהול במקומם). כשבועיים לוקח הקסם ולאחר מכן ניתן לבקבק את הבירה ואז יש להמתין כשבועיים נוספים כשהבירה בבקבוק. זאת אומרת שניתן להתחיל ולשתות את הבירה כחודש לאחר הבישול.

כמה זה עולה?

אפשר להתארגן על ערכה בסיסית לבישול בירה ב 600 ₪, אמנם היא נקראת - ערכת בישול מלאה- אבל בפועל עם הזמן והבישולים אנו נרצה עוד (עוד ציוד, עוד בירה ... עוד צעצועים :-). אהה... והמחיר כולל בתוכו גם את הבישול הראשון. 

כששומעים כי כל הטררם הוא 600 ₪ בלבד ומשך ההמתנה הוא רק חודש, התגובה המיידית היא "גם אני רוצה !!!" 

אז יאללה, גם אתה יכול ( וגם את יכולה, קהילת מבשלי הבירה הביתית תשמח לקבל גם אותך בין חבריה. מי אמר שבירה היא משקה גברי???)

איך מתחילים?

קופצים לאחד הספקים של ציוד הבירה הקרוב לביתכם וקונים ערכה להכנת בירה.

מתחילים להרים טלפונים לכל החברים ומחפשים חבר של חבר של חבר שמבשל בבית ומבקשים ממנו להצטרף לאחד מהבישולים. אמנם שלב זה אינו מחייב אבל רצוי בהחלט וחוסך התלבטויות וחוסר וודאות. חבר טלפוני בעת הבישול - גם כן רעיון טוב!

אם לא מצאתם חברים מבשלים, גגלו "בישול בירה" ותקבלו המון תוצאות של מבשלי בירה זעירים שישמחו לארח אתכם לבישול. בדרך כלל תמורת זה שבסוף התהליך תצטיידו בארגז מתוצרתם. פנו יום שלם ותודיעו לאישה/אימא כי כדאי שהיא תצא - הולך להיות בלגן במטבח. נקו טוב את המיכלים וכל הציוד עם חומרי החיטוי שתקבלו בערכה. שימו מים על הגז והתחילו לבשל...

מה מבשלים?

כיום ישנן ערכות בישול בירה הכוללות את כל החומרים כבר מוכנים לבישול. מדובר על לתת אבקתי מכושת (עם כשות). לתת אבקתי הינו "נס קפה" של לתת ולכן הבישול שלו קל ומהיר. אפשר לבחור מספר סגנונות בירה: מפילסנר (Pilsner Urquell) דרך אייל (Leffe) עד לסטאוט (Guinness) . אפשרות שנייה היא לבשל חלק עם לתת אבקתי (או נוזלי) וחלק עם גרעינים (השם לסוג בישול זה הינו partial mash). לבסוף, ניתן לבשל הכול עם גרעינים (או בשמו -all grain).

ההמלצה שלנו היא לדבוק בבישול הראשון והשני בערכות המוכנות. בבישולים הבאים כבר אפשר להתחיל ולהשתולל לשחק ולתת לבירה גוון אישי משלך.

יאללה- צאו לדרך, ובהצלחה

Fireball - אש בגרון

כנראה לכך התכוונו היוצרים כאשר נתנו לליקר הזה את שמו, ליקר קינמון על בסיס וויסקי קנדי. מצעירותי (נמרוד) זכור לי ליקר קנמון אחר, ה-AFTERSHOCK. אותו הליקר תמיד לווה במשפטים כגון "גבר, נראה אותך שותה את זה!", "חריף אהה..." וזאת הייתה הקונוטציה הראשונה שעלתה במוחי עוד לפני שניסיתי את ה FIREBALL. בהתחשב בשם הליקר לא נשאר ספק בליבי שאתקל בתחושת כדור האש... ומאחר שעברו אי אילו ימים מאז שהגדרתי עצמי כצעיר, די חששתי מכך...

הליקר התחיל מתוק קינמוני ועדין (וואו, לזה לא ציפיתי). הבסיס האיכותי של הליקר ממש עושה כאן את ההבדל, כך חשבתי לעצמי, לא מוכן להפתעה שמגיעה כשנייה לאחר שהליקר יורד בגרון – שם קבור הכלב, או במקרה שלנו טמון כדור האש. אני חייב להודות שלמרות שאני מגדיר את עצמי כסנוב אלכוהול – הופתעתי לטובה.

התחלתי להשקות את החברים מסביב, לראות את התגובות (מכיוון שאני ואף אחי הצעיר והמנוסה לא מהווים את קהל היעד של המשקה). רוב התגובות היו חיוביות ולראייה הנה רשמיה של זוגתי:

"אקדים ואומר שאיני חובבת וויסקי, בלשון המעטה. למעשה, וויסקי וכל המשקאות הדומים לו, נכנסים אצלי לאותה הקטגוריה של "רעל". תנו לי בירה דובדבנים או קוקטייל על בסיס חלב (שלא מזכיר אלכוהול) - ואני מסופקת. לכן, כשהוצע לי לטעום את הFireball , שיערתי שהתגובה שלי תהיה הבעת פנים נגעלת וטעם מר בגרון. טעמתי אותו בחשש בלגימה קטנטנה, ומייד לקחתי לגימה נוספת. הטעם שהתפשט בחלל הפה היה מתוק וקינמוני, כמעט ללא מרירות נלווית. ממש משקה טעים שעושה חשק לעוד. כשנייה לאחר מכן, הגיעה השריפה הגדולה בגרון, אך גם הפעם, היא לא הייתה מלווה במרירות או טעם אלכוהולי. החוויה שלי הייתה של אפקט מדליק (תרתי משמע), כמו הסוכריות החמוצות שהיינו אוכלים כילדים בשביל הכיף: נושפים עשן לשנייה, החום עובר, ומייד רוצים לשחזר את החוויה בשנית. שלושה שוטים אח"כ (שלמען האמת נלגמו בלגימות קטנות על מנת להאריך את חווית המתיקות-מלווה-בשריפה) ואני הייתי שמחה ומרוצה עם תחושת באז נעימה".

נראה שהמתיקות והחלקות ההתחלתית הופכת את המשקה לנגיש למרות 33 אחוז האלכוהול, ולמרות או אולי בזכות החריפות הקינמונית שמלווה את הפיניש.  אל תתנו לנו להטעות אתכם, לא מדובר במשקה המיועד להתרפק עליו בכוס של קונייאק, אך כאשר מתחשק צ'ייסר קפוא- זאת בהחלט אופציה.